אם הבנים שמחה/מאמר שבת קודש

<< · אם הבנים שמחה · מאמר שבת קודש

א

ב"ה אור ליום ג' לסדר וישב שנת אש דת לפ"ק פה עיר הבירה בודאפעסט יצ"ו. הנה ראיתי בקהל יראים לנהוג להביא תינוק בשבת משפיטאל לימול בביהכ"נ ע"י מרכבה שנקרא אויטא ואני כשראיתי זאת מחיתי בזה ולדעתי הוא רחמנא ליצלן חילול שבת גמור בפרהסיא גדולה כאשר ביררתי דבר זה לפני שנים בתשובת שאלה שנשאלתי בזה מרב גדול אחד ותשובתי זאת היא נדפסה בספרי שו"ת משנה שכיר ח"ב (אשר היא מונחת עוד בבית הדפוס קאטצבורג בטירנא ה' יזכני להוציא ספרי משם מתוך ישועתן של ישראל בב"א) ויען שאין כעת ספרים במחיצתי אשנה פרק זה בעזה"י כפי אשר נקלט בזכרוני, וזה החלי בעזה"י. הנה כבר נפסק להלכה בש"ע בשני מקומות באו"ח סי' של"א וביו"ד סי' רס"ו שאין מתירין משום מצות מילה לעשות ע"י נכרי רק דבר שאצל הישראל היא רק שבות אבל דבר שהוא אצל ישראל מלאכה דאורייתא אסור לעשות ע"י נכרי ונדחה מ"ע דמילה בשבילה וכתב ע"ז המג"א שם בסי' של"א סק"ה וז"ל דפשוט דאסור להביא התינוק לביהכ"נ דרך חצר שאינה מעורבת אפילו ע"י עכו"ם דהא יכולין למול בביתו רק שוב כתב דאם אי אפשר בענין אחר (היינו דיש לחוש דיובטל לגמרי מ"ע דמילה) יש לסמוך על שיטת בעל העיטור דסימן רע"ו דמתיר במקום מצוה אפילו במלאכה דאורייתא ע"י נכרי ובמילה יש לסמוך עליו אם א"א בענין אחר יעיי"ש ודבריו נקטו להלכה כל פוסקים האחרונים עיין ש"ע התניא סי' של"א אות ז' שכתב אם א"א בענין אחר היינו שיבוטל מצות מילה אז יש לסמוך על דברי המג"א וכן האריך בזה בספר יד דוד להגאון ר' דוד זינצהיים בשבת דף צ"ד וכתב דאין להקל במלאכה גמורה לעשות ע"י גוי אפילו גבי מצות מילה עיי"ש ועתה הלא אפשר למול בבית החולים ומעשים דכל יום הוא דמלין בבית החולים כמו שידוע לי מעת שאני שוהה פה לכמה וכמה ברית מילות שהיו עושין שם אפי' בחול ובודאי אינו בגדר להקרא א"א בענין אחר שיכלו להתיר פרסום חילול שבת כזה במלאכת איסור דאורייתא כמו שראיתי בעצמי שעמד אויטא לפני הביהכ"נ ורבים הנכנסים בביהכנ"ס רואים שהובא התינוק בשבת ומתחלל כבוד השבת ר"ל והלום מצאתי בשו"ת שדי יצחק להגאון מבראד בסי' ד' שנשאל בכיו"ב בתינוק בכפר בשבת ולא מצאו מוהל שילך על שבת בכפר אי מותר להביא התינוק במרכבה ע"י גוי אל העיר בשבת והביא מהמבואר ביו"ד סי' רס"ו דכללו של דבר כי בדבר דאו' אסור לומר לגוי ובאיסור דרבנן מותר וברש"י ר"ה דף ל"ב נראה דבמרכבה איכא ג"כ איסור דאורייתא שמא יחתוך זמורה שהוא מה"ת וא"כ הנסיעה במרכבה אולי הוי מה"ת שאין מתירין בזה איסור אמירה לגוי וגם ביו"ד שם איתא רק להביא איזמל וכדומה אבל להביא התינוק לא מצינו ועיין באו"ח שמ"ג דלקטן אין מאכילין לו איסור בידים ואף לכהן מותר ליכנס לאוהל המת הוא רק מטעם ס"ס עיי"ש וא"כ יש כאן איסור על האב להניח קטן ליסע במרכבה בשבת לכן לא נראה לי להתיר ובפרט במצות מילה ישראל קדושים ואין מהנכון שיטפל הולד ע"י גוי עכ"ל וכל דבריו שייכים בנ"ד כי גם כאן יש איסור דאורייתא מלאכת הבער אש וגם איסור נסיעה לקטן על מרכבה בשבת וגם