באר היטב על יורה דעה רפ
סעיף א[עריכה]
(א) יתפור: כתב הב"ח כל זמן שלא תפרו אפילו לא נקרע אלא בשטה אחת אסור לקרות בו עד שיתפור אבל הט"ז כ' דלא נראה לו דאין כאן פסול לגמרי כל שהוא בפחות משלשה אלא דקמ"ל דאין איסור בתפירה דלא תימא דמיגניא בכך שזהו טעם שלא יתפור בנקרע עד שלשה משום דמיגניא ובעינן זה אלי ואנוהו קמ"ל בפחות משלשה לא מיגניא אבל באמת אף אם לא תפרו כשר אם אינו בתוך ג' (ובנה"כ כתב דאין נראין דבריו דמדברי הפוסקים משמע דצריך לתפור ע"ש) ואם הוא בתוך ג' כתב הט"ז דצריך לסלק היריעה ופשוט שגם בדבוק מבחוץ בקלף לא מהני בזה ונראה דבדיעבד אם תקנה בתפירה או בדבק וזה נמצא בשעת הקריאה שאין להוציא אחרת בשביל זה וכ"ש אם אין שם ס"ת אחרת שיש לקרות בזאת התורה עכ"ל וכ' הב"ח דדין זה שנקרע היינו דוקא שהקרע התחיל ביריעה בגליון למעלה או למטה ובא בתוך ג' שיטין בזה לא יתפור אבל אם לא נקרע הגליון אלא שנקרע בתוך השיטין לבד אפילו בד' וה' נמי יתפור (והרא"ם ח"א סימן פ"ט לא כ"כ. ואנן נוהגין לדבק קלף עליו מבחוץ וכ' מהר"מ הלוי נראה שכל שלא נקרע גוף היריעה או נסדק מעבר לעבר רק שריטה ע"פ שטחיות הגויל והגויל קיים אין לחוש) ואם רק הגליון בלבד נקרע למעלה או למטה יכולין לקרות בה לכתחלה עכ"ל ונכון הוא ומ"מ נראה דלכתחלה יתקן כל מה דאפשר ש"ך.
(ב) יותר: וכ' בנה"כ שמצא בהרבה תשובות שפסקו דאפילו יותר משלש יתפור ואין ספק אילו ראה הרב דברי הפוסקים אלו לא היה כותב כן עכ"ל והב"ח כתב דס"ת דידן לכ"ע יתפור שהרי הגידין הם לבנות והקלפים שלנו ג"כ לבנות א"כ הדבר ידוע שאין התפירות ניכרות בס"ת ואפילו בג' יתפור וכן לדבק קלף על הקרעים בדבק.
(ג) לתיבה: כתב הש"ך נ"ל פירושו דברישא מיירי בין אות לאות ומ"מ לא נתקלקל האות וכאן מיירי בין תיבה לתיבה ולא בין אות לאות הלכך יתפור והט"ז כתב ולענין הלכה יש להחמיר בין תיבה לתיבה כמו בין האותיות כדעת הטור בזה דתוך ג' לא יתפור.
(ד) לדבק: כתב הש"ך כלומר אם הוא קרע הבא בתוך ב' שיטין או בתוך ג' ועפיץ בענין שמותר לתפור מותר ג"כ לדבק אבל אם אסור לתפור אסור לדבק ג"כ אבל מדברי הב"ח משמע דאפילו היכא דאסור לתפור מותר לדבק דהא בקרע תוך ג' דאסור לתפור מתיר הרא"ש לדבק ונ"ל דכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו בשעת הדחק מיהו כל זה כשלא נחלק האות אבל אם נחלק האות אסור לדבק בכל ענין עכ"ל.
(ה) הדבוק: וכתב הב"ח דמהרי"ק התיר מה שנהגו לטלות במטלית על נקבים ביריעה קודם התחלת כתיבת ס"ת ואח"כ כותבין על הטלאי דלא כמקצת חכמים שהביאו ראיות לאיסור ודחה הוא ראיותיהם ול"נ עיקר כדברי האוסרים אלא מאחר שנהגו הקדמונים לקרות בס"ת כזו לפני גדולי עולם ולא מיחו בידם ע"כ אין לשום גדול למחות ולהורות הוראה לאסור לאחרים אבל המחמיר לעצמו בס"ת שלו הרי זה משובח ותע"ב מיהו נראה אם כ' מקצת האות על היריעה ומקצתו על הטלאי ה"ז פסול לדברי הכל דכשתחלק הטלאי ימצא כאן חצי אות וכאן חצי אות ולא עוד אלא אפילו נכתב האות כולו על היריעה אלא שמקצת הדיו מצד א' של האות ההוא עובר גם על הטלאי לא מהני הקפת גויל שבטלאי לאות שנכתב על היריעה אלא האות שביריעה צריך להיות מוקף גויל ביריעה עצמה בלא טלאי וכן האות שבטלאי צ"ל מוקף גויל בטלאי עצמו בלא היריעה עכ"ל והט"ז חולק ע"ז וכתב דכיון שבקלף הדבוק מהני למה שכתוב עליו דהוי כמו שנכתב על היריעה למה לא יועיל ג"כ לכתוב חציה ע"ז וחציה על זה.
(ו) נחלק: ול"ד למ"ש באורח חיים סימן ל"ב סט"ז דאם נפסק א' מאותיות הפשוטות שהוא כשר דהתם מיירי שלא נשתנה צורת האות אף על פי שחלוק ולא נדבק בדבק ע"ש כ"כ הלבוש.
סעיף ב[עריכה]
(ז) צריך: וכתב הט"ז נראה דבדיעבד אינו פסול בזה והש"ך כתב ונראה שטוב שסופר הראשון יכתבם אם אפשר וסופר אחר יראה ג"כ שמה שהוא מחזיר יהא כמדת הראשון בכתבו עכ"ל (ובת' ח"צ שאלה י"ט הורה שאין מחליפין רק היריעה א' הן בלה או נקרע ס"ת באופן שצריך לסלק די בסילוק יריעה א' ואם היריעה בת ו' דפין די בסילוק ג' דפין ע"ש. אבל תשו' ש"י ח"ב שאלה פ"ט מחלק בין היריעה שבלה שהיא שמנה צריכה להחליף ג' יריעות כפסק הש"ע משא"כ בשאר תיקוני ס"ת ודאי די בסילוק א' מהם. ובכה"ג מחלק בתשו' מהר"י כהן סי' מ"ט וחוט השני סי' פ"ו ובס' חב"י סי' ע"ז. ועיין ט"ז ס"ק ה').