באר היטב על חושן משפט שעה
סעיף א
[עריכה](א) ליתן: היינו כשאר שתלי העיר כ"כ רש"י והרא"ש והביאו הנ"י וכת' שתלמידי רש"י לא ס"ל הכי מאחר שירד שלא ברשות וגם עומד להסתלק ע"ש כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' רנ"ד.
(ב) כרם: פירוש לאפוקי שדה שעומד ג"כ לזרוע וחצר עומד לבנות. סמ"ע.
סעיף ב
[עריכה](ג) עקור: עיין בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ק"ו דף קכ"ט.
(ד) שומעין: הרא"ש והרמ"ה ס"ל דאפילו עשויה ליטע שומעין לו כשאומר כן וכת' הכ"מ שכן דעת הרמב"ם ודלא כמ"ש הה"מ דהרמב"ם מיירי דוקא באין עשויה ליטע. סמ"ע.
(ה) שמכחיש: רש"י פירש שכבר הכחישו הנטיעות הארץ ביניקתן וכיון שהפסידו ממון לבעל הקרקע מש"ה אפינו בח"ל אין שומעין לו ע"כ ונראה שכן דעת הרמב"ם והמחבר אע"פ שכתבו לשון שמכחיש הארץ. שם.
סעיף ג
[עריכה](ו) העליונה: והרא"ש והטור חולקין ע"ז. ש"ך.
(ז) מיהו: הג"ה זו שייך אחר ס"ב וכן משמע בסמ"ע. שם.
סעיף ד
[עריכה](ח) ההוצאה: והא דכת' הרמ"א בסוף סימן קע"ח בהג"ה בשותף דהוי כיורד ברשות ואפילו הכי אם ההוצאה יתירה כו' אינו נוטל אלא הוצאה שיעור שבח כבר כתבתי שם בשם הנ"י דשותף לא הוי כיורד ברשות אלא לענין אם השבח יתר על ההוצאה דנוטל בשבח כאריס או שתלן אבל אינו כיורד ברשות לגמרי לענין אם הוצאה יתירה כו' ע"ש. סמ"ע.
סעיף ה
[עריכה](ט) קטנה: דבה עשו תקנה כמבואר באבן העזר סי' ס"ח ס"י ע"ש ועיין בתשובת רמ"א סי' פ"ו.
סעיף ו
[עריכה](י) שומעין: דבבנין ע"ג קרקע לא שייך כחשא דארעא כמו גבי אילנות בס"ב. סמ"ע.
(יא) ודוקא: עיין בתשובת רשד"ם סי' רכ"ז ורמ"א וסי' ש"ל.
(יב) לבנות: וטור בשם רא"ש כת' דמסתבר לומר היכא דלא היה משתמש בחורבתו ויש לו משלו שראוי לבנות בנין כזה בלי קפוח פרנסתו אז אין שומעין לו דתואנה הוא מבקש כדי להפסיד לבעל הבנין. סמ"ע.
סעיף ז
[עריכה](יג) נוטל: הטעם כיון דאין בע"ה יכול לומר טול עציך ואבניך כיון דעשויה לבנות כן הוא א"י לו' שיטלן דכיון שבנאו במקום הראוי לבנות ודאי אדעתא דהכי בנאו שיקום כאן. שם.
(יד) שסיידו: בטור כתב אפילו היה מסוייד ומכוייד ומבפנים לסיד היה הכותל מעופש ורעוע והוצרך שמעון להרוס הסיד כדי לתקן הקיר ותקנה כמו שהיה קודם לכן אפילו הכא אין צריך להחזיר לו כיון שהיה יכול לקיים זולת הסיוד וכיוד וכיוצא בו ע"ש. שם.
סעיף ח
[עריכה](טו) הדיינים: והטור הביא לשון הרמב"ם שכתוב בו יבואו הבנאים. עיין בתשובת מהר"א ששון סי' רל"א.
סעיף ט
[עריכה](טז) עדיין: ע"ל סי' קנ"ז עי"א וע"ל סי' ע"ט סי"ג שחילקו שם בין אמר ליה צא תן לו או חייב אתה ליתן לו ע"ש. סמ"ע.