אי' העברה ברה"ר א"כ מכל הלין טעמא יש למחות בזה. והנה מעכ"ת נ"י הביא מהטו"ז שהתיר הבאת התינוק ע"י גוי לביהכנ"ס בסי' רס"ו ובסי' שמ"ט וכמו כן יש להתיר ע"י אויטא לפע"ד כמה תשובות יש בדבר חדא דהמג"א הנ"ל לא התיר רק באי אפשר בענין אחר אבל באפשר בענין אחר כתב בפירוש דאסור להביא גם ע"י גוי ודלא כהטו"ז דהתיר אף בסתם וכבר ידוע דהלכה כהמג"א וכן נקטו דבריו להלכה כל גדולי הפוסקים האחרונים ועוד נראה לי דע"י אויטא גם הטו"ז מודה דאסור דהא הוא לא התיר רק הוצאה מרשות היחיד לרה"ר ע"י גוי דלרוב פוסקים וכן נפסק בש"ע בזה"ז אין לנו רשות הרבים רק כרמלית וא"כ ל"ה רק שבות דרבנן אבל במלאכת דאורייתא כמו באויטא דיש מלאכת הבער אש שהוא איסור דאורייתא גם הטו"ז יודה דאסור וזה פשוט וברור בעזה"י. ועוד יותר נראה לי לומר דלהביא ע"י אויטא אף באי אפשר בענין אחר ויבוטל ח"ו מצות מילה בזמנו לגמרי אין להתיר וכפסק הגאון מבראד ז"ל במעשה שלו דפסק לבטל המצוה ושלא לחלל שבת וכמו שאומר בס"ד מפני דמה שהתיר המג"א בא"א בענין אחר להביא התינוק לביהכ"נ הוא רק מכח דיש לסמוך על בעל העיטור בסי' רע"ו דהתיר להדליק נר ע"י עכו"ם משום מצות סעודת שבת דס"ל כבה"ג דאפילו במלאכה דאורייתא יש להתיר אמירה לעכו"ם לצורך מצוה אך ראיתי בשו"ת זכרון יהודא או"ח סי' קע"ה שכתב דאף הבה"ג לא התיר רק מלאכה אחת אבל לעשות שתי מלאכות אף הוא סובר דאין להתיר האמירה לנכרי יעיי"ש שכתב כן מדעת עצמו ולא ראה שכבר קדמו בזה רבו רבינו בכתב סופר על גיטין דף ח' עיין שם דביאר כשמלה את כל דין האמירה לעכו"ם בשבת באריכות נפלא כל השיטות שיש בזה ותורת אמת על לשונו והביא בראשונה את השיטת הבה"ג דס"ל מה דאמרו בעירובין ולא שני לך בין שבות דאית בה מעשה לשבות דלית בה מעשה היינו לשבות דישראל בעצמו עושה או מצוה לנכרי לעשות דזה מותר לצורך מצוה אפילו במלאכה דאורייתא וזה מקרי שבות דלית בה מעשה דהא הישראל אינו עושה מידי רק עובר על שבות דאמורה לעכו"ם והרי"ף דחה לשיטה זו בשתי ידים דאיך יפרש הא דאמרו שם בעירובין אטו אמרו ליה זיל אחים עיי"ש ולדעת הבה"ג גם זה מותר כיון דאין הישראל עושה השבות בידים וכתב שם הכ"ס דלא מצא לקושיא זו ישוב בשום מקום והוא בעים רוחו העלה בישוב קושיא זו בדרך נכון מאד בחכמתו הגדולה אחר שהאריך בביאור ענין אמירה לעכו"ם דאסרו חז"ל בשבת העלה דאף הבה"ג ובעל העיטור דמתירין שבות במקום מצוה אף במלאכה דאוריי' זה דוקא במצוהו לעשות רק מלאכה אחת כמו להביא מרה"ר לרשות היחיד אבל במצוהו לעשות שתי מלאכות אז גם הם מודים דאין רשאי אף במקום מצוה ולפי"ז א"ש קושיא הנ"ל ולק"מ דלפי"מ שכתב הכה"ג דמיירי דגוי אייתי מר"ה וכ"כ ראשונים משמו ושפיר אמר רבה לא שני בין שבות דאית בה מעשה לשבות דלית בה מעשה דהיינו דהגוי מביא מר"ה וישראל לא עביד מעשה רק שבות דאמירה דלית בה מעשה וקאמר הגמרא אח"כ אטו אמרו ליה זיל אחים היינו אי הוי מצווהו להחם המים בביתו וגם להביא דרך רשה"ר זה בודאי איסור דאיכא תרי מלאכות אבל הרי לא ציווה לו רק להביא דרך רה"ר עכתו"ד, הרי בפירוש דרבינו