אליהו זוטא כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אליהו זוטא · כד · >>

פרקי ר׳ אליעזר פרק ו׳ (סדר אליהו זוטא פרק כד)

אמר להם ר׳ אליעזר לתלמידיו: בניי, אל תבטחו לא בעושר לא בחוכמה ולא בגבורה. שנאמר: כה אמר ה׳ אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעושרו וגו׳ (ירמיה ט-כב).

זהו שנאמר ברוח הקודש על ידי שלמה בן דוד: כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם (קוהלת ג-יט).

כנגד מי אמר שלמה מקרא זה?

לא אמרו אלא כנגד בשר ודם, שבשר ודם תחילתו רימה וסופו תולעה. ואין מעולה אדם מבהמה כלום. ולא עוד, אלא כל הנוגע בנבלת בהמה אינו טמא אלא טומאת ערב - אבל הנוגע בנבלת אדם טמא טומאת שבעה.

דבר אחר:

בהמה שמתה אינה מטמאה האוהל אבל אדם מטמא באוהל.

דבר אחר:

הנוגע בנבלת בהמה הוא לבדו טמא, ואינו מטמא את אחרים. אבל הנוגע בנבלת אדם הוא טמא ומטמא גם כן אחרים.

והוא שאמר שלמה: כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת (שם ט-ד). - טוב תינוק בן יומו שהוא חי שאימתו מוטלת על כל הבריות, מעוג מלך הבשן ששימש לאברהם לעבד ופרסות רגליו היו ארבעים מיל כיון שמת ירדו שקצים ורמשים על גביו.

ושלמה שנאמר בו: ויחכם מכל האדם (מלכים א ה-יא). ואם היה חכם מכל האדם למה אמר ומותר הדם מן הבהמה אין (קוהלת ג-יט). והלא האדם כשהוא אוכל הוא מברך להקב״ה וכשהוא שותה הוא מברך וכשהוא הולך לישון הוא מברך וכשהוא מתעורר משנתו הוא מברך. אם כן היאך נחשב לבהמה שאינה מבחנת כלום?

אלא, אין הכתוב מדבר אלא על שעת המיתה. כיון שהגיע קיצו של אדם למות כשם שנמלכין על הבהמה לשחיטה כך נמלכין על האדם למות. לכך נאמר: ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל. ולא עוד, אלא בהמה שמתה יש לה מנוחה. אבל בני אדם שעוברין על מצוותיו של הקב״ה ומכעיסין אותו במעשיהן שאינן הגונין ומתים בלא תשובה, מעמידין אותן לדין ומראין להם כל מעשיהם בפניהם ודנין אותם על כל מעשיהם. ועל כך היה בוכה ר׳ יוחנן בשעת פטירתו.

ואמרו לו תלמידיו: רבינו נר ישראל אם אתה בוכה אנחנו מה תהא עלינו?

אמר להם: בניי, לא אבכה שמעמידין אותי לדין ומראין לי את מעשיי ודנין אותי עליהם? ולא עוד, אלא שאומרים לי מפני מה מתו בניך בחייך ולא זכיתי לתיקונו של עולם (פי׳ בנים קטנים מתים בחטא אבותם, שבת ב-לב. ואף כשמתו גדולים סימן רע לאביהם, תנחומא ויגש). ולא די לבן אדם שמתים בניו בחייו אלא שדנין אותו עליהם.

וכן אמר דוד בספר תהילים אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני (עא-ט).

אל תשליכני - אמר דוד לפני הקב״ה: רבש״ע אל תרפה את ידיי לעת זקנתי מן התורה ומן המצוות.

לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני - אל תקהה את שיניי בבניי.

מכאן אתה למד, שכל מי שמתים לו בניו בחייו שיניו קהות ועיניו כהות וכוחו כהה. לכך נאמר: ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל.

דבר אחר:

כה אמר ה׳ אל יתהלל חכם בחכמתו וגו׳ - אפילו חכם כמשה רבינו שאע״פ שעלה למרום וקיבל את התורה אינו ניצל מן המיתה.

אמרו חכמים עליו על משה רבינו, בשעה שאמר לו הקב״ה ומות בהר אשר אתה עולה שמה (דברים לב-נ)

אמר לפניו: רבש״ע כתבת בתורתך ביומו תתן שכרו (דברים כד-טו). ואני פועל נאמן הייתי לפניך ארבעים שנה עכשיו תן לי שכרי.

אמר לו הקב״ה למשה: אתה רוצה ליטול את שכרך בעולם הזה? לא כן כמו שאתה אומר אלא, כשם שאני משלם שכר לאברהם ליצחק וליעקב שעשו רצוני לעתיד לבוא כל אני אתן לך שכרך לעתיד לבוא.

אבל יתהלל הקב״ה שכל החכמה היא שלו הוא ברא כל מעשה בראשית ולא היתה יגיעה לפניו, שנאמר: הלא ידעת אם לא שמעת אלוקי עולם ה׳ בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע (ישעיה מ-כח).

ואל יתהלל הגבור בגבורתו - אפילו כשמשון בן מנוח. אמרו עליו על שמשון, שמבית מושבו עד בית כתפיו ששים אמה, כיון שמת בטלה גבורתו.

אבל יתהלל הקב"ה שהגבורה שלו שנאמר: לך ה' הגדולה והגבורה. (דברי הימים א כט-יא).

אל יתהלל עשיר בעושרו - אפילו כאחאב בן עמרי מלך ישראל. אמרו עליו על אחאב מלך ישראל, שהיו לו שבעים בנים ובנה לכל אחד ואחד פלטין של שן, כיון שמת בטל מלכותו ובטל עושרו.

אבל יתהלל הקב"ה שכל העושר שלו הוא, שנאמר: לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבא-ות (חגי ב-ח).

ובמה יתהלל האדם בעולם הזה?

בכתרה של תורה, שהיא מעשרת אותו ונותנת לו חיים בעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר: אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד (משלי ג-טז). ונותנת בו כח שלא יתבטל לעולם, שנאמר: וקוי ה' יחליפו כח (ישעיהו מ-לא).