אמונת חכמים/פרק שבעה עשר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אמונת חכמים · פרק שבעה עשר· >>

השאלה החמשית אם סתרי התורה אשר היו גלויים לחכמי התלמוד הם למדום לגאונים, הן בכתב הן בע"פ כשם שלמדום פשטי הדינים והגאונים לבאים אחריהם, או אם נעלמו אח"כ מחמת טרדות הגלות. מצינו חכמים שמדברים בסתרי התורה ושמענום אומרים שהסתרים הללו מקובלים בידם מרבותיהם ומכללם כמהר"ר מנחם עזרי' פאנו נפטר במנטובה שנת ש"פ וקודם לו כמהר"ר משה קורדואירו בעל הפרדס נפטר בצפת שנת ש"ל, וכמו שכתב בסוף סדר עבודת יה"כ בנו הר"ר גדליה וקודם להם בשנת רנ"ג במנטובה כמהר"ר יהודה חייט שחבר פירוש מערכת האלקות וקודם להם בשנת ר"ז (לפי בעל שלשלת הקבלה דף ס"ג ע"ב) כמהר"ר יוסף ג'קאטיליה בעל שערי אורה וקודם לו דון יוסף ן' שושן שהזכיר ריב"ש בתשובותיו סי' קנ"ז וריב"ש היה בשנת קל"ד, שכן נראה בתשובה שפ"ב, וכל אלה חברו ספרים גדולים בסתרי התורה, ועתה שואלים אנו אם חכמת האנשים הללו היא מקובלת הן מפי סופרים או לפחות מפי ספרים איש מפי איש עד דורות הגאונים אשר ישבו על כסא רב אשי, כמו שנהיה בחכמת פשטי התורה בתלמוד והחכמים מסרוה לתלמידיהם הנבחרים בכל דור ודור, עד שהאחרונים דברו בה בברור בספריהם, כיון שהראשונים דברו בה בקצור לבד, או אם חכמת הרמ"ע והרמ"ק והר"י ג'קטיליאה היא בדויה מלבם ולא נמצא לה שרש בדורות הראשונים, והנה הר"ר שלמה לוריא בתשובותיו סי' צ"ח כתב שהקבלה הזאת היא חדשה וז"ל המדקדקים בדקדוקי עניות הם חדשים מקרוב באו, ורוצים להיות מכת המקובלים וממדרשי הנעלמים ומחלושי הראות וסוף דבריו אל תלך בדרך אתם, ואין לך עסק בנסתרות המתיהרים בחדושים כאילו הם יודעים ומבינים רזי התורה וצפוניה, והלוואי שידעו הגילוים מה יפה כח של רבי שמעון מקינון אחר שלמד סתרי הקבלה אמר שהוא מתפלל כתינוק בן יומו, ודי למבין. על כן נהוג כדרכך ויהיה להם מה שלהם, אבל דע שכל המשנה ידו על התחתונה, וידנו על העליונים עכ"ל. ועל כן נשים כל יכלתנו לראות אם האמת עם הרש"ל, ובפרט שמצאנו להרמ"ע פאנו בתשובה סי' ק"ח שכתב ז"ל גם הר"ש די לוריא עשיר בדעת היה באותה שעה שכן יפוצו מעינותיו, אבל בתשובה סי' צ"ח שפתותיו דובבות עתק בדרושים הללו בגאוה ובוז, ודאי עני היה באותה שעה וכל דבריו שם המה מהבל יחד, כי עברו תורת העיון, הפרו חק המוסר לא יאות לחכם ומשכיל להשיב עליהם או לשית אליהם לב, עכ"ל.