הכ"ס למד בדעת הבה"ג ובעל העיטור דהוא הדעה שבסי' רע"ו דעליה סמך המג"א להתיר במקום מצוה דמילה בא"א בענין אחר אפילו אי' דאו' באמירה לעכו"ם דזה דוקא לעשות מלאכת הבאה לחוד אבל לומר לו לעשות הבערת אש וגם הוצאה מרה"ר לרה"י זה לא התיר וא"כ בנ"ד דאיכא ג"כ מלאכת הבערת האש וגם איסור הבאה דרך רה"ר ועוד איסור נסיעה בהרכבה לתינוק ועוד כמה איסורים התלוים במעשה נסיעה במרכבה כזו אבל די בשתי מלאכות הראשונות לחוד מלאכת הבער אש ומלאכת הבאה ברה"ר דאין להתיר שתיהם יחד וכמו דאמרו בש"ס אטו אמרו לי' זיל אחים וא"כ אין להתיר כאן בנ"ד אפילו באם אי אפשר בענין אחר ויבוטל ח"ו לגמרי מ"ע דמילה וכש"כ בנדון שלנו דאפשר ואפשר בענין אחר דודאי אין שום היתר בעולם וזה ברור בעזה"י. עוד ראיתי שם בכ"ס שכתב במה שכתב הרמ"א בסי' רע"ו דעת בעל העיטור דמותר לומר לגוי להדליק נר לצורך סעודת שבת ומזה למד הרמ"א זכות על הנוהגים להדליק נרות לסעודת חתונה ומילה וכתב ע"ז מרן הכ"ס דהוא לא ידע שום סמך להתיר מלאכה דאורייתא משום מצוה דבעל העיטור לא התיר רק בסעודת שבת כיון דקביע וקיימא בכל שבת לא אסרו מתחלה להדליק לצורך סעודת שבת או כיון שהסעודה לכבוד שבת עצמו אבל להתיר לסעודת חתונה ומילה דבאים במקרה בשבת ולא שייכים לכבוד וקידוש היום מנ"ל להתיר עיי"ש שהאריך בזה וסיים דכל זה צ"ע רבה לדינא ותמהני מאד על רבינו ז"ל למה לא הביא ראי' מוכחת לדבריו מש"ס מנחות דף מ"ח עמוד וחטא בחטאת כדי שתזכה בחטאת אמרינן עמוד וחטא בחטאת כדי שתזכה בעולה לא אמרינן עיי"ש בכל הטוניא ובתוס' שם וכן נפסק להלכה ברמב"ם הרי בפירוש דעמוד וחטא במצוה זו כדי שתזכה במצוה זו אמרינן אבל עמוד וחטא במצוה זו כדי שתזכה באחרת לא אמרינן וא"כ חילוקו ברור דדוקא לסעודת שבת התיר הבעה"ע משום דהוי עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת אבל לגבי מצוה אחרת לא התיר הבעה"ט כלל ובאמת גם מהרמ"א נראה דלא ברור לו לומר כך ללמוד מכאן לגבי שאר מצות ורק רצה ללמוד זכות על העושים כן וגם המג"א כתב מוטב שיהי' שוגגין וכו' הרי דלא הסכים להלכה כן, וכבר כתב בתשובת תשב"ץ דלא בכל מקום אמרינן מוטב שיהי' שוגגין וכו' כי כבר אמרו בירושלמי דילפי מקלקלתא ואם יהיו שותקין יתפשט להתירא בטעות ואם אנו אומרים מוטב שיהיו שוגגין בכל דבר ודבר אזי ח"ו תתבטל התורה לאט לאט עיי"ש על כן לא ישתקו ואין אומרין מוטב שיהיו שוגגין ומחויבין למחות וכבר הבאתי דבריו בספרי משנה שכיר ח"ד וכמו כן בנ"ד דנעשה בפרסום גדול וילמוד חד מחבריה בודאי גם להמג"א צריך למחות ודוק. ועוד יותר נראה לי דבנ"ד גם המג"א שכתב על הרמ"א שכתב שעפ"י זה נהגו רבים להקל לצוות עכו"ם להדליק נרות לצורך סעודה בחתונה או מילה ואין מוחה בידם ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול דהא רוב הפוסקים חולקים על סברא זו עכ"ל הרמ"א הרי דהרמ"א בעצמו כתב דרוב פוסקים לא ס"ל כן ולא הקיל רק לצורך גדול והשל"ה החמיר אף לצורך גדול כמובא שם בבאה"ט והמג"א כתב שם בטעם דאין מוחין בידם דמוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין