שולחן ערוך חושן משפט עט יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · עט · יג · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

שנים שבאו לדין ונתחייב האחד לשני ואמרו לו צא תן לו ויצא וחזר ואמר פרעתי ועדים מעידים אותו שלא פרעו כגון שלא זזה ידם מתוך ידו הוחזק כפרן לאותו ממון:

הגה: אבל אם לא אמרו כך אלא אמרו שתבעו לפניהם ולא פרעו לא הוחזק כפרן דדלמא פרעו אח"כ (רא"ש פ"ק דמציעא):

אבל אם אמרו לו חייב אתה ליתן לי ויצא וחזר ואמר פרעתי ועדים מעידים שלא פרעו כגון שלא זזה ידם מתוך ידו לא הוחזק כפרן שזה נשמט מהם עד שיחקרו דינו לפיכך אם חזר פעם אחרת וטען שפרעו ולא היו שם עדים שמכחישים אותו פעם שנית ה"ז נשבע היסת שפרעו ונפטר לפיכך היו בקיאי הדעת שבספרד כשיודה הלוה או כשיתחייב שבועה בב"ד אומר לו בפני ב"ד הוו עלי עדים שלא יפרעני או שלא ישבע לי אלא בפני עדים:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

לפיכך אם חזר פעם אחרת. פי' לאחר שהכחישוהו עדים ואמרו לו הבית דין שיפרע לו כמו שציוו עליו:

ש"ך - שפתי כהן

(לג) הוחזק כפרן לאותו ממון. ושוב אינו יכול לומר אחר כך פרעתי עד שיפרענו בעדים ועיין בתשו' מהרי"ט ס"ס קי"ב:


(לד) או כשיתחייב שבועה כו'. ע"ל סי' פ"ז סעיף כ"ז מזה:



באר היטב

(לב) ממון:    ושוב א"י לומר אח"כ פרעתי עד שיפרענו בעדים ועי' בתשובת מהרי"ט סוף סימן קי"ב. ש"ך.


(לג) שבועה:    ע"ל סי' פ"ז סכ"ז מזה.



קצות החושן

(יג) כשיתחייב שבועה בב"ד ונרא' דאפי' אם נתנו לו הב"ד פס"ד שישבע נאמן לו' נשבעתי ואפי' למ"ד דאינו נאמן לומר פרעתי נגד פס"ד היינו דוקא בפס"ד שיש בו חיוב ושעבוד לפרוע והוי לי' כשטר דאינו מניח בידו אבל שטר שיש בו חיוב שבועה אינו מקפיד לפי שאין בו חיוב נכסים דהא אפי' בכת"י דעת כמה פוסקים דנאמן לו' פרעתי לפי שלא חשש להניח כיון שאין גובה ממשועבדים א"כ מכ"ש בזה שכתוב בו חיוב שבוע' דאין גובה בו ממשעבדי ואפשר לו' בכת"י אינו יכול לטעון פרעתי לפי דאין אדם מניח שעבודו ביד חבירו אבל חיוב שבוע' אינו מקפיד וכן מוכח משיטת הרמב"ם דס"ל דאם נתחייב בב"ד אינו נאמן לו' פרעתי אפי' לא נכתב פס"ד והא דיצא ואמר פרעתי נאמן מפרש לה באומר הנתבע הן דלא נתחייב מב"ד וא"כ הא דאמרן בפ"ק דמציעא יצא ואמר נשבעתי נאמן אם באו עדים שלא נשבע הוחזק כפרן דע"כ מפי ב"ד נתחייב השבוע' דאם קיבל עליו לישבע לא הוחזק כפרן דאמרינן שם בפ"ק דמציעא אבל חייב עצמו שבועה לא וכיון דנתחייב השבועה בפס"ד איך נאמן לו' נשבעתי דהא אחד פס"ד אינו נאמן לו' פרעתי אפי' לא נכתב אע"כ דשאני חיוב שבועה כיון דאינו חייב ממון אינו חושש ומקפיד ואפי' בשטר וכמ"ש וגרע מכת"י שיש בו חיוב ממון וז"ב. ועיין בשו"ת חכם צבי סי' ק"ט בא' שהוציא פס"ד שהברירה בידו לברור לו איזה בית שירצה ואח"כ נפל בית אחר וטוען כבר בררת את הבית הזה ודידך נפל וע"ש שפסק שאינו נאמן כיון שיש בידו פס"ד ואם בירר כבר שטרו בידו מה בעי ע"ש. ולפי מ"ש אינו מוכרח דכיון דאין הפס"ד על חיוב נכסים אלא למלתא דברירה אפשר אינו מקפיד מיהו בלא"ה אפי' אין לו פס"ד הנכתב אלא ידוע שיש לו הברירה עפ"י פסק א"כ זה שטוען שכבר בירר זה הבית עליו הראי' ואם אין לו ראי' מוקמינן הבית בחזקתו הראשונה שהי' יכול לברר זה הבית הקם כן עכשיו נמי הברירה אתו ותפיסה ל"מ בקרקע וא"כ מוקי לה בחזקת בעלים הראשונים כן נ"ל ודו"ק:





▲ חזור לראש