אליהו זוטא יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אליהו זוטא · יג · >>

פושעיהם של ישראל מה סופן באותה שעה כשם שהם עוברים עבירות ודוחקין רגלי שכינה, כענין שנאמר: מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו-ג). כשם שהן עוברין ורוצין בחורבנו של עולם כך מגלין אותן מבתיהם לארץ מגוריהן ואין מחזירין אותן, ומוציאין אותן במקום החרב, שנאמר: וברותי מכם המורדים והפושעים בי וגו׳ (יחזקאל כ-לח).

ומה בין מקרא ומשנה? משלו משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שהיה לו בנים ועבדים, והיה אוהבן אהבה גמורה, ושיגרן למקרא ולמשנה וללמוד דרך ארץ והיה יושב ומצפה להן ואומר: אימתי יבואו ואראם. כיון שראה שאין באין עמד הוא עצמו והלך אליהן ומצאן קורין ומצאן שונין ומצאן עסוקין בדרך ארץ ומושיבן בין ברכין, והיה מגפפן מחבקן ומנשקן. מהן על כתפיו מהן על זרועותיו מהם לפניו ומהם לאחריו, שנאמר: כרועה עדרו ירעה וגו׳ (ישעיה מ-יא).

ותאמר הואיל והשפיל עצמו כרועה שמא הדיוט הוא והלא כתוב בו: מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תיכן וגו׳ (שם שם יב). הא, משרחמיו מרובין בעולם:

ומנין שמצאן קורין ומצאן שונין ומצאן עסוקין בדרך ארץ?

שנאמר: אחרי ה׳ ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים (הושע יא-י).  ואין ים אלא דברי תורה, שנאמר: כל הנחלים הולכים אל הים וגו׳ (קהלת א-ז). ואומר: יחרדו כציפור ממצרים וכיונה מארץ אשור וגו׳ (