אליהו זוטא כג
<< · אליהו זוטא · כג · >>
אמרו לו תלמידיו לרבי אליעזר: רבינו אמור לנו האיך נעשה תשובה ונחיה?
מיד פתח רבי אליעזר, ואמר כתיב: יענך ה׳ ביום צרה (תהילים כ; ב). זהו שנאמר ברוח הקודש על ידי שלמה מלך יהודה, דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו (שה״ש ה; ד).
כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה?
לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל, שאומרים לפני הקב״ה: רבש״ע, אלמלא רחמיך וחסדיך הרבים שאתה מרחם עלינו וידיך פרושות תחת כנפי החיות ואתה מקבל אותנו בתשובה שלימה - אין לנו כח לעמוד לפני מידת הדין.
שהיא מתגברת ועומדת לפני הקב״ה, ואומרת לפניו: רבש״ע כתבת בתורתך, הא׳ל הגדול הגיבור והנורא (דברים י; יז).
הגדול - שגדלת על כל מעשה בראשית.
הגיבור - שאתה מתגבר להיפרע מעוברי רצונך.
והנורא - שהכל יריאים מדינך שהוא אמת, ואין אתה נושא פנים.
אם כן לא יהיה חילול ה׳ בדבר הזה.
אמר הקב״ה למידת הדין: אל תהרהרי אחרי ואחרי כנסת ישראל, שכל מעשה בראשית לא נבראו אל בזכות ישראל, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיהו לג; כה).
ואין ברית - אלא המילה שישראל עוסקים בה, שנאמר: המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם (בראשית יז; יג).
ואמרה מידת הדין לפני הקב״ה: רבש״ע, המקרא ראשון שבתורה הרי הוא אמור. (תינח מצות מילה שהשבת לי, שאר תורה מה תהא עליה שעברו עליה ואתה נושא להם פנים לישראל).
אמר לה הקב״ה למידת הדין: אף כל התורה כולה לא ניתנה אלא לישראל, שנאמר: את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדיים (ישעיהו כח; ט). ויש להם זכות גדולה ומקפת אותם כחול לים. אם כן האיך את אומרת שאני נושא פנים לישראל? ועוד והלא כבר נשאו לי פנים גם כן הם ואבותיהם במה שבטלו כל עבודת אלילים שבעולם וקידשו את שמי בעולם.
דבר אחר: האיך את אומרת למה אני נושא פנים לישראל?
והלא כבר נשאו לי פנים הם גם כן בסיני במה שקבלו את תורתי בלבב שלם. ולא באו עליי בערמה כמו העובדי כוכבים מכחישי התורה, כי אם באמת ובלב תמים.
דבר אחר: האיך את אומרת למה אני נושא פנים לישראל?
והלא נשאו לי פנים הם גם כן, כי בשעה שיצאו ישראל ממצרים טענו את המצוות. ועוד שהם מלמדים את התורה, ועומדים אגודות אגודות ועוסקים בתורה, ונותנים שכר למלמדים שילמדו את בניהם את התורה. אם כן האיך את אומרת שיש לפניי חילול השם בדבר הזה?
ואמרה לפניו: רבש״ע, כתוב בתורה אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (דברים י; יז). אלא כמו שנאמר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א׳ל אמונה אין עול צדיק וישר הוא (שם לב; ד).
וזו היא השאלה ששאל הקיסר את ר׳ יהושע בן קרחה, ואמר לו: כתיב באלוקיכם אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד כי כל דרכיו משפט - והיכן הוא המשפט של אלוקיכם אם כן למה חרשים, אלמים, סומים (עוורים), וחיגרים (צולעים) יוצאים ממעי אמם?
ואמר לו ר׳ יהושע: משום שכבר גלויים לפני הקב״ה מעשיו של אדם קודם שעלה במחשבה להבראות, אם טובים הם ואם רעים הם, שנאמר: הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא (דניאל ב; כב).
ואמר ליה הקיסר לר׳ יהושע: וכי אין תשובה לפניו? יעשה תשובה ויפתח עיניו.
אמר לו ר׳ יהושע: אם רצונך שאודיעך דבר זה תן לי אלף דינרים ושני עדים נאמנים מאצלך.
