אמונת חכמים (כ"י)/פרק שני

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ועל כן יפלא האיש התורני איך נמצאו אנשי' אשר חפו דברי' אשר לא כן על ה' אלקיהם בלכתם אחרי הקדמות הפילוסופיה, וכבר הכה על קדקדם הרב בעל העקידה בס' חזות קשה ורשב"א בחבוריו, וחכמי' אחרי', אמת שכבר ספו תמו האנשי' הללו מבינינו, אבל קמו עתה אחריהם תרבות אנשי' חטאי', כחשו בה' ויאמרו לא הוא וכפרו בתורה שבע"פ ובמה שהורונו חכמי התלמוד, הגם שכמעט כל דבריהם דברי קבלה, וזה בלבד בלכתם אחרי שרירות לבם וחקירת שכלם והתחלות א"ה, אעפ"י שהוכחנו שהכל בדוי הוא מן הפילוסופי' כדי לתת סבה למה שראו ולא הבינו, והוא מן התימה כי הרבה יותר כבדו חכמי א"ה וחכמי ישראל הפילוסופי' את אריסטו ממה שעשו האנשי' הללו את שלומי אמוני ישראל, שהרי כל מה שאמר אריסטו לא פקפק כמעט א' מהקדמונים בדבר, עד שכתב הרמב"ם במורה ח"ב פ' ט"ו, שרוב האנשי' החושבי' שהתפלספו ידחיקו לחלוק עליו או לחשוב בו שנעלמה ממנו תעלומה או ששגג בדבר מן הדברי' עכ"ל. ואפי' בדברים הזרים מאוד השתדלו לקיים אותם כיון שיצאו מפיו, כמו שהאויר הוא יותר לח מהמים, והרלב"ג קיים שהנהרות אפי' אותם שאינם פוסקי' מתקיימים מן האידים העולים מן הארץ כיון שכך אמר אריסטו, ואפי' בדבר שנראה בבירור שטעה, כמו בכוכבים הזנביים הנקראי' קומיט"י, ועגול החלביי הנקרא בלשון יון גלקסיא"ה, נמצאו קצת מתלמידיו שרצו לקיים דבריו, ובדבר שכל הפועל המשובש שלא ראה אותו שום אדם מעולם, כל חכמי הפילוסופי' הערביים קיימו אותו כפי סברת ן' רש"ד (עיין בכוזרי מאמר א'). והאנשים הללו כל עוד שמצאו בדברי רז"ל דבר אשר אינו נראה לעיני שכלם הדל, כחשו ואמרו לא הוא, ומעיד אני עלי שמים וארץ והבורא אותם, שהרבה פעמי' הבאתי להם ראיות מדברי רז"ל, וקצת מהם עקמו שפתותיהם ולא אמרו כלום, וקצת מהם אמרו אמת שחכמים אמרו כך אבל אני איני מאמין ואינו מעיקרי הדת, ואחרי' אמרו אמת שחכמי התלמוד אמרו כך אבל כפי הפשט אינו, אי שמים ולא תהיה תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה של אריסטו וסיעתו ושאר הפילוסופי' ראשי הכתות, וכיון שלא נמצא בחכמות דבר ברור, למה על הספק נכחיש דברי רבותינו, בפרט שרוב דבריהם דברי קבלה, ולמה לא נקח לעצמינו לאמיתיים דברי חכמינו וזקנינו, אעפ"י שאינם כפי התחלות של א"ה, שאצלם ג"כ הם מסופקות כאלו לא היה אפשר לימצא בעולם אלא מה שנבינהו אנחנו, ומה שלא נבינהו לא הוא. והרי ראינו עתה כמה וכמה טעו הקדמוני' אשר היו אומרים כי תחת משוה היום לא נמצא ישוב, וכן בדברי' אחרי', ואין לסמוך על דבריהם א"כ, ועל שכלנו הקצר לכחש דברי חכמינו שהם דברי אלקי' חיים.

הנה באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו הנס הגדול אשר עשה הקב"ה לא"א באור כשדים, ועתה קם א' מבנינו ואמר ששקר נחלו אבותינו, ואלו היינו שואלים לו איך זה אפשר, האם היה במעמד ההוא וראה שלא היה הדבר כך, ואיך תקובל עדותו נגד כמה אנשים צדיקים וטובים ממנו, ישיב לנו באמת לא הייתי במעמד ההוא ולא ראיתי שאינו אמת, אבל עכ"ז מוטב לי להכחיש דברי אבותינו ולומר שדוברי שקרים הם, משאומר שאינני מבין הטעם למה לא נכתבו בתורה, (יעויינו דברי הרמב"ן בסוף פ' נח) כמו כן הורונו רבותינו שבת ק"ל היתה יוכבד כשילדה משה, ועתה בא לא' ממנו בפ' ויגש צער גדול בזה, וכחש לגמרי ונתן טעם לדבריו, לפי שלא הבין איך לא ספר הכתוב הפלא הזה, ואם נשיבהו איך נאמר שקדמונינו רשעים ודוברי שקר הם, בהכרח אין לו להשיב אלא מוטב שאעשה אותם מכחישים משאעשה אותי בלתי מבין (יעויינו דברי הרמב"ן בפ' ויגש). ומן התימה שהוא בעצמו כתב בתחילת ס' דניאל על מחבר גדול שבספרד ז"ל, והאומר כזה מהמשוגעים הוא נחשב, וכבר פרשתי כלם וטוב לו שיאמר לא ידעתי ולא יהפוך דברי אלקי' חיים. ומעתה היה לו ליקח לעצמו מה שהורה לאחרי' וטוב לו שיאמר לא ידעתי משיהפוך דברי רז"ל שהם דברי אלקי' חיים, ומה נעשה לאומר שהתורה שלנו לא נכתבה כלה ממרע"ה מפי הגבורה אלא שפסוק והכנעני אז בארץ, ופסוקי' שבתחילת ספר אלה הדברי' ופסוקי' אחרים נוספו אחרי כן, הגם שמודה הוא שלא שמע זה מעולם אלא שכך נראה לו, ומה נעשה לאומר שפי' ויצא אל המזבח אשר לפני ה', הוא מזבח העולה, אעפ"י ששנינו זה מזבח הזהב, ובסנהדרין תניא אידך כי דבר ה' בזה, האומר אין תורה מן השמי', ואפי' אמר כל התורה כלה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו, זהו כי דבר ה' בזה. ואפי' אמר כל התורה כלה מן השמי' חוץ מדקדוק זה מק"ו זה מג"ש זו, זהו כי דבר ה' בזה הכרת תכרת, הכרת בעה"ז תכרת בעה"ב.