והביא כן בשם הב"ח הרי דכמעט לכל הפוסקים אסור לעשות כן ורק מטעם מוטב שיהיו שוגגין אין מוחיו ונראה לומר דבנ"ד לא שייך לומר כן וממילא דשפיר צריך למחות ביד העושין כן וכמו שאומר בעזה"י דהנה זכור אני שראיתי בספר שו"ת מחזה אברהם להגאון מבראד ז"ל שהביא קושיא בשם המהרש"ק מבראד למה במקוה דקיי"ל דאסור לעשות מקוה בדבר המקבל טומאה ואם נשבר דפרח הטומאה ותו אינו מקבל טומאה כשר למקוה וגבי סוכה דקיי"ל ג"כ דאסור לסכך בדבר המקבל טומאה ואסרו חז"ל גם בבלאי כלים אע"ג דאינן מקבלים טומאה עוד והוא קושיא גדולה לכאורה וכתב המחזה אברהם לתרץ דסוכה כיון דמסורה לכל החמירו חז"ל אף בדבר שאינו עוד מק"ט כיון דעכ"פ הי' בפעם אחת בר קבולי טומאה משא"כ גבי מקוה דאינה מסורה לכל רק לת"ח היא מסורה כמבואר בתשב"ץ דאמרינן רוב המצויין אצל מקוה מומחין הן ות"ח בודאי לא יעשו שלא כהוגן ע"כ לא גזרו היכא דאינו מק"ט עוד עכ"ד וכן נאמר ג"כ חילוק זה בין נדון דהרמ"א הנ"ל לנ"ד, דשם מיירי הרמ"א מסעודת החתונה ומילה דמסורה לכל דאף אם יהיו מוחין בהן לא ישמעו לנו ע"כ מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין משא"כ בנ"ד דאיירינן בקיום מ"ע דמילה דמסורה רק לת"ח בודאי אם נאמר להם שלא ימולו באופן זה רק ילכו למקום היולדת בודאי ישמעו לנו ולא יעשו במזיד נגד דעת הב"ד ע"כ לא שייך כאן טעם המג"א הנ"ל דאין למחות ע"כ פשיטא ופשיטא דמחויבים אנו למחות ביד העושים כן ואעתיק את לשון הרמב"ן בחידושיו לשבת דף ק"ל והוא מוסר השכל שלא להקל בשבותין אף דמצינו דהקילו במקום אחד שלא לילך משם למקום אחר וזה לשונו ועוד שאין אנו שוקלין מצות זו בזו ואין אנו יודעין מתן שכרן של מצות כדי שנאמר כמו שהתירו זו נתיר זו כמו שמצינו שהתירו שבות עצמה ע"י ישראל גבי מת ולא מצינו לו היתר למילה אעפ"י שמצות עשה שבה יותר מפורשת בתורה ונכרתו עליה י"ג בריתות עכ"ל הק' והוא הכלל שכתבו תוס' בכמה מקומות וכן שאר הפוסקים דאין מדמין שבותין זו לזו והרמב"ן נתן טעם לשבח בזה והוא מוסר השכל והפוסקים כתבו כך אפילו בשבותין דהתירו חז"ל בפירוש במקום אחד שלא ללמוד משם למקום אחר כש"כ שאין ללמוד ממקום למקום בשבות שלא התירו כלל רק מצד הדוחק וגם מטעם מוטב שיהיו שוגגין ללמוד מזה למקום אחר ודוק. ועוד הא הכת"ס שם כתב דלדעתו לא התיר המג"א בסי' של"א בא"א בענין אחר רק באיסור הוצאה לבד דאיירי ביה המג"א אבל שאר מלאכות לא התיר כלל עיי"ש דנתן טעם לשבח לחלק בזה וסיים דכן נראה לו לדינא וממילא בנ"ד דחוץ ממלאכת הוצאה איכא עוד מלאכת הבערה ובזה לא התיר המג"א מעולם לדעת רבינו הכ"ס, ומאן ספין ויהיר להורות כן אף בשאר מלאכות נגד דעת רבן של ישראל הכתב סופר דכתב בפירוש דכן נראה לו לדינא דדוקא הוצאה יש להתיר ולא שאר מלאכות דגם המג"א לא התיר רק בהוצא' לחוד ומטע' שכ' שם ולי נראה להוסיף בטעמא דמילתא שלא להתיר בשאר מלא' דבאמת כמה עיקולי ופשורי יש בזה להתיר שבות במקום מצוה דרוב מנין ורוב בנין מהפוסקים לא התירו בזה וכמו שכתב הרמ"א שהבאתי לעיל ועיין בכת"ס שם