באר היטב על יורה דעה קעו
סעיף א
[עריכה](א) בעין: מיהו אם הוציא המעות אע"פ שבאו לידו אותן המעות עצמן אסורים משום רבית הגמ"ר וכתב ב"י והיינו ודאי נשכרין להתלמד או ליראות דאי להוציאן אפילו לא הוציאן נמי אסור דכיון דמלוה להוצאה ניתנה מעת שבאו לידו כאילו הוציאן דמי.
(ב) מתירין: כתב הש"ך דב"י כתב דמדברי הת"ה משמע דאין לעשות מעשה להתיר וליתא דל"ק התם הכי אלא כשהלוה מבטיחו ומתנה שלא יהיה נאמן על הקרן שנגנב או נאבד או נאנס רק הש"ץ והשמש אבל כשאינו מתנה כלום פשיטא דשרי ומ"ש הרב אסור להוציאן בשכרן צ"ל אסור לשוכרן להוציאן. ש"ך.
סעיף ב
[עריכה](ג) כלים: כ' הט"ז דאין השכר אלא משום שנפחת הכלי במה שמשתמש בו ולפ"ז אם הוא כלי שאין בו פחת כגון כלי כסף וזהב אסור ליטול ממנו שכר כשהוא דרך הלואה והאחריות על המקבל כמו במעות.
סעיף ג
[עריכה](ד) כאלו: וכן יוכל להתנות שאם ישבר באונס ישלם לו דמיו אע"פ שמן הדין שוכר פטור מאונסים אפ"ה שרי ליטול שכר כיון דאינו מתחייב בדמיו אא"כ ישבר וכ"ז שהוא בעין הוא מחזירו כמו שהוא ועד שעת שבירה הוא ברשות בעלים לזולא וגם הוא נפחת וכו'. טור.
סעיף ד
[עריכה](ה) בדמים: כ' הש"ך ול"ד לצאן ברזל לקמן ריש סימן קע"ז דהתם אינו עושה בהן מלאכה שיכחישו מחמתן והוא מקבל עליו אחריות מעתה.
סעיף ה
[עריכה](ו) בגוף: והוה כמשכיר לו ספינות משובחות בסך יותר משאר ספינות שאינם כ"כ חשובות וע"ל סי' קס"ג ס"ד.
סעיף ו
[עריכה](ז) מותר: לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כמ"ש בח"מ סי' שי"ז נמצא מה שפוחת לו השתא אזולי קא מוזיל גביה וכתב ב"י בשם רשב"א בעל התוספות דאין היתר רק אם נכנס תיכף לתוך הקרקע דאל"ה הוי אגר נטר וכתב בד"מ אמנם במ"מ כתב דאע"ג דאינו דר מיד בחצר שרי הואיל ובשכירות קרקע זוכה בה מיד משא"כ בשכירות פועל הואיל ופועל אינו משתעבד מהשתא (ובנה"כ כ' דנראה מסקנת הד"מ כהרשב"א דיש חילוק בין פועל לשכירות קרקע ע"ש).
(ח) דאסור: נראה פשוט דזה הוי ר"ק ואפי' בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו' נסתפק הב"י אי הוה ר"ק אבל בזה נראה דמודה דהוה ר"ק ט"ז (ובנה"כ כתב דבב"י לא משמע כן דנסתפק כיון דלא בא ע"י הלואה וק"ל).
(ט) קע"ז: סט"ו. וכתב הט"ז וה"ה בכל מה שמתחייב אדם עתה לחבירו מתנה שאם לא יפרע מכאן עד יום פלוני שיהא מוסיף על כל ליטרא ד' פשיטים בחדש כ"כ ב"י ונ"ל דמ"ש כאן שצריך שיהיה התנאי קודם הנישואין היינו בפעם הראשון שמתקשר עצמו בשעת כתיבת התנאים ליתן לחתנו נדוניא כיון דעד אותו פעם אין שום חיוב עליו א"כ גם הרבית הוי בכלל המתנה אבל אם בתנאים לא נכתב רק חיוב הנדן ובשעת החתונה שמסלק הנדוניא כותב לו שיתן לו רווחים אין מועיל היתר זה הואיל ובפעם ההוא יש חיוב עליו לתת לו סך הנדן ואי לא יהיב ליה חייב ליתן קנס ממילא הוה כתוב דעלמא וצריך לעשות היתר על הרווחים ובלבוש כ' ג"כ שאם נתפשרו אחר החופה הוי רבית גמור וגם קודם החופה טוב לעשות הכל קרן ויכתוב שאבי הכלה חייב ליתן להחתן כך בשנה הראשונה וכך בשנה השניה וכו' עכ"ל.