אמונת חכמים/פרק שמונה עשר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אמונת חכמים · פרק שמונה עשר· >>

ואומר כי מצאנו בשנת קל"ד לאלף הששי היו סתרי התורה ביד דון יוסף ן' שושן, וקודם לו היה בעל מגדל עוז תלמיד הרשב"א, וכמו שנראה בהלכות תפילין, וגם הוא כתב שמקובלים בידו קצת מסתרי התורה, וכנראה בהלכות תשובה פרק ח' ובכמה מקומות אחרים, ובפרט בפרק ה' מהלכות תשובה כתב זה לשונו ואני אומר כי הראב"ד ז"ל שחושד ר"מ ז"ל במגלה בפשט כל לבו ואינו יודע יותר בנסתרות ואינו רואה בדבריו, אבל אם לא גילה כל ימיו אלא מ"ש פרק ב' דיסודי התורה בשתי מלות כי בידיעת עצמו ידע הכל, לא חסר כל ותשובה גמורה ונכונה ומנה יפה בירר לכל מקובל עד אין סוף פרטים וכללות מחשוף הלבן אשר על המקלות, אלא שצריך הקדמות בעשר קדושות חתומות בחכמה ומזימה וכו' עכ"ל. וקודם לזה היה הרשב"א שהחרים על הפילוסופיאה בשנת ה' אלפים ס"ה, וגם הוא בידו נמצאו מקובלים מרבותיו הסתרים הללו כמו שנראה ממה שכתבנו למעלה בשמו, וממה שכתב בתשובה סי' ט' על מאמר שתא אלפי שנין הוי עלמא ז"ל, ודע כי יש עוד בזה סוד ענין מקובל ביד קצת מחכמי תורתינו, ויש להם רמז בעניני התורה ואעירך עליהם וכו', וכמדומה שזה קבלה ביד מקצת חכמי ישראל כמפי הנביאים, ויש להם בזה סוד עמוק מאד והאלהים יראנו נפלאות מתורתו עכ"ל. ובסי' צ"ד כל התשו' מורה הדבר הזה, ובפרט כתב שם ז"ל ועל ענין הפרט שבא בכתבך הרמז על שלוח הקן ורמזת אתה עליו שבעים פנים, ואמנם דע כי אי אפשר לגלות טעמה שיש בה לבעלי הקבלה, כי אם ליחיד שבדור לשתי סבות, אחת מצד המוסר והשנית מצד המקבל, כי היודעים חק ערך המצות מעטו ותמה אני אם יש בדור מי שראוי לדבר, ליקר תפארת הענינים, ולמיעוט הידיעה בהם גם המבינים כי יאמרו אליהם מועטים מן המועטים לעומק הענינים ודקותם, אך דרך כלל אני אומר מדעתי שהמצוה ההיא רומזת באמיתות בידיעת החכמה והאמונה אשר לא ימד ולא יספר, ונשאל מאתו יתברך לגלות עינינו לראות בנפלאות מתורתו, כדכתיב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך עכ"ל. ובסי' תכ"ג בענין פי' הפסוק כי ששת ימים עשה ה' וכו' ז"ל לפי מה שלקחה אזני רשימה דקה מבעלי החכמה, כי יש באמת בזה סוד עמוק מאד אין לו ערך ולא דמיון למה שעלה בדעתך, והימים האלה נזכרים בקצת מקומות בתורה ובמצות, ויום השביעי כאחד מהם, ונרמז בזכור את יום השבת לקדשו ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע ומתחלקים לכמה ענינים נגלה ונסתר, אומרים ורומזים אשרי מי שזיכהו ה' ית' לעמוד בסודן המקודש, שהן כוללים ההראל והמקדש וכו', ואשר אמרת במה שקבעו בתפלה לומר אלקי אברהם ואלקי יצחק ואלקי יעקב ולא תקנו לומר אלקי השמים ואלקי הארץ, ונתעוררת מן הנראה בדעתך בענין, וכן במה שסמכו לזה הגדול הגבור והנורא, באמת יש לזה עיקר גדול בענין התפלה