אמונת חכמים (כ"י)/פרק ראשון
אמר הח"ר אביעד שר שלום בכמהר"ר מנחם שמשון באזילה זצ"ל:
רוב החכמות האנושיות הן מסופקות, והתחלותיהן לא הוכרחו אצל האנשים בשום מופת, אלא בדו אותן האנשי' הקדמוני' מלבם כדי לבאר סבת הדברי' שבעולם השפל, ומציאותן א"כ אפשרי לא מוכרח. ומזה נהיה שלא כוונו הפילוסופי' לדעת א', לפי שגדר האפשר רחב מני ים, אמנם כל כת וכת לקחה לעצמה ההתחלות אשר בדה מלבו הכת ההיא, ומהן הולידו תולדות, אך אם סבת הדברי' הללו תוכל להתבאר בדרך אחרת כל התולדות ההנה בטלות לגמרי.
וכדי שתבין נפרש אחת מן ההתחלות הללו, הסכימו הפילוסופי' שממה שאינו לא יתהוה שום דבר, ושום דבר לא יבוטל לגמרי, וראו ההפך דבר לדבר ולא ידעו סבתו, ע"ד משל אם יכבה איש הנר ותבוטל השלהבת ויבא עשן תחתיה, איך נתהוה העשן ממה שאינו ואנה הלכה השלהבת, ואם ממנה נתהוה שנתהפכה זאת לעשן, מה ענין שלהבת אצל עשן אשר ממנה יתהוה, ובזה שמו כל עיונם ובדו מלבם דברי' הרבה, ואריסטו אמר שאפשר שנמצא בעולם דבר א' שממנו נתהוו כל הדברי' וקראו חומר ראשון, ודבר אחר נמצא הנקרא צורה עצמית, והוא מבדיל כל דבר ודבר הבדל עצמי, עד שתאמר שהצורה העצמית של העץ באה בחומר הראשון, ומשניהם נתהוה העץ שלנו והצורה העצמית של האש באה בחומר ראשון, ומשניהם נתהוה האש שלנו, והצורה העצמית של האויר באה בחומר ראשון ומשניהם נתהווה האויר שלנו, וכשהעץ נעשה אש והאש נעשה אויר אינו מתהוה האש והאויר ממה שאינו ואינו נפסד העץ והאש לגמרי, אלא החומר ראשון פושט צורת העץ ולובש צורת האש ופושט צורת האש ולובש צורת האויר, אמנם לא ראה מעולם אדם חומר זה וצורה זו, אך הכל בדה מלבו אריסטו כדי לבאר סבת הדברים ההם, ומן התחלות אלו הוציאו תולדות, ובכללן שאפשר בידי שמים שתמצא הכמות בלי עצם והמדה בלתי דבר המדוד, וכן שימצא העצם בלי כמות ודבר שלא יהיה לו שום מדה, ושאי אפשר בידי אדם שימצא הלובן והשחרות והחום והקור בלי דבר הסובלן, להיות שמציאות המקרה הוא כעצם. ואריסטו אמר שהשמש אינו חם ומחמם מצד תנועתו לבד, וכל הדברים הללו וכיוצא בהם הוציאו מהתחלות אשר מלבו בדה אריסטו, אמנם אם בדרך אחרת הוכל לפרש סבת הדברי' הללו, כל החכמה הזאת תפול לארץ, וכבר קמו אנשים שבחרו להם דרך דימוקראטו, האומר שכל הדברי' נתהוו מגופי' קטני' נקראים בלשון יון אטומי, וכפי זה החמימות והקור הוא עצם עומד בעצמו, ואי אפשר אפילו בידי שמים שתעמוד הכמות לבדה ולא עצם בלי כמות, ואחרי' בחרו להם דרך אחרת, ואין זה מן התימה כי כל החכמות והתחלות הללו הם בודיים מן האנשים, ולכן הם בדרך אפשר ולא בהכרח אפי' אצל בעליהן, ואם ימצא מי שיבדה דרך אחרת כל עוד שבנקל יוכל לפרש סבת הדברי' המתהוי' בעולם יותר מן הדרך הראשונה ילכו אחריה. ולא עוד אלא שלהיות שראינו שמן האחרוני' המציאו טעמי' אחרים אשר היו נעלמי' מעיני הקדמוני', נסתפק ונאמר שמא אחרינו יבואו אנשים אחרי' ויבחרו דרך אחרת להם ושב הכל מסופק, וראיה עוד לדבר שן' רשד לא די לו לבדות מלבו בריות חדשות בעולם השפל, אלא בדה משכלו בפירושו לספרי אריסטו מלאך מזוייף, וקראו שכל הפועל כדי לתת סבה לקצת מן הדברי' שלא היה מבין, ובפרט בענין הנפש, והשתדל לבאר דברי אריסטו מסכימים לדעתו, והלכו אחרי סברתו כל פילוסופי הערביים וחכמי ישראל שבאותו הדור האוהבי' החכמה הזאת, הגם שלא נמצא זה בספרי הנביאים ולא בספרי התלמוד כאלו היינו יכולים לבראת