באר היטב על חושן משפט שלז
סעיף א[עריכה]
(א) אוכל: איתא בש"ס בכרם רעך ולא של הקדש וה"ה של עובד כוכבים לא. למאי דקי"ל גזל העובד כוכבים אסור כן הוא בש"ס ועיין בסמ"ע. ש"ך.
(ב) לחסמו: אבל אם מתנה עמו שלא יאכל אין בו איסור בכך. סמ"ע.
(ג) משלם: כשיעור שהיה אוכל. שם.
סעיף ג[עריכה]
(ד) וענבים: היינו כשדעתו לאוכלן כמות שהן אבל כשבצרן לעשות מהן יין או זיתים לעשות מהן שמן גמר חיובן אינו אלא לאחר שנעשה היין והשמן. שם.
(ה) חטים: ודוקא בחטים אמרו כן דמסתמא עומד לפת שמחויב בחלה משא"כ בשעורים וכוסמין ושבולת שועל שסתמן אינן עומדין לפת אלא לעשות מהן משקין ולהאכילן לבהמתו או לעשות מהן תבשיל כשיגרסו השעורים וכנהוג אזי אסור לאכול מהן מיד אחר המירוח שאז הוא גמר חיובן למעשר. שם.
(ו) בחלה: והיינו משעה שנתן מים על הקמח לערבן יחד וכמ"ש ביורה דעה סי' שכ"ז. שם.
סעיף ו[עריכה]
(ז) השומר: דקי"ל שומר לאו כעושה מעשה דמי והתורה לא התירה לאכול אלא לפועל העושה מעשה ועיין בתשו' מנחם עזריה סי' ע"ז. שם.
סעיף ז[עריכה]
(ח) וי"א: הא דכת' הרמ"א וי"א אדברי המחבר ושניהן הן דברי הטור ר"ל לאפוקי ב"י דכת' דהרי"ף והרמב"ם ג"כ [ס"ל כן]. שם. (* א"ה נ"ל דכצ"ל ונסתלקה תמיהת הש"ך ע"ש וק"ל).
סעיף ט[עריכה]
(ט) למנוע: נראה דה"ה כששכרו לעשות בתאנים וענבים דיכול למנוע עצמו מלאכול בתאנים כדי לאכול כל שבעו מענבים אם ניחא ליה בהן יותר אלא שבשני מינים רגיל האדם לאכול משניהן דרווחא לבסימא שכיח. סמ"ע.
סעיף י[עריכה]
(י) מפקינן: כת' הסמ"ע דנ"ל מוכח מהש"ס ולשון רש"י דגם בתאנים וענבים אי בשעה שהיה עוסק בתאנים עבד ואכל מהענבים לא מפקינן מיניה אפילו באינה מודלת ולא כמ"ש בע"ש דגפן המודלה ע"ג תאנה או איפכא אי אכל מהמודלה מפקינן מיניה וז"א לע"ד עכ"ל ועיין בש"ס ותראה שדברי הע"ש נכונים ושלא כדת השיג עליו הסמ"ע ע"ש ודוק. ש"ך.
סעיף יג[עריכה]
(יא) מתבטל: כגון שאשתו ובניו יעשו לו זה. סמ"ע.
סעיף טז[עריכה]
(יב) נזיר: פירוש דל"ת כיון שידע בע"ה שהוא נזיר ולא יאכל ה"ל כאילו התנה עמו שיתן מה שיש לו לאכול לאשתו ולבניו קמ"ל עכ"ל הסמ"ע ובש"ס מבואר דנזיר הוא פשוט יותר דא"י לומר כן משום לך לך כו' וק"ל. ש"ך.
סעיף יז[עריכה]
(יג) קטנים: עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קצ"ט.
סעיף יט[עריכה]
(יד) מזונותיו: פירוש מזונות של עצמו שניזון מהן בביתו והא דכת' הטור והמחבר בסוף סימן של"ח דרשאי בעל הפרה להרעיבה כדי שתאכל הרבה מן הדישה שאני התם דעיקר אכילת בהמה ושביעתה היא מהתבואה הלכך אף שמרעיבה תחלה מ"מ מיד שנכנסה לדוש אוכלת מתבואה שבאה לדוש בה וחוזרת לכחה משא"כ פועל שעיקר מזונותיו שיש לו כח מהן אינו מהכרם הלכך אסור להרעיב נפשו ממזונות העיקרים. סמ"ע.
סעיף כ[עריכה]
(טו) רביעית: ז"ל הטור שהרי דקדקו חכמים בזימון ועל ברכה רביעית כו' ותרתי קאמר ור"ל בזימון שלא הצריכו לפועל להמתין על אחרים עד שיברכו בזימון כדי שלא לבטל ממלאכתו. שם.