אליהו זוטא טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אליהו זוטא · טו · >>

אמר אבא אליהו זכור לטוב וזכור לברכה: מעיד אני עלי שמים וארץ שכל תלמיד חכם שקורא לשם שמים ושונה לשם שמים ואוכל משלו ונהנה משלו ואין נהנה משל ציבור כלום, עליו הכתוב אומר: יגיע כפיך כי תאכל (תהילים קכח-ב). ואומר: מה יפית ומה נעמת וגו׳ (שה״ש ז-ז).

לעולם יהא אדם עניו בתורה ובמעשים טובים עם אביו ועם אמו ועם רבו ועם אשתו עם בניו ועם בני ביתו עם שכניו ועם קרוביו ועם רחוקיו ואפילו עם הגוי בשוק, כדי שיה אהוב מלמעלה ונחמד מלמטה:

בזמן שיש באדם תורה ומעשים טובים - אשתו יראה ממנו, ובניו יראים ממנו, ובני ביתו יראים ממנו, שכניו יראים ממנו, קרוביו יראים ממנו, אפילו אומות העולם מתיראים ממנו, שנאמר: וראו כל עמי הארץ וגו׳ (דברים כח-י).

לא יראה אדם את הרבים שרויים בצער ויאמר אלך אני אוכל ואשתה ושלום עלייך נפשי. ואם עושה כן, עליו הכתוב אומר: והנה ששון ושמחה וגו׳ (ישעיה כב-יג).

ואחריו מה כתוב?

ונגלה באוזני וגו׳ (שם-יד). עד כאן מידת בינונים.

מידת רשעים גמורים מהו אומר?

אתיו אקחה יין וגו׳ (שם נו-יב).

ואחריו מה כתוב?

הצדיק אבד וגו׳ (שם נז-א).

בזמן שהרבים שרויים בצער ויחיד פורש מביניהם שני מלאכי חבלה מלוין לו מבית הכנסת ועד ביתו ואומרים לו: אותו האיש שפרש מן הציבור אל יראה בנחמת ציבור.

בוא וראה ולמד מדרכיו של משה רבנו, שנאמר: וידי משה כבדים וגו׳ (שמות י-יב).

וכי לא היה לו למשה רבנו כר אחת או כסת אחת או כלי בקרין אחד שישב עליה?

אלא כך אמר משה בדעתו: הואיל וישראל שרויין בצער - אף אני אהיה בצער.

מכאן אמרו: אשרי מי שמצער עצמו עם הרבים - נותנין לו שכר טוב מן השמים:

אשרי מי ששם עצמו כשור לעול וכחמור למשוי וכפרה חורשת בשדה, שנאמר: אשריכם זורעי על כל מים וגו׳ (ישעיה לב-כ). על כל מים, מנין? קרא תורה יקרא נביאים, קרא נביאים יקרא כתובים, כתובים ישנה הלכות, שנה הלכות הרי הוא בן העולם הבא, שנאמר: רוח ה׳ דיבר בי וגו׳ (ש״ב כג-ב).

אשרי מי ששם עצמו כשור לעול וכחמור למשוי וכפרה חורשת בבקעה. אשריכם זורעי על כל מים וגו׳. על כל מים, מנין? קרא תורה - יקרא נביאים. קרא נביאים - יקרא כתובים, כתובים ישנה הלכות - הלכות - ישנה מדרש חומשים. ישמש בישיבה וימעט בסחורה, באותה שעה הקב״ה אומר לו: בני, העולם הזה והעולם הבא שלי ושלך הן, ובית המקדש שלי ושלך הוא, ימות המשיח שלי ושלך הן:

אמר אלוקי ישראל: לי דיבר צור ישראל וגו׳ (ש״ב שם-ג)

אמר דוד המלך: אני אגיד מלכותו וגדולתו וגבורתו של הקב״ה שבכל יום אדם נוצר ובכל יום אדם נולד בכל יום אדם חי בכל יום אדם מת בכל יום רוחו של אדם ניטלת ממנו וניתנת לבעל פקדון בכל יום מכלכלין אותו כתינוק משדי אמו בפרי מעשיו:

פעם אחת היו רבותינו יושבין ואומרין: אליהו מהיכן הוא בא?

מהן אומרים: מזרעה של לאה.

מהן אומרים: מזרעה של רחל.

עד שהן יושבין בכך בא אליהו זכור לטוב ועמד בפניהם, אמר להם: רבותיי, מפניי אתם מצטערים?

אני איני אלא מזרעה של רחל.

אמר ר׳ יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בכרך גדול של רומי, וראיתי קיסר שהוא רוכב על סוס ועמו כל גדולי רומי, וראה תינוקת אחת בת ישראל מוכת שחין ומושלכת באשפה. כיון שראה אותה קיסר ירד מן סוסו והשתחווה לה. כעסו עליו כל גדולי רומי, אמרו לו: לזו בזויה ותעובה אתה משתחווה לה?

אמר להם: אל ירע לכם, שכל מלכי אומות העולם עתידין להשתחוות להם, שנאמר: כה אמר ה׳ גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה׳ אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך (ישעיה מט-ז). קדוש ישראל אשר בחר בם. ואומר: ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה׳ (שם סא-ט).

                       הדרן עלך סדר אליהו זוטא.
                       בסיוע משכיל הילול מבטא.
                         ברוך הנותן ליעף כח.