וכונותיה למי שחננו ה' יתברך לעמוד על עיקר הכוונה האמיתית, והוא אמרם ז"ל האבות הן הן המרכבה, והסוד בגדול גבור ונורא, נורא מאד מי ידענו כ"ש שיעלה אותו האיש על לשונו, וכ"ש שיכתוב בספר ענינו עכ"ל. ובימיו היה הריטב"א שהבאנו לשונו למעלה, ועוד כתב בפרק הספינה הובא בעין יעקב ז"ל ענין עשר חופות שעשה הקב"ה לאדה"ר בגן עדן הוא בנגלה, ורומז בנסתר לענין עמוק והעמיק יותר מי שאמר שהיו י"א, ופירשתי בתחלת ספר יצירה עכ"ל. ובסוף מגלה כתב וסוד השכינה שהיא לפעמים נקראת כלה ולפעמים כנסת ישראל ומלכה ושמות אחרים, ידוע לבעלי האמת וקודם להרשב"א והריטב"א היה הרמב"ן שהתחיל לחבר ספריו בשנת ד' אלפים תתק"ע והיה רבו של הרשב"א, והיה בקי בסודות התורה כנראה בספריו המפורסמים, והעיד על עצמו שקבלה מרבותיו, שהרי כתב בהקדמת פירושו לתורה בזה הלשון ואני הנני מביא בברית נאמנת והיא הנותנת עצה הוגנת לכל מסתכל בספר הזה, לבל יסבור סברא ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דברי ולא יוודעו כלל בשום שכל ובינה, זולתי מפי מקובל חכם לאוזן מקבל מבין, והסברא בהן אולת רבת הנזקים מונעת התועלת וכו', וקודם לזה היה הראב"ד שנפטר שנת תתקנ"ט והיה בקי גם הוא בסתרי התורה, שכתב בהשגתו לפרק א' מהלכות יסודי תורה ז"ל, ופנים ואחור סוד גדול הוא, ואולי זה המחבר לא ידעו עכ"ל. וכן כתב בפירוש המגדל עוז בהרבה מקומות ומבורר יותר ממה שכתוב בעין יעקב בתעניות פרק-קמא על מ"ש אמר רבי יוחנן ג' מפתחות ביד הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, וז"ל מצאתי כתוב בשם הראב"ד ז"ל בפירוש לא נמסרו ביד שליח, שליח הוא שר העולם הנראה לנביאים, מושל במרכבה נאצל מן הסבה הראשונה וכח העליון בו, והוא אמרם נעשה אדם בצלמנו, וההוא לית ליה ג' מפתחות וכו' עכ"ל. וכיוצא בזה כתוב במערכת אלקות פרק עשירי ע"ש, וקודם לזה הי' רבינו-תם שנפטר שנת תתק"ל וגם בידו נמצאו סתרי תורה כנראה פרק אין דורשין בתוספות, זה לשונם במעשה בראשית פירש רבינו תם הוא שם מ"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק של אחריו עכ"ל. וברור הוא שלא נמצא כי אם בסתרי התורה ובידי הבקיאים בהם, איך שם זה יוצא מבראשית שקבלוהו מן הגאונים, והעתיק לשונם הרמ"ק בס' פרדס רמונים יע"ש, ואין לומר שדעת רבינו-תם הוא שאין דורשים לשני אנשים איך שם זה יוצא מבראשית, כי מפני מה לא נוכל לדרוש להם דבר זה, ומה איכפת לנו ולאיזה דבר יש לחוש, אלא בודאי פירוש הדבר הוא מה שכתב הרשב"א על שם זה בתשובה סי' ר"כ וז"ל אבל מ"ש ביודעו שהוא אהוב למעלה ונחמד למטה בברור, כך נראה שלא נאמרו דברים הללו אלא במי שיודע סודו ויודע לכוין אל הקדש פנימה, שהוא רומז אליו עכ"ל. וכן כתב הרב בעל תוספות יום טוב בפרק ג' דחגינה וז"ל ואין ספק שהמכוון מה שאסרו ללמדו הוא על כח פעולתו ומעשה שעל ידו