באר היטב על חושן משפט קנא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סעיף א[עריכה]

(א) אשתו:    הטעם משום די"ל לא גמרתי בדעתי להקנות לו אלא לעשות נחת רוח לבעלי נתכוונתי ודוקא בנכסים שעומדים ברשות בעלה בחייו משא"כ בנ"מ שהן עומדים באחריות שלה לא שייך בה ה"ט ופירוש נצ"ב שהכניסה לו שדה בנדונייתא. ושדה שייחד לה ר"ל שקנה ממנה השדה שייחד לה תחת המטלטלים שהכניסה לו בנדוניא. ושדה שכ' לה הוא שתהא לה אפותיקי לגבות כתובתה ממנה. ושדה שנתן לה משלו ר"ל כנגד תוספת כתובה שמוסיף לה על מנה ומאתים וכת' ששדה זו תהא מיוחדת לזה. סמ"ע.

(ב) ראיה:    כן עיקר ודלא כמ"ש בב"ח ולא ידעתי היאך שבק דברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וסמך עצמו אדעת הרמ"ה לחוד ע"ש עכ"ל הש"ך (הא דאין לאיש חזקה בנכסי אשתו כשלא קבלה דמים אבל אם קבלה דמים א"נ דכתבה ליה אחריות המקח קיים נ"י פרק חז"ה וכ' הב"ח ופשוט הוא עיין בחדושי הרמב"ן והריטב"א ובהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ס"ג. כנה"ג).

סעיף ב[עריכה]

(ג) נתבאר:    ע"ש בט"ו דיש חלוק אם קנתה במעות טמונים או לא.

סעיף ג[עריכה]

(ד) בשטר:    גם בבעל בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה לא מהני שטר ולא כתבו הט"ו בגזלן אלא משום דביה יש פלוגתא בגמ' דלרב מהני שטרא קמ"ל דלא קי"ל הכי. סמ"ע.

(ה) תלוהו:    לקמן בסי' ר"ה נתבארו דינים הללו באריכות ועיין בתשובת רש"ך ח"א סי' קצ"ד. כנה"ג ועיין שם.