אליהו זוטא יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אליהו זוטא · יד · >>

פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני אדם אחד והיה מלציץ ומלעיג דברים ובא כנגדי, ואמרתי לו: בני מה אתה משיב לאביך שבשמים ליום המשפט?

אמר לי: רבי, יש לי דברים שאני משיב לאבי שבשמים ליום המשפט. אומר אני לו בינה ודעת לא נתנו לי מן השמים.

אמרתי לו: בני, מה מלאכתך?

אמר לי: צייד אני.

אמרתי לו: מי אמר לך שתביא פשתן ותארגהו מצודות ותשליכנו לים ותעלה דגים מן הים?

אמר לי: רבי, בזה בינה ודעת נתנו בי מן השמיים.

אמרתי לו: בני ומה להשליך מצודות ולהעלות דגים מן הים נתנו בך בינה ודעה, לדברי תורה שכתוב בה: כי קרוב אליך הדבר מאוד (דברים ל-יד). לא נתנו בך בינה ודעה?

מיד היה מתאנח והיה מרים קולו והיה בוכה.

ואמרתי לו: בני, אל ירע לך.

אלא שאר בני אדם שהן משיבין באותו עניין מעשה ידיהן מוכיחין עליהן. עליו ועל כיוצא בו ועל הדומין לו ועל העושין כמעשיו, מהו אומר? יבושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי (ישעיה יט-ט).

אחרית דברים כולן יראת שמים ומעשים טובים, ולא יהא אדם קורא ושונה ומבעיט במי שהוא גדול ממנו, ולא יהא אדם קורא ושונה ואינו מכבד את יולדיו, ולא יהא אדם קורא ושונה ויראת שמים אין בו, שנאמר: ראשית חכמה יראת ה׳ וגו׳ (תהילים קיא-י). ואומר: סוף דבר הכל נשמע וגו׳ (קהלת יב-יג).

בקורין ובשונין מי מווריש את עצמו?

מי שהוא מרבה באכילה ובשתייה ובשינה, שנאמר: כי סובא וזולל יוורש וגו׳ (משלי כג-כא). ואומר: אל תאהב שינה פן תיוורש פקח עיניך ושבע לחם (שם כ-יג). ואין לחם אלא דברי תורה, שנאמר: לכו לחמו בלחמי וגו׳ (שם ט-ה). ואומר: ה׳ אלוקים נתן לי לשון לימודים לדעת לעות את יעף דבר (ישעיה נ-ד). הא למדת, שאין דברי תורה נבלעין אלא במי שהוא עיף להם:

כך הייתה רוח הקודש מבשרת את תלמידי חכמים ואומרת להם: בניי, אף על פי שנתתי לכם תורה טובה בעולם הזה - איני צריך לומר לעולם הבא.

שכר גדול כפול לכם בעולם הזה - איני צריך לומר לעולם הבא.

אל תזלזלו בתורה, ואל תרבו באכילה ובשתייה, שנאמר: שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך (זכריה ט-יב). ואומר: ושילמתי לכם את השנים וגו׳ (יואל ב-כה).

ואומר: תחת בושתכם משנה וכלימה ירונו חלקם לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה להם (ישעיה סא-ז). הא למדת, שתאכלו לימות המשיח כפליים:

אפילו יחיד אחד שבישראל שרוי בסופו של עולם ואלף נהרות לפניו הקב״ה בוקע כולם ומביאו אצלו, שנאמר: הנה ימים באים נאום ה׳ ולא יאמר עוד חי ה׳ אשר העלה אותנו ממצרים וגו׳ (ירמיה טז יד-טו). ואומר: כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע ישראל מארץ צפונה וגו׳ (שם כג-ח).

מנין תדע לך שכן שאין ישראל נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך השיעבוד. לא מתוך הטילטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדחק ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהן זה אצל זה והיה אחד מהן קורא לחבירו ואין קולו נשמע, שנאמר: ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש וגו׳ (עובדיה א-יז). שכן מצינו באבותינו הראשונים שלא נגאלו ממצרים אלא, מתוך הטובה. ולא הגיעו לסוף ארבעים יום עד שבאו לידי שעה אחת, עשו תורה כל ימיהם ולא נאמר בהם שמעתי את תלונות בני ישראל. ירדו לידי תרעומת שעה אחת ונאמר בהן: שמעתי את תלונות בני ישראל (שמות טז-יב).

מנין תדע לך שכן שאין ישראל נגאלין אלא אם כן פרין ורבין והוין מליאי של עולם, שנאמר: כי ימין ושמאל תפרוצי וגו׳ (ישעיה נד-ג).