מיד נתן הקיסר לר׳ יהושע אלף דינרים ושני עדים נאמנים מאצלו - מיד הלך רבי יהושע אצל סומא אחד שהיה סומא ממעי אמו, ואמר לו: הקיסר גזר עליי להרוג אותי ויש לי אלף דינרים ואיני יודע מה אעשה בהם. לכן אלף דינרים הללו יהיו לך אם יהרוג הקיסר אותי, ואם לא יהרוג הקיסר אותי תחזיר לי אלף דינרים הללו.
ואמר לו הסומא: הן, יהי לא כדבריך, שלא יהרגוך ואחזיר לך אלף דינרים הללו.
המתין לו רבי יהושע שלושה חודשים ואחר כך בא אצל אותו הסומא עם אותם עדים נאמנים, ואמר לו: הקיסר היה מבטל הגזירה ממני שלא יהרגוני, לכן תחזור ותיתן לי אותם האלף דינרים שאני הפקדתי אצלך.
מיד, אמר לו הסומא: איני יודע מה טיבם של אותם הדינרים הללו שאמרת שהפקדת אצלי, כי לא היו הדברים מעולם כי מימיך לא הפקדת אצלי כלום.
מיד הביא ר׳ יהושע לאותו הסומא לפני הקיסר והעמיד לאותם העדים הנאמנין והעידו בפניו. מיד הכחיש הסומא גם את העדים ואמר: לא היו דברים מעולם.
מיד אמר לו ר׳ יהושע לאותו סומא לפני הקיסר והעמיד לאותם עדים נאמנים, והעידו בפניו. מיד הכחיש הסומא גם את העדים, ואמר: לא היו דברים מעולם.
מיד אמר ר׳ יהושע לסומא: אוי לו לאותו איש שאין אתה נהנה כלום מאותם אלף דינרים, כי אני ראיתי את אשתך שהיא משחקת עם אדם אחד ואמרה לו עכשיו יהרוג הקיסר את בעלי הסומא ואני ואתה נאכל את הדינרים הללו.
מיד הביא הסומא את הדינרים הללו והניחם לפני הקיסר.
אמר לו ר׳ יהושע לאותו סומא: ריקה, אלמלא לא העדתי בך כבר היית גונב את ממוני.
ואמר ר׳ יהושע לקיסר: נאמן הוא אלוקינו שעשה אותו סומא ממעי אמו, ואין להרהר אחר אלוקינו כלום. ואמת הוא הכתוב בו: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א׳ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא.
מיד הודה הקיסר לר׳ יהושע. באותה שעה העטיר הקיסר את ר׳ יהושע בכל מרגליות טובות, ואמר לו: אשרי אלוקיכם ואשרי עמו ואשרי למי שיזכה להתעפר תחת כפות רגליכם, לכך נאמר: דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו. ונאמר: יענך ה׳ ביום צרה.
דבר אחר: יענך ה׳ ביום צרה - כי היה דוד יודע שעתיד בית המקדש להיות חרב והקורבנות יהיו בטלים בעונותיהם של ישראל, והיה דוד מצטער על ישראל במה יהיה כפרה לעונותיהם. ואמר הקב״ה לדוד: בשעה שהצרות באות על ישראל בעונותיהם יעמדו לפניי יחד באגודה אחת ויתודו על עונותיהם לפניי ויאמרו לפני סדר סליחה ואני אענה אותם.
ובמה גילה הקב״ה אותם זאת?
אמר ר׳ יוחנן: הקב״ה גילה זאת בפסוק ויעבור ה׳ על פניו ויקרא וגו׳ (שמות לד; ו). מלמד, שירד הקב״ה מן ערפל שלו כשליח ציבור שמתעטף בטליתו ועבבר לפני התיבה וגילה לו למשה סדר סליחה.
ואמר לו למשה: אם יהיה תלמיד חכם שיש בידו להוציא את ישראל מידי חובתם אל יזוח דעתו עליו מלהתפלל על ישראל. אלא, יסתכל בי שלא היה שום שותף עמי במעשה בראשית וירדתי וגליתי סדר סליחה למשה, וכן ממני ילמדו כל באי עולם. וכל מי ומי שיש בידו להוציא ישראל מידי חובתם וכן הוא מוציא אותם אני נותן להם שכר טוב. ובשעה שישראל מתקבצים לפניי ועומדים באגודה אחת לפניי ואומרים לפניי סדר סליחה - אני אענה אותם. שנאמר: ה׳ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. (תהילים כ; י).