אמונת חכמים/פרק שלשים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אמונת חכמים · פרק שלשים

ואחרי שהקדמתי כל ההקדמות הללו, אומר אני שמלבד הטעם הפשוט בשופר לעורר האנשים לתשובה, נמצא בה טעם אחר מקובל בין החכמים נשגב מאד, ואילו לא היה בו אלא הטעם הראשון למה נצטוו תשע תקיעות לא פחות ולא יותר, ולמה שופר של פרה פסול, ולדברי הרמב"ם אין כשר אלא שופר של כבש וכי שאר השופרות אינם מעוררים, אלא הדבר הוא כמו שאמרתי, וכשנתנה התורה קבל משה מפי הגבורה שלעשות ההכרחי צריך לתקוע תשע תקיעות, ושהתרועה יכול אדם לעשותה יללה או אנחה, וכשקבל מרע"ה הטעם הנעלם, ידע שכשעושים היללה צריך לכוין לדבר אחד, וכשעושים האנחה צריך לכוין לדבר אחר, ושניהם מדת דינו של הקב"ה, זו קשה וזו רפה, ומעתה הרוצה לעשות לפנים משורת הדין יעשה היללה והאנחה, שהרי יהיו בידו שני הענינים הללו, אמנם לא פרסם טעמים וכונות אלה להמון, ולהם מספיקים התשע תקיעות ההכרחיות לבד, שלא כל אדם זוכה לעשות לפנים משורת הדין, ובתורה לא נצטוו הדברים שהם ממדת חסידות, כמו שאמרנו בהקדמה החמשית, ועל כן נחלקו ישראל במנהגם קצתם היו עושים האנחה וקצתם היו עושים היללה והמהדרים היו עושים זה וזה, ואולי בצנעה, ובא ר' אבהו והתקין שכל ישראל יתקעו יללה ואנחה והיה בדעתו הטעם כדי שבידי הכל יהיו שני הענינים האלו, אבל לא רצה לפרסם הטעם הנעלם, ואמר שהטעם הוא מפני שמסופק הוא בדבר.

אמנם לפי שאין זה הטעם האמתי, פשט הסוגיא איננו מסכים לטעם זה עד שכתב הרמ"ע בתשובה ק"ז, שכל משכיל יקשה על הסוגיא מן המפורסמות מה שלא ישקוט השכל בה, ובתוספות הקשו הלא די לנו בשברים-תרועה תש"ת תש"ת וכן בר"ת תר"ת תר"ת, דהא לא בעינן אלא שלש של שלש שלש, ואי גנח וייליל, הרי יצא בסדר של תשר"ת, ואי גנח לחוד תעלה לו תקיעה אחרונה של תשר"ת לפשוטה שלפני תש"ת, וכן אתה אומר בשל תר"ת, ותירצו דהיינו טעמא משום דדילמא אתי למטעי שאם אתה אומר שבש"ת ראשון לא יחזור ויתקע, יטעו לומר שאינו צריך לעשות אלא שברים תרועה ש"ת ש"ת ע"כ. הנך רואה כמה דחיק התירוץ הזה,

עוד כתב הר"ן ז"ל ואנו עכשיו נוהגים לתקוע על סדר הברכות תשר"ת למלכיות, תש"ת לזכרונות, תר"ת לשופרות, וכמו שכתב הרב אלפסי בהלכות, וצ"ע למה שהרי היה לנו לעשותם כלן למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות, דהא אנן משום ספיקא דאורייתא עבדינן להו, וצריך לשמען על סדר הברכות במלכיות וכן בזכרונות, והרב אלפסי כתב דהקילו בהו משום טירחא יתירא דציבורא, כיון שכבר יצאו שלא על סדר הברכות, ואפשר עוד על דרך זה שחששו שלא להפסיק יותר מדאי בתקיעות שאינן צריכות בין מלכיות זכרונות ושופרות, ואכתי לא נהירא עכ"ל.

ואל תחשוב שדבר זה בדוי הוא מלבי כדי לקיים דברי החכמים הללו, אלא הגאונים שכל דבריהם דברי קבלה מצינו שכך פירשו בפשט הסוגיא, וכמו שתראה בספר תומת ישרים סי' קי"ט, שאלה שנעשית לרבינו האי על ספקות עצומים שנופלים בסוגיא הזאת, ותשובה ארוכה שהשיב רבינו האי על זה, וקיצורה כתב הר"ן בר"ה ז"ל, נשאל לרבינו האי גאון וכי עד שבא ר' אבהו לא היו ישראל יוצאין ידי תקיעת שופר, ובלשון הזה השיב, אל תחשבו בלבבכם כי בימי ר' אבהו לא היו ישראל יוצאין ידי תקיעת שופר, ובלשון הזה השיב, אל תחשבו בלבבכם כי בימי ר' אבהו נפל ספק בדבר זה, שהרי משניות קדומות הם, אחת אומרת תרועה שלשה יבבות ואחת אומרת תרועה שלשה שברים, והא אמרינן בהדיא אמר אביי בהא ודאי פליגי וכו', וכך היה הדבר מימים קדמונים מנהג בכל ישראל, מהם עושים תרועה יבבות קלות, ומהם עושים תרועה יבבות כבדות שהן שברים, ואלו ואלו יוצאים י"ח, שברים כבדים תרועות הן, יבבות קלות תרועות הן, והיה הדבר נראה כחלוקה אע"פ שאינה חלוקה, שהרי התנאים כמו שאמרנו למעלה, הללו שונין שיעור תרועה שלש יבבות והללו שונין שיעור תרועה שלשה שברים, אלו משנתם כמנהגם ואלו משנתם כמנהגם, וקאמר אביי בהא פליגי ולאו פלוגתא היא ולא היו מטעי אלו את אלו, אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה קתני, וחכמים של הללו מודים כי שברים תרועה היא, וחכמים של הללו מודים כי יבבות תרועה היא, וכשבא ר' אבהו ראה לתקן תקנה שיהיו כל ישראל עושין מעשה אחד ולא יראה ביניהם דבר שההדיוטות רואין אותו כחלוקה עכ"ל.

והר"ז הלוי בספר המאור כתב שדברים אלו טובים ונאים ומתוקים מדבש ונופת צופים, והריטב"א הביאו הרב בית-יוסף בסי' תק"צ כתב ז"ל ומזה הטעם בתקיעות על סדר התפילה אין עושים בכל ברכה אלא אחד מהסימנים ואילו היה תקנת ר' אבהו מפני הספק היה לנו לעשות בכל אחד מהם שלשה סימנים, שאם לא כן אין בשלשתן אלא אחת מהן שתהיה אמת, אבל לפי זה שלשתן אמת ואדם יוצא בכל אחת מהן, ולפיכך כדי שלא להטריח על הצבור די לנו באחת מהם, וגם כדי שיתברר מתוך כך שכולם אמת ואנו עושים תחילה דברי ר' אבהו ואח"כ דברי תנא ברא ואח"כ דברי תנא דמתניתין להעלות בקדש לפתוח בקטן ולסיים בגדול, וזה כפתור ופרח עכ"ל. וכן-כתב הר"ן ז"ל, ולדברי רבינו האי גאון לא קשיא מידי, דהא יום תרועה אמר רחמנא, הילכך בין גנח בין ייליל יצא, דכולהו תקיעות דאורייתא נינהו, והילכך להקל על הצבור ולתקוע בתקיעות דכולהו מקומות שפיר דמי עכ"ל.

ודע בברור כי האומר שקב"ה צוה לנו שנתקע יותר מתשע תקיעות או התוקע יותר מתשע תקיעות בתורת חיוב עובר על בל תוסיף, אבל כשתוקעים יותר מתשע תקיעות למצוה מן המובחר או כדי שיהיו כל ישראל עושים מעשה אחד ויודעים שאין זה מן החיוב או שעושין זה מן הספק אינו עובר משום בל תוסיף. ואם תשאלני אם מרע"ה היה תוקע תשר"ת תש"ת תר"ת הייתי יכול להשיבך שהיה תוקעם כמו שהיה נוטל הלולב, דמדאורייתא בנטילה בעלמא סגי ורבנן תקנו מוליך מביא מעלה ומוריד למצוה מן המובחר, והוא דבר נאות בענין זה, וכמו שכתבתי לעיל בהקדמה השביעית, וזוהי סברת כמהר"ר בנימין הכהן, אבל אפשר עוד שלא נצרכנו לכל זה אלא אחר החרבן שאז מעשינו אינם מיחדים כל כך, וכמו שאמרתי למעלה בהקדמה השמינית, ואין דעתי חלוקה מדעת כמהר"ר בנימין הכהן בדבר זה, אעפ"י שכתבתי שאפשר שלא נצטרכנו לזה בזמן שבית-המקדש קיים, אבל בענין התפילין שנזכיר לפנינו, אין דעתי מסכמת עמו אחרי המחילה הראויה, וכמו שאכתוב לקמן.


ובתפילין אילו הי' הטעם בלבד מפני שנזכור עול מלכות שמים ועול מצות ויציאת מצרים, למה צוה המקום שיהיו מרובעות ותפירתן ברבוע ואלכסונן ברבוע ושיהי' בעור של תפלין של ראש צורת שי"ן מימין ומשמאל, ושיהיו תופרין אותן בגידין ושעושים להם מעבורת ושיהו הרצועות שחורות ושיהי' קשר בצורת דל"ת ולהרמב"ם שיכרוך הפרשיות במטלית, ושיכרוך אותם בשיער מעל המטלית, ואם שינה בא' מאלו פסל.

ועוד הפלא ופלא איך אפשר שלעבר היו כל חכמי ישראל מסכימין בסדר פרשיות התפלין, ואחר כך לפי שנחלקו בפירוש הסוגיא נחלקו במעשה התפילין, והמחלוקת כל כך גדולה עד שהרב הברצלוני אשר הבאתי לשונו למעלה לא ראה ולא שמע מעולם תפילין דרש"י, ודמה שהם טעות סופר, וכמו כן הגאונים ואנשי המערב כך הורו, ולעומת זה אנשי ארץ ישראל ורש"י לא ראו ולא שמעו תפילין דהויו' אהדדי, והלא התפילין אדם מניחם בכל יום ואי-אפשר שאדם שבעולם יפרש הסוגיא נגד הקבלה והמעשה, ואם כן הראשון שנסתפק בפירוש, כאן לימין הקורא כאן לימין המניח, יראה איך נהגו עד היום הזה ויפתח מן התפילין העשויות כבר, ואין זה מן הדברים שאינם מצויים בכל שעה עד שבנקל יפול בו הספק, וכיוצא בזה פרכינן בפרק מי שמתו וניחזי עזרא היכי תיקן, וכתבו התוספות בהרבה מקומות גבי שאר תקנות לא פריך תלמודא הכי, אלא שאני הכי דדבר הרגיל בכל יום הוא, על כן אנו זכורים עכ"ל.

אלא האמת כן הוא, שמלבד הטעם המפורסם יש עוד טעם אחר עמוק ונעלם, ומעתה הורה משה להמון בני ישראל שצריך לעשות התפילין ולשרידים אשר ה' קורא, למד בצנעא הטעם הנסתר וממנו ידעו ביחוד (לסברת כמהר"ר בנימין הכהן אפילו בזמן שבית-המקדש קיים ולסברתי אחר החרבן דוקא, וכדמות ראיה לסברתי מ"ש בגמרא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין, ומסתמא לא היה המצנפת כל כך לאחורי הראש שיניחו שם שני זוגות תפילין, שמי שירצה להיות מן המהדרים לא יספיק לו בתפילין הידועים, אלא יעשה לו עוד תפילין אחרים, ויכוין בהם אל דבר נעלם (לפי סברתי כיון שבעונותינו אין יחוד לגמרי למעלה ובתפילין המורגלים אינו נגרר אחריו הדבר האחר, כמו שעכשיו בתרועה לבדה אינו נגרר השברים) ואחרי שהורקנו מכלי אל כלי, וגלינו בארבע רוחות העולם מי שרצה לכתוב תפילין ראה את התפילין שקדמוהו, ומי שמצא תפילין דהוויות אהדדי עשה כמוהו, ופירש הסוגיא כך, ומי שמצא תפילין דקדש והיה שמע והיה עשה כמוהו, ופירש הסוגיא כך, והמופלאים בחכמה הכינו שני זוגות, אמת הוא שנחלקו איזה לחיוב ואיזה למצוה מן המובחר, כי כל א' חשב שהתפילין כמנהג מקומו הם לחיוב, ופירש כך הסוגיא והאחרים למצוה מן המובחר, ומעתה אל יקשה אם רבינו האי פירש הסוגיא דמנחות בתפילין דהוויות אהדדי, וכן הורה הלכה למעשה והרמב"ם העיד שהחכמים הנאמנים פתחו תפיליו ומצאום כסדר האחד, לפי שהכין לו שני זוגות תפילין כאמור, ולצאת ידי חובתו עשה ותיקן אותן דהוויות אהדדי, והם מסורים להמון כפי סברת כל הגאונים והאחרים למצוה מן המובחר בצנעא.

ודע כי אם ירצה אדם להניח שתי זוגות תפילין בחיוב מן התורה הוא עובר על בל תוסיף, וכמו שאמרו בערובין, אבל אם יעשה כך מן הספק או כדי שכל ישראל יעשו מעשה אחד או מטעם אחר, אין כאן בל תוסיף וכמו שכתבו הפוסקים בשני ימים טובים של גלויות, ואלו לשעבר היו מסכימים חכמי ישראל להתקין שכל ישראל יזכו לשני הענינים הנסתרים ויהיה בידם יחוד גמור, אף על פי שלצאת ידי חובתם די בזוג אחד, לא היו מפרסמים הטעם הנעלם, אלא היו אומרים שהדבר הוא מן הספק כמו שעשה ר' אבהו בשופר ונשאר הטעם האמתי צפון.

ואלמלא תשובת רבנו האי הייתי אומר שכזה נהיה גם כן בתקיעות, היינו שהמופלאים בחכמה היו עושים האנחה והיללה ומפורסם הוא שמן התורה בתשע תקיעות יוצא אדם ידי חובתו, ומחמת הגליות והטלטולים נתהוה המחלוקת, הללו אומרים שמענו מרבותנו האנחה והללו אומרים שמענו היללה, ור' אבהו שידע הטעם הנעלם ראה להתקין שניהם ולא פרסם הטעם האמתי אלא אמר שהוא מפני הספק ועלו דברי אבהו כפשטם, וכמו שנראה שהבינם הרמב"ם, אבל יקשה על זה סדר תקיעות מוסף כפי מנהגם, אבל לפי מנהגנו יבא כהוגן, והוא מנהג הנכון שראוי לילך אחריו, וכן כתב הרב בעל שני לוחות הברית.

ואל תחשוב שהכוונות הנזכרות לשני זוגות תפילין הוא דבר מחודש, שהרי בעל מגדל עוז תלמיד הרשב"א כתב בהלכות תפילין פרק ג' ז"ל בקצור, הסכימו רבותינו בעלי התוספות ז"ל לצאת ידי שניהם כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין וכן בזרוע עד שקבלנו ביחוד שמן השמים הוכיחו ואמרו כפלוגתא בארעא כך פלוגתא ברקיעא, וסתרים אחרים שלא ניתנו לבא בכתב, עכ"ל. ה' יאיר עינינו בתורתו אכי"ר.

ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי.