אליהו זוטא יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אליהו זוטא · יד · >>

פעם אחת הייתי מהלך ממקום למקום ומצאני אדם אחד שלא היה בו לא מקרא ולא משנה והיה מתלוצץ ומלעיג בדברים ובא כנגדי, ואמרתי לו: בני, מה אתה משיב לאביך שבשמים ליום הדין?

ואמר לי: רבי, יש לי דברים שאני משיבו. בינה ודעה לא נתנו לי מן השמים שאקרא ואשנה.

ואמרתי לו: בני, מה מלאכתך?

אמר לי: צייד אני.

אמרתי לו: בני, מי למדך שתביא פשתן ותארגהו מצודות ותשליכהו לים ותעלה הדגים מן הים.

אמר לי: רבי, בזה נתנו לי בינה ודעה מן השמים.

אמרתי לו: ומה להביא פשתן ולארוג מצודות ולהשליך לים ולהעלות דגים מן הים נתנו לך בינה ודעה מן השמים, ולדברי תורה שכתוב בה: כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים?

מיד היה מרים קולו ובוכה ומתאנח. ואמרתי לו: בני אל ירע לך אלא, כל שאר בני אדם באי עולם הם משיבים תשובה זו על כל ענין שהם עוסקים בו, אבל מעשיהם מוכיחים עליהם. ועליהם ועל העושים כמו מעשיהם מה הכתוב אומר - ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי (ישעיהו יט; ט).

ראשית ואחרית דברים כולם יראת שמים ומעשים טובים. ולא יהא אדם קורא ושונה ויראת שמים אין לו, שנאמר: ראשית חכמה יראת ה׳ שכל טוב לכל עושיהם תהילתו עומדת לעד (תהלים קיא; י). ואומר: סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם (קהלת יב; יג).

מי מוריש את עצמו (נעשה רש ועני בדברי תורה, י״י), מי שהוא באכילה ובשתיה ובשינה. שנאמר: כי סובא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה (משלי כג; כא). ואומר: אל תאהב שינה פן תיורש פקח עיניך שבע לחם (כ; יג). ואין לחם אלא דברי תורה, שנאמר: לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (שם ט; ה). ואומר: ה׳ אלוקים נתן לי לשון לימודים לדעת לעות את יעף דבר יעיר בבוקר בבוקר יעיר לי אוזן לשמע כלימודים (ישעיהו נ; ד). הא למדת שאין דברי תורה נבלעים בלב האדם אלא במי שהוא עייף להם.

וכך היתה רוח הקודש מבשרת את התלמידי חכמים ואומרת להם: בניי, אע״פ שנתתי לכם הרבה טובה בעולם הזה ואין צריך לומר לימות בן דוד ולעולם הבא שיהיה להם שכר גדול וכפול ומכופל. אל תזלזלו בדברי תורה ואל תרבו באכילה ובשתיה, שנאמר: שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיש משנה אשיב לך (זכריה ט; יב). ואומר: ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם חילי הגדול אשר שלחתי בכם (יואל ב; כה). ואומר: תחת בשתכם משנה וכלימה ירונו חלקם לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה להם (ישעיהו סא; ז). הא למדנו, שיאכלו ישראל לימות בן דוד כפליים. ואפילו אם יחיד שבישראל יהא שרוי בסופו של עולם ויחלוף כמה נהרות לפניו, הקב״ה יהא בוקע את כל אותם נהרות ומביא לאותו ישראל אצלו, שנאמר: לכן הנה ימים באים נאום ה׳ ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם (ירמיהו כג; ז-ח).

ומנין לך לומר כך?

תדע לך שכן הוא, שהרי אין ישראל נגאלים לא מתוך הצער ולא מתוך השיעבוד ולא מתוך הטילטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדוחק ולא מתוך שאין להם מזונות. אלא מתוך עשרה בני אדם שהם יושבים זה אצל זה והיה כל אחד ואחד מהם קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע, שנאמר: ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש (עובדיה א; יז).

וכן מצינו באבותינו הראשונים שלא נגאלו ממצרים אלא מתוך דברי תורה אע״פ שלא הגיעו עדיין לארבעים יום של קבלת התורה ולא באו עדיין לידי אותה השעה אלא עשו תורה כל ימיהם, לכך נאמר בהם: גם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אתם ואזכור את בריתי לכן אמור לבני ישראל אני ה׳ והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים (שמות ו; ה).

וכמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים, כמו כן יגאלו לעתיד בזכות שהם פרים ורבים.

ומנין תדע לך שהוא כן שאין ישראל נגאלים אלא אם כן הם פרים ורבים והויין מלא כל העולם?

שנאמר: כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו (ישעיהו נד; ג).