מלאכי' מעצמנו כדי שלא נודה שנמצאו דברי' שאין אנו מבינים אותם, ובפרט הרלב"ג במלחמותיו הטיח דברים הרבה, אשר כל שומעם תצילנה אזניו, והוא לא ראה ולא שמע מאבותיו המלאך הזה (יעויינו דברי הרב מוסקאטו בפירושו לכוזרי מאמר א') אמנם בדור הזה כל חכמי א"ה מודי' ובאים ששקר דבר ן' רשד, ושאריסטו לא אמר זה, והטיב את אשר דבר החבר מאמר ה' סי' י"ד. ובפרט מ"ש שם זה לשונו וכמעט שאין החכמה בין שני אישים במה שנחלקו בו אחר כן מהדעות, במה שאחר הטבע גם בהרבה מן הטבע, ואם נמצא כת א' מסכמת על דעת אחת, אין זה לחקירה ותולדה שעמדה עליהם דעתם, אבל סיעת א' מהמדברי' קבלו ממנו וכו'. וראיה עוד לזה ממה שהסכימו הקדמוני' שכל דבר מטבעו הוא מתקרב אל מרכזו, ועל כן הדברי' הם מתקרבי' אל מרכז העולם והקלי' מתקרבים לגלגל האש והאויר, אמנם עכשיו כמעט כל חכמיהם הסכימו שאין גלגל האש בעולם, ואם האש והאויר הוא עולה למעלה זהו מסבה אחרת, היינו לפי שמבקש מטבעו להתרחב, ועל הכבדים רבים וגדולים אמרו שאינם מתקרבים אל מרכז העולם אלא מסבה אחרת, יעויין ניקולו קופירניקו בס' מהריאלוציוני ס"א פ"ח, ובזה נתבטל דבר אשר היה נראה לנו ברור כשמש. ובזה נהיה ג"כ בחכמת התבונה, יען כי כל מה שהסכימו עליו תלמי וחבריו, לא ראה אותו אדם מעולם, ומי עלה שמים וירד. אבל הדבר הוא כמו שאומר, נשאו החכמים ההם עיניהם לשמים וראו שכל הכוכבים הם הולכים ממזרח למערב בכ"ד שעות, ושהשמש והירח וכל שאר כוכבי לכת בכל יום ויום מתרחקי' מן הכוכבי' הקבועי' לצד מזרח, נמצא שהם הולכים ממערב למזרח, ועוד ראו שלפעמי' נראי' קטני' ולפעמי' גדולי', פעמי' רחוקי' מן הארץ ופעמי' קרובים, פעמי' הולכי' לצד צפון ופעמי' לצד דרום, מלבד חלופי' אחרי', וכדי לתת סבה לחלופי' ושנויים אלו אמרו שמה שהכוכבי' נראי' הולכי' ממזרח למערב וממערב למזרח, הוא מפני שלכל כוכב וכוכב מן ז' כוכבי לכת יש לו גלגל המניעו ממערב למזרח, וגלגל אחר על כלם המניע כלם ממזרח למערב, והגלגלי' חוזרי' והמזל קבוע וכלם הם כגלדי בצלים זה בתוך זה וסמוכי' זה לזה, ולא היה בדברי' הללו כמעט מפקפק מתלמי ואילך, ועל שאר התנועות הנראות בכוכבים אמרו שיש גלגלים אחרי', והעלו מספרם לי"ח כמ"ש הרמב"ם פ"ג מהלכות יסודי תורה, אמנם בא חכם א' ואמר שכל זה שקר והאמת הוא שהארץ מתנועעת והשמש עומד במקומו, והלכו אחריו רבים וגדולי' מחכמיהם, ואחרים אמרו שאין שם גלגלי' כלל אלא שהשמים הם אויר זך ובהיר, נק' בלשונם איטיר, והכוכבים מתנועעים בו כדגי' במים, וכבר בזה הסכימו עכשיו כל חכמי א"ה, ושגלגל קבוע ומזל חוזר, ובין לזה ובין לזה החשבונות אשר סדרו לידע מקום השמש והירח וזמן ושעור הלקיות בזמנם היו נראים אמתיים, ואחרים בחרו להם דרך אחרת, ובמה שלפעמים השמש והירח נראים קרובים לארץ ולפעמים רחוקים אמרו שאפשר שהגלגל צדו א' עב וצדו א' דק, וכשהכוכב בצד העב הוא רחוק מן הארץ, וכשהוא בצד הדק הוא קרוב, ואחרים אמרו שאפשר שמרכז הגלגל הוא יוצא ממרכז העולם כזה:
ולכן כשהכוכב בנקודת א' הוא רחוק מן הארץ, וכשהוא בנקודת ב' הוא קרוב. ואחרי' אמרו שאפשר שנמצא בתוך עובי הגלגל גלגל קטן קראו אותו איפיציקלו כזה:
והכוכב מתנועע בגלגל קטן הלזה, ולכן כשהוא בנקודת א' הוא רחוק, וכשהוא בנקודת ב' הוא קרוב עד ששב הכל מסופק, לפי שהתנועות הן ברורות לנו, הגם שאין אנו יודעי' אם הן אמיתיות או נראות וסבתן נסתרת, וכן הוא בכל החכמות.