אמנם לפי שהעלו על ספרים בדברם נגד רז"ל שזהו כפי הדרש, אבל כפי הפשט לא היא כך, וכפי הפשט זה פירושו, צריך אני ללבן את הדבר כדי להסיר מכשול מדרך התלמידי'. שנים אלה היו בעוכרינו, הטבע והפשט, יען כי האפיקורוסי' והפילוסופי' אמרו כי כל מה שנראה מן הפלאי' המתמידי' בעולם המורי' על מציאותו ית' הוא מן הטבע, עד ששאל להם החבר במאמר א' מהו הטבע הזה, והפשט לפי שמצאה יד האנשי' הללו להכחיש דברי אמת ולפרש התורה הקדושה כפי דעתם המשובשת בהתנצלם שדבריהם הם כפי הפשט, וכבר אמרו רז"ל, אין המקרא יוצא מידי פשוטו, לכן צריך אני לומר להם שכמה וכמה שנים עברו מיום שנעשה ספר מלכים עד היום שנעשה ס' דברי הימים, ועתה מצינו בס' מלכים שיואש הלך בדרכי ה' ומנשה חטא, ולא נמצא בו שאסא נלחם עם הכושים, והפליא ה' עמו לעשות, ועכ"ז אבותינו שבזמן ההוא ספרו לבניהם שיואש חטא עד מאד, ומנשה עשה תשובה, ונעשה לאסא נס גדול, יפלא נא המתהדר בסודותיו ויאמר שתימה איך לא הזכיר הכתוב זה הפלא, ושלא די לו זה הצער האם יאמר שכפי הפשט יואש בצדקתו מת ומנשה ברשעתו, ואסא לא נעשה לו הנס ההוא, וכפי הדרש שהיו אומרי' אבותינו שבימים ההם שעדיין לא נולד עזרא שכתב דברי הימים, הכל היה בהפך, ואם האמת היה כמוזכר בדברי הימים, איך נהפוך דברי אלקי' חיים, ונפרש הכתוב שבמלכים נגד האמת, וכמו זה איך נאמר כפי הפשט לא נצול אברהם ויוכבד לא היתה זקנה, ומזבח אשר לפני ה' הוא מזבח העולה, וכפי הדרש והאמת הכל בהפך, ואין ספק שהמפרש הכתוב נגד האמת הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ומה שאמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אינו בזה אלא כמו שאמרו בפ' הספינה, עיר סיחון. אם משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר שיחה נאה, ובפ' אין עומדין, שמא תשכח לי מעשה סיני, ואנכי לא אשכחך וכיוצא בזה. והאלקי' שחרה אפי עד מאד בראותי איך היו דברי רבותינו לבוז בעיני האנשי' הללו, עד שא' מהם כתב בפי' ירמיה זה לשונו, ועליו אמר כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי (ירמיה כב, ל). ר"ל יחידי כי הוא גבר לא יצלח בימיו, וא"ת שיצלח זרעו גם זה לא יהיה, כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד ומושל עוד ביהודה, ואין להקשות מזה הייעוד מענין זרובבל שחזר לירושלים ומשל ביהודה, כי הוא לא נקרא מלך ולא מלך שם, אבל בהפך שאחרי בנין הבית חזר לבבל לעבודתו ושם מת, אמנם אחז"ל שעשה תשובה יהויכין ושחזר ה' ממה שגזר עליו, והאמת יורה דרכו עכ"ל. הודה בסוף דבריו מה היא כונתו, וכבר היה זה נקל למה שאכתוב עוד, כבר ידעת מה שאז"ל יתר הגזם וכו'. א"ר יוחנן בימי יואל נתקיים מקרא זה, אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים, ירדה להם רביעה ראשונה וכו'. ועתה המפרש הזה אמר שכל זה שקר ושלא היה ארבה בעולם, וז"ל אמרו שהד' שנים ההם היו ימי ארבה והג' שנים אחרות היו הגשמי' נעצרי', ולכן דבר הנביא בנבואה הזאת מהארבה ומהעצר הגשמים, וכן הוא דעת רז"ל בפ"ק דתענית, ולפי דעתי לא באה הנבואה הזאת לבאר להתרעם ולקונן את הרעב ולא הארבה אשר וכו', ומ"ש בזה רז"ל דרך דרש הוא, ואני לישב הפסוקי' על אמתתם באתי, אבל אמתת הדבר הזה כך הוא אצלי וכו' עכ"ד.