דשקיל וטרי הרבה בזה וסיים דלדינא צ"ע רבה אם להתיר אפילו שבות דשבות לצורך מצוה וכש"כ שבות גרידא דאסור לרוב פוסקים א"כ מה שהתיר המג"א בא"א בענין אחר בשבות אחד היא חידוש גדול מאד ובחידוש קיי"ל דאין לך בו אלא חידושו והבו דלא לוסיף עלה ומה שהתירו בפירוש היינו איסור הוצאה יש להתיר אבל שאר מלאכות לא וא"כ אין להתיר בנ"ד, וגם דכבר הבאתי בשם הכת"ס וזכרון יהודא דגם הרמ"א בסי' רע"ו (דהוא דעת העיטור ובה"ג) לא התיר רק במלאכה אחד אבל בשני מלאכות כמו בהבערת אש והוצאה יחד לא התירו מעולם ויש מקור לזה בש"ס עירובין דאמרו אטו אמרו לי זיל אחים א"כ מפורש בש"ס דאסור לצוות שני מלאכות אלו אפילו לצורך מ"ע דמילה וא"כ במעשה דלפנינו דיש באמת שני מלאכות אלו אסור לעשות כן אפילו באי אפשר בענין אחר ודין ברורה דהך מילתא וכש"כ בצירוף כל הסברות והטעמים שהעליתי הדין ברור דמחויבים למחות ולבטל מנהג הרע הזה להביא התינוק בשבת קודש ע"י מרכבת אויטא לביהכ"נ ועיין בזכרון יהודא להגה"צ מסאטמאר או"ח סי' קע"ה דלא התיר ביוה"כ לשאת התינוק בבהכ"נ וכש"כ כמו בנ"ד ע"י מרכבת אש בודאי דלא הי' מתיר עיי"ש ודו"ק, ובזכות שמירת שבת נזכה להגאולה ולישועת ישראל בב"א כמפורש במד"ר בפסוק ושובה ונחת תושעון אכי"ר. כ"ד הפעיט ישכר שלמה טייכטהאל דשף ויתיב מדוכתי' ועומד ומצפה לישועה, לישראל הנדחים מפני השעה. וכעת הגיד לי איש מהימן שהגאון הצדיק מו"ה פישל סופר זוסמאן זצ"ל הראב"ד דפה קה"י ג"כ הי' אוסר לעשות כן. בשולי המכתב אחר כתבי הנ"ל אתא לידי ספר שו"ת בית היוצר ומצאתי שם באו"ח סי' י"ח שהביא את דברי הרמ"א דסי' רע"ו לענין שנשאל עליה וכתב דאף הרמ"א לא התיר רק לצורך גדול אבל במקום שאפשר בענין אחר גם הרמ"א אינו מתיר והביא ג"כ את דברי רבינו השל"ה דאף בצורך גדול אין להתיר שום אמירה לעכו"ם אף לצורך מצוה ומה"ט אסר שם בשאלה שנשאל בהי' שבת ערב פסח ושכח לבדוק בליל י"ג אם מותר לומר לגוי להדליק נר שיבדק לאורו ולא התיר. וכשבאתי לחדר הורתו של ידידי הרב הגאון המפורסם כמו"ה ישראל וועלץ דומ"ץ דפה שליט"א הראה לי תשובה כת"י של גדול הדור הגאון שר התורה מו"ה שמעון גרינפעלד זצ"ל מסעמיהאלי בעל ספרי שו"ת מהרש"ג שקיים ואישר פסקו של בית היוצר הנ"ל והאריך להוכיח מש"ס וש"ע ורמב"ם דאין להתיר שום שבות אפילו לצורך מצוה וכה לשונו שם בסיום התשובה ואם אנחנו נרצה להתיר מטעמים שנחפש מלבנו יכולין אנו לבטל ח"ו כל גזרות חז"ל אלא ודאי אין לנו אלא מה שאמרו חז"ל ואין בידינו לחדש סברות לומר דעל אופן כזה לא גזרו והעיקר אצלי דאסור שבות דאמירה לעכו"ם במלאכה דאורייתא אפילו במקום ביטול מ"ע דאורייתא עכ"ל על כן לפי דברי הגאונים הללו פשיטא ופשיטא דיש לאסור בנ"ד, וכמו שאמרתי וב"ה שכיונה דעתי לדעתם הגדולה. ואם יתעקש המתעקש לומר דיאמרו לנכרית להוביל התינוק לבית הכנסת והנכרית תשכור לעצמה את האויטא להוביל לתינוק לביהכ"נ כאשר שמעתי מהמתחכמים לומר כן עליהם אני אומר הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים וכבאור הבל"ע ולא עלתה בידם תושיה כי גם זה פשוט