נעשה, דאילו ידיעת אותיותיו ומלותיו בלבד הרי נודע, וחלילה למחברים הקדושים שהיו כותבים אותו ומפרסמים אותו עכ"ל. וקודם לזה כשם שהגיעו לידינו מעט מן הספרים הקודמים לרש"י ור"ת, אפילו בדיני הגמרא כ"ש וק"ו שהגיעו לידינו מעט מזעיר בסתרי התורה. ואין זה מן התימה, כי בימים קדמונים היו מוסרים אותה החכמה פה אל פה מצד דקותה וקדושתה, ומה שהיו כותבים היה בלשון נעלם כנראה בברור מלשון הרמב"ם והרשב"א שהבאתי לעיל, ועוד ידוע כמה וכמה ספרים נאבדו ממנו, הגם שהיו נגלים לקדמונים כמו פירוש רבינו חננאל על התלמוד ופירוש הרמב״ם על התלמוד שהזכיר בהקדמתו לפירוש המשנה, וכן כמה מספרי הדקדוק שכתבו הקדמונים, אבל עכ"ז מצאנו שרבינו שרירא גאון ובנו רבינו האי גאון שנסמך לגאונות בשנת ד' אלפים תשכ"ח היו בקיאים בסתרי התורה בידם מאבותיהם ומרבותיהם ומהחכמים שקדמום, והם הם שלמדו רבותיהם להרמב"ן ורשב"א, שהרי כתב הרשב"א בתשובה סי' ר"כ על שם מ"ב וז"ל ויש שקורים אותו בשבע תיבות, שש ושש אותיות וחכמי ארצנו ורבניה כן דעתם לקרותם בשבע תיבות, לפי מה ששמעו, וכן הקבלה מן הגאון רבינו האי עכ"ל. והרמב״ן כתב בפ' בראשית על פסוק זה ספר תולדות אדם ז"ל וכתב רבינו שרירא גאון שמסרו חכמים אחד לחבירו הכרת פנים וסדרי שרטוטין, מקצתם אמורים בסדר פסוק, זה ספר תולדות אדם ומקצתם בסדר פסוק שלאחריו, זכר ונקבה בראם, ואין מוסרים סתרי תורה ורזים אלא למי שרואין בו סימנים שראוי לכך, אלו דברי הגאון ולא זכינו בהם עכ"ל. והרמזים הללו כתובים בזהר באורך פרשת יתרו יע"ש, אלא שאין דבריו מובנים ועוד הביא הרמ"ק בספר פרדס רמונים שער א' פ"ז תשובת רב חמאי גאון מספר העיון ותשובת רב האי שכתב לרב פלטוי בסתרי התורה והעמיק בה, וכמו כן הביאו הראב"ע והרמב"ן תשובת רב האי על סדר אורים ותומים, וז"ל הרמב״ן בפרשת תצוה ומ"ש (ר' אברהם) שאלו ראה (רש"י) תשובת רבינו האי, לא אמר ככה. כבר ראינוה וחשבנוה, וידענו כי דעת ר"א לא נתכוון אליה, עכ"ל. ועוד כתב הראב"ע בהקדמתו לפי' התורה שרבינו סעדיה פירש בפסוק יהי אור כפי דעת המדות הנזכרות לפי חכמי הספירות ורבנו סעדיה היה בשנת אלף רל"ט לשטרות ואז נסמך והיא שנת ד' אלפים תרפ"ז, הרי הוכחנו שמשנת ד' אלפים תרפ"ז עד השנה הזאת נמצאו תמיד אצלנו חכמים הבקיאים בסתרי התורה, והם העידו שקבלום מאבותיהם, ובפרט רב סעדיה, רב האי, רב חמאי גאונים, הן בכתב בתשובותיהם הנזכרות, הן בעל פה הורו לתלמידיהם סתרי התורה, והן הן שקבלו הרמב"ן והרשב"א, ואחר כך החכמים הבאים אחריהם ובפרט הר"ר משה די ליאון והר"ר מנחם מריקאנטי שהיו בדור הרשב"א דברו בהם בבירור בספריהם, ואם אינם ידועים לי החכמים והגאונים הקודמים לרבינו שרירא ורבינו האי הבקיאים בסתרי התורה, אין לתמוה יען כי אפילו בדיני התלמוד לא נמצאו בידינו היום ספרים הקודמים להם כי אם שאלתות רב אחא משבחא.