אליהו זוטא טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אליהו זוטא · טו · >>

אמר אבא אליהו זכרו לטובה ולברכה: מעיד אני עלי שמים וארץ שכל תלמיד חכם שהוא קורא ושונה לשם שמים, והוא אוכל משלו, ונהנה משלו, ואינו נהנה משל ציבור - עליו הכתוב אומר: אשרי כל ירא ה׳ ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך (תהילים קכח; א-ב). ואומר: מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים (שה״ש ז; ז).

לעולם יהא אדם עניו בתורה ובמעשים טובים וביראת שמים עם אביו ואמו, ועם רבו, ועם אשתו, ועם בניו, ועם בני ביתו, ועם שכניו, ועם קרוביו ורחוקיו, ואפילו עם עובד כוכבים בשוק - כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ומתקבל על הבריות וממלא את ימיו ושנותיו בשם טוב. כי בזמן שהאדם הוא עניו בתורה ובמעשים טובים אז אשתו מתייראת ממנו וכן בני ביתו ושכניו וקרוביו ואפילו העובדי כוכבים ומזלות מתייראים ממנו, שנאמר: וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך (דברים כח; י).

וכן לא יראה אדם את הרבים שהם שרויים בצער ויאמר: אלך ואוכל ואשתה ושלום עליי נפשי. ואם הוא עושה כך עליו הכתוב אומר: והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות (ישעיהו כב; יג).

מה כתיב בתריה?

ונגלה באזני ה׳ צבאו׳ת אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון אמר ה׳ אלוקים צבאו׳ת. עד כאן מידת בינוניים.

אבל במידת הרשעים מה הוא אומר?

אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יתר מאוד (שם נו; יב).

ואחריו מה כתיב?

הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק (שם פס׳ יג). כי בזמן שהרבים שרויים בצער והיחיד פורש מהם שני מלאכי השרת ההולכים עמו מבית הכנסת עד ביתו, אומרים לו לאותו האיש הפורש מן הציבור: אל יזכה לראות בנחמת ציבור.

בוא וראה ולמד מדרכיו של משה רבינו עליו השלום, שנאמר: וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה וגו׳ (שמות יז; יב).

וכי לא היה לו למשה רבינו כר או כסת שישב עליה?

אלא, אמר משה בדעתו: הואיל וישראל שרויים בצער אך אני אהיה עמהם בצער.

מכאן אמרו, אשרי למי שהוא מצער את עצמו עם הציבור, שנותנים לו שכר הרבה מן השמים בשביל כך.

אשרי למי ששם את עצמו כשור לעול, וכחמור למשוי, וכפרה החורשת בשדה, שנאמר: אשריכם זורעי על כל מים (ישעיהו לב; כ).

מהו על כל מים?

זו התורה המשולה למים.

ואם קרא אדם תורה יקרא גם נביאים ואם קרא נביאים יקרא גם כתובים אם קרא כתובים ישנה גם הלכות ומדרש ואגדות וירבה בישיבה וימעט בסחורה - אז מיד שורה עליו רוח הקודש, והרי הוא בן עולם הבא, שנאמר: רוח ה׳ דיבר בי ומילתו על לשוני (ש״ב כג; ב).

באותה שעה אומר לו הקב״ה: העולם הזה והעולם הבא שלי ושלך הם, ובית המקדש שלי ושלך הוא.

לכך כתיב מיד בתריה: אמר אלוקי ישראל לי דיבר צו׳ר ישראל מושל באדם צדיק מושל ביראת אלוקים.

אמר דוד המלך: אני אגיד גדולתו וגבורתו ומלכותו של מלך מלכי המלכים הקב״ה שבכל יום ויום אדם נוצר ובכל יום אדם נולד ובכל יום אדם חי ובכל יום אדם מת. ובכל יום רוחו של אדם ניטלת ממנו וניתנת לבעל הפיקדון, ובכל יום מכלכלים את האדם כתינוק היונק משדי אמו והכל כפרי מעשיו.

פעם אחת היו רבותינו יושבים בבית המדרש ואומרים: אליהו מהיכן בא, יש מהם היו אומרים שהוא בא מזרעה של רחל ויש מהם היו אומרים שהוא בא משבט גד מזרעה של לאה. ועד שהם היו יושבים ועוסקים בכל, בא אליהו ז״ל ועמד לפניהם ואמר להם: רבותינו מפני מה אתם מצטערים על זה, אין אני בא אלא מזרעה של רחל.

א״ר יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בכרך גדול של המדינה וראיתי קיסר שהיה רוכב על סוס חשוב מאוד והיו עמו כל גדולי אותו המקום, וראה הקיסר תינוקת אחת בת ישראל מוכת שחין ומושלכת באשפה. כיון שראה אותה הקיסר מיד ירד מן הסוס - והשתחווה לה. מיד כעסו עליו כל השרים הגדולים, ואמרו לו: לזאת הבזויה אתה משתחווה?

מיד אמר להם: אל ירע בעיניכם, שכל גדולי מלכות של העובדי כוכבים מכחישי התורה עתידים להשתחוות להם, שנאמר: כה אמר ה׳ גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה׳ אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך (ישעיהו מט; ז). ואומר: ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה׳ (שם סא; ט).