וברור לאיסור דמה נפ"מ וכבר פסקו גדולי האחרונים ובכללם מרן הח"ס בחו"מ סי' קפ"ה דגם אמירה לאמירה לעכו"ם אסור ואף אם העכו"ם הראשון אומר מעצמו לעכו"ם השני כתב בשו"ת בית יהודא ח"ב (שהיד מלאכי ורבינו האוה"ח ה"ק היו משותי מימיו) בזה"ל בענין אמירה לאמירה לעכו"ם דצידד החו"י בסי' נ"ג נלע"ד שהוא פשוט לאיסור דמה לי הוא מה לי חברו דאם נתיר ע"י עכו"ם שני אין גזרת חכמים מתקיימת דלעולם איכא למיחש שמא יבא לעשות הוא בעצמו ועוד דכיון דאסמכוה אקרא דכתיב לא יעשה בצירי דר"ל ע"י אחרים א"כ מה לי עכו"ם אחד או שני ואפילו מאה עכ"ל וא"כ בזה נפלו כל דברי המתעקש הנ"ל וחדרא דינא לדוכתא דיש במעשה שאנו דנין עליה אי' ברור דחילול שבת ר"ל חילול שבת דרבנן אשר לדעת רבינו הבעל שמלה חדשה אפילו בחילול שבת דרבנן נעשה מומר לכל התורה ע"כ פשיטא דפשיטא דמחויבים למחות בזה וגם כבר הבאתי מהגאון שדה יצחק מבראד ז"ל דאסור להוביל את הקטן במרכבה בשבת א"כ אף לפי המתעקש הנ"ל אכתי לא פלטינן ממה שאנו מוסרין את הקטן להובילו באיסור אשר גם מצד זה לחוד יש לאסור כללו של דבר כל מה שכתבתי לעיל הוא אמת וברור בס"ד לאמיתה של תורה ודוק. ואעתיק עוד את דברי התשב"ץ שרמזתי לעיל עליהם אחר שעיינתי שנית בפנים והוא בח"ב סי' מ"ז שכתב בזה"ל ואילו הנחנו בני אדם על מה ששוגגין בכל יום היו מוסיפין שגגות ותפול התורה מעט מעט ונראה לי דהאי מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין לא נאמר אלא בדבר שכולן שוגגין כההיא דפרק חזקת הבתים דף ס' ע"ב אבל בדבר שמיעוטן שוגגין מצוה למחות בידם ואף אם יבואו להיות מזידין כדי להזהיר לאחרים שלא יבואו לידי מכשול דילפי מקלקלתא ולא ילפי מתקנתא כדאיתא בירושלמי והמורה הוראות אם הזהיר את העם והם לא הזהרו, עליו נאמר אתה את נפשך הצלת עכ"ל ודוק.

ב

הנה הרב השואל שהציע מאז לפני שאלה הנ"ל הביא לי חידוש מילתא מאד משמא דרבינו הגאון קדוש ה' בעל לבושי מרדכי זצ"ל שהקליש בחידושו את כל דין איסור אמירה לעכו"ם שאסרו חז"ל והוא עפ"י דברי תוס' בסוגיא דהואיל דהקשו דאי אמרינן הואיל בטלו כל מלאכת שבת הואיל דראוי לחולה שיב"ס ותירצו דחולה שיב"ס לא שכיח משמע דחולה שאב"ס שפיר שכיח (וכן כתב בתשו' רעק"א סי' ח' מסברא דנפשיה ולא הביא ראי' מתוס' לזה) א"כ עפי"מ דקיי"ל דבחולה שאב"ס אומר לנכרי ועושה צרכו א"כ תמיד יהי' שייך התירא דהואיל וא"כ למה אסרו כלל אמירה לעכו"ם וא"ת דבכל הואיל נשאר עוד עכ"פ איסורא דרבנן א"כ לפי"ז יש באי' אמירה לעכו"ם רק תרתי דרבנן דקליש איסוריה מאד וביאר בזה דהיינו טעמא דבעל העיטור דמתיר אמירה לעכו"ם אפילו באי' דאו' במקום מצוה משום דהוי רק תרתי דרבנן עכ"ד הגאון ז"ל, ולפי קט דעתי אחרי מחילת כבוד גאונו ז"ל אין לדברים הנ"ל שום מקום לחול דכבר מבואר בחו"י סי' מ"ומבגזרות חז"ל שהכל תקנו וגזרו לפי דעתם הקדושה והרחבה ופעמים עשו חיזוק לדבריהם עוד יותר משל תורה והכל לפי הענין והדבר דחמירא או קולא וכה"ג בחינות אחרות יעיי"ש שהאריך בזה ובגזרת אמירה לעכו"ם יען שרצו חז"ל לגדור גדר איסורי שבת ואסרו אמירה לעכו"ם וידעו בשעה שעשו הגזירה דלחולה שאב"ס הותר האמירה ולא אסרוהו כלל א"כ איך שייך לומר דמשום הואיל דיארע חולה שאב"ס יהי' מותר כל האמירה לעכו"ם א"כ יבוטל גזרתם לגמרי ולא העלו מידי אלא על כרחך דהכי היתה גזרתם דבלא יש חולה לפניו לא יהי' ניתר אי' האמירה לעכו"ם מטעם הואיל וזהו גופא היתה בכלל הגזרה דלא נאמר הואיל באמירה לנכרי אף דבאי' דאורייתא אמרינן הואיל אבל באיסור דרבנן אלמוהו לגזרתם דלא נאמר כן דאל"כ אין התחלה כלל לגזרתם ואין תכלית לדבריהם א"כ פשוט דיש בגזרת אמירה לעכו"ם כל תוקף של אי' דרבנן ול"ה כלל בכלל תרתי דרבנן ותיכף מעיקרא עשאוהו בכל תוקף הזה ולא דמי לשאר תרתי דרבנן דעפ"י מקרה נתרמו להדדי (ועיין פנ"י שבת ריש פ"ב דבתרתי דרבנן מותר אפילו לכתחלה ואני הבאתי סמוכין לדבריו מכתובות דף פ"ב לא אשכחן תנא דמהמיר תרי חומרא בכתובה עיי"ש ברש"י משום דכתובה הוא מד"ס א"כ הוי כתרתי דרבנן וא"כ גם כאן אי נימא דאמירה לנכרי הוי רק תרתי דרבנן ישרי גם לכתחלה ודוק) אבל בגזרה דעשו חז"ל מעיקרא איך נימא דעשאוהו חלושה להיות כתרתי דרבנן זה נגד הסברא וגם אינו אמת וזה ברור לדעתי העני' ודוק. ולרווחא דמילתא אביא ראי' לדברי דהלא ידוע דבאי' חז"ל יש מהן דיש להם עיקר מהתורה ויש שאין להם עיקר מהתורה ויש נפ"מ להלכה ביניהם כמו שביאר זאת באורך בהקדמת ספר ארעא דרבנן וגם תוס' בפ"ק דביצה כתבו דבאי' דרבנן דיש להם עיקר מהתורה אסור לבטל לכתחלה ועל כרחך דיש כמה נפ"מ בזה להלכה כמבואר בכ"ד והנה לשי' הפוסקים דכל אי' דרבנן הותר לחולה שאב"ס ולדברי הבית שמואל בסי' כ"ח דכל תרתי דרבנן חשוב כאין לו עיקר מה"ת א"כ לפי"ז לא משכחת כלל איסור דרבנן דיהי' לו עיקר מה"ת כיון דכל אי' דרבנן הותר לחולה שאב"ס א"כ נימא הואיל דבעי לחולה שאב"ס דהא שכיח הוא א"כ יהי' כל איסור דרבנן רק תרתי דרבנן ובתרתי דרבנן חשוב כאין לו עיקר מה"ת א"כ איך משכחת איסור דרבנן דיהי' לו עיקר מה"ת אלא עכ"ח כיון דבשעת הגזרה ידעו מזה המתקני תקנה דחולה שאב"ס שכיח ואפ"ה גזרו ואסרו על כרחך אלמוהו מעיקרא כך דלא יהי' נקלש ע"י ההואיל דיארע חולה לפניו וזה גופא הוי בכלל הגזרה דלא נאמר הואיל בגזרה זו ותקנו וגזרו לפי דעתם הקדושה והרחבה וכדברי החו"י הנ"ל ודוק. עוד נראה לי ראי' לדברי הנ"ל דגבי שבותין דשבת לא אמרינן הואיל דמקלעי חולה שאב"ס למיקלש איסור שבת לעשותו לתרתי דרבנן דעיין בספר ארעא דרבנן ערך שבות דרבנן שהביא בשם הריטב"א שכתב וז"ל וברם צריך את למנדע בכל מה דאמרינן בכל דוכתא שבות דרבנן לאו למימרא שאין לנו שבות מהתורה שא"כ נמצאת שבת כחול מה"ת שחצירות פתוחות ואוצרות התבואה וכו' ואינו בדין שאסרה התורה הוצאה כגרוגרת והתירה העמל הגדול הזה שא"כ אין זה יום מנוחה אלא כך עיקרן של הדברים כי בכלל מ"ע דשבות של תורה לשבות ממלאכה יש לשבות מכל שבות דרך כלל שלא כדרך שהוא עושה בחול אבל בכל פרט ופרט כי עביד לי' וזהיר באידך הוי שבות דרבנן ונמצא שיש לשבות עיקר מצות ולפיכך העמידו בו חכמים דבריהם לדחות מצוה של תורה וזו מרגליתא שבידנו מרבינו הגדול הרמב"ן ז"ל ולזה נוטים גם דברי הרמב"ם פכ"ד דשבת הי"ב עכ"ד הארעא דרבנן ובאמת הן הן דברי הרמב"ן בפ' אמור מובא בח"ס חו"מ סי' קצ"ה יעיי"ש, היוצא מדברי הריטב"א הנ"ל דהיינו טעמא דדוחין מצוה של תורה מקמיה שבות מפני שיש להם עיקר מהתורה והשתא אי נימא כדעת הלבושי מרדכי דאמרינן הואיל בשבותי דשבת ומקליש אותם לעשותן כתרתי דרבנן וכבר כתב הב"ש באה"ע סי' כ"ח דכל תרתי דרבנן חשוב כאין לו עיקר מה"ת א"כ נפלה טעם הריטב"א שנתן למה שדוחין מצוה קמיה שבות מפני שיש לשבות עיקר מה"ת ולהנ"ל כולן הוויין כמו שאין לו עיקר מה"ת מטעם הואיל אלא ודאי דלא אמרינן הואיל בשבותין וזה ראי' אלימתאו דוק. והואיל ואתא לידן דברי הרמב"ן הנ"ל וגדולי פוסקים האחרונים נקטו דבריו להלכה אציע מה שקשה לי על זה משבת דף קנ"ג ע"ב תנן המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה מכלל דאיכא מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה ומאי ניהו וכו' ומשני לא תחומין ואליבא דר"ע והבערה אליבא דר"י יעיי"ש והשתא לדברי הרמב"ן דאם מעמל עצמו בקביעות ולא באקראי אפילו בדבר דלאו מלאכה איכא חילול שבת מה"ת א"כ למה לא משני עדיפא מינה אליבא דכ"ע ואליבא דהלכתא דמיירי מחילול דרמב"ן הנ"ל דאין בו לא קרבן ולא סקילה ואיכא חילול מה"ת והיא אליבא דהלכתא וככ"ע וצ"ע ודוק. ובסיום דברי אציגה עוד הערה חדשה בענין שאנו עסוקין בה הנה קיי"ל דמילה דוחה שבת וילפינן לה מקרא דוביום השמיני ימול בשר ערלתו וביום אפילו בשבת וקשה לי מנא לן דהאי וביום אתי לאורוי דמילה דוחה שבת דלמא אדרבא להיפך אתי לאורוי לן דמילה אינו דוחה שבת וכמו דדרשו בפ"ק דמו"ק על הקרא וביום הראות וכו' דאתי לאורוי לן דאיכא יום שאתה רואה נגעים ואיכא יום שאין אתה רואה את הנגעים והיינו יו"ט עיי"ש כמו כן נימא הכא גבי מילה ג"כ כן דהתורה אתי להורות לנו וביום השמיני ימול בשר ערלתו דיש יום שאתה מל בשמיני ויש יום שאין אתה מל בשמיני ואיזהו זה יום השבת דאז אין אתה מל בשמיני ועפי"ז אתי הקרא לאורוי לן דמילה א"ד שבת ואל תשיבני דלזה דאין דוחה שבת לא צריך קרא דמהיכי תיתי נאמר דדוחה שבת דיוצרך קרא ע"ז ז"א דשפיר הו"א מסברא דדוחה שבת מגודל מעלת המילה שיש בו כמה מעלות גדולות כמבואר בנדרים וגם כמו שכתבו תוס' בשבת בפראד"מ דמה"ט לא ילפינן ממילה דעשה דוחה לעול"ת משום דשאני מילה דנכרתו עליה י"ג בריתות עכ"פ איכא כמה מעלות גדולות במ"ע דמילה ע"כ שפיר הוי אמינא דדוחה שבת הוצרך הכתוב דביום לגלות דיש יום שאין אתה מל בשמיני דומיא דרשה דביום הראות במו"ק שם וא"כ אדרבא אתי לגלות דאין מילה דוחה שבת וכמו שהוצרך קרא לגלות דאין משכן דוחה שבת מגודל מעלתה אי לאו קרא הו"א דדוחה א"כ כמו כן יש לומר גבי מילה וא"כ לכאורה טובא קשה קושיא הנ"ל והוא הערה חדשה לגמרי אשר כמדומה לי דלא קדמני אדם בזה וקוב"ה חדה בפלפולא דאורייתא וה' ישמח אותנו בישועה קרובה ויובילנו לעיר קדשינו בב"א. אור ליום ד' וישב אש דת לפ"ק פה עיר הבירה בודאפעסט יצ"ו. ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.