באר היטב על חושן משפט ער

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך חושן משפט ער |

סעיף א[עריכה]


(א) גזל:    עמ"ש בסי' רמ"ג סט"ו ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קכ"ב כתב דאם גזל מקטן דבר שנקנה לו מדרבנן כגון ע"י מתנת שכ"מ אינו יוצא בדיינים ודבריו צ"ע ועיין בספרי תקפו כהן סי' ל' ובהגה"מ סוף סנהדרין ובתשו' מהרב אשכנזי סי' כ"ו כ"ז ול"ח. ש"ך.


(ב) שכירות:    ז"ל הרשב"א והד"מ הביאו אבל בדעת אחרת מקנה לו או שהיה שלו או שהרויח הרי הוא שלו גמור עכ"ל פי' ומוציאין בדיינים מיד זה הבא ליקחנו מידו. סמ"ע.

סעיף ב[עריכה]


(ג) גדולים:    מטעם שכך נראה ישר לחז"ל לשלם הטוב לעוש' טוב שמזין אותו אע"פ שאינו מחויב לפרנסו רק עד ו' שנים משא"כ אחין המפרנסין אחיותיהן אחר מיתת אביהן דמחויבין לפרנסן מ"ה מציאתן לעצמן כמ"ש הט"ו באבן העזר סי' קי"ב ס"ב ועיין באורח חיים סי' שס"ו ס"י. שם.


(ד) הרויחו:    וכן משמע בתוס' פרק הפועלים בשמעתא דקוצץ אדם ע"י עצמו כו' ע"ש ובתשו' רש"ך סעיף ב' סי' רי"א. ש"ך.


(ה) יורשיו:    פי' אף אם מת האב אחר שכבר הרויחו בסחורה ונעש' המלאכ' מ"מ הואיל ועדיין אינו בידו עד שמת אינו מוריש וכיוצא בזה כת' הב"י סוף סימן קע"ז דאף במציאה שמצא בחיי אביו ולא תבעו אביו בחייו כשמת אביו המציאה לעצמו. סמ"ע.


(ו) שלו:    הא דכת' לשון דאינו שלו דהיינו של אדון השפחה ולא כת' הרי הוא שלהן של עבד ושפחה ואינך משום דדין זה נחלק דאם אבי הקטנה זו שמכרה לשפח' עדיין חי בשעת המציא' הרי הוא של אביה ולא של עצמה ואם אינו חי הרי הוא של עצמה ועכ"פ אינו של האדון. שם.


(ז) מתנה:    וכן הוא בחדושי הריטב"א רפ"ק דב"מ בשם הרמב"ן. ש"ך.


(ח) הגדול:    דאיכא למימר הנותן קפיד להיות דוקא של הבן משא"כ בקטן דמסתמא אינו משומר בידו זולת דעת אביו השומרו ונתנו לקטן אדעתא דאבוה. סמ"ע.


(ט) לעצמו:    ה"ט דאם לא יזונו הוא יזונו אחרים דמשום מצוה רבה מצויין לזונו ומ"ה לא תקנו בכה"ג שיהא מציאתו להמפרנסו. שם.

סעיף ג[עריכה]


(י) מלאכה:    ר"ל אע"פ ששכרו סתם ולא פרט לו מלאכה מיוחדת וה"א דלכל דבר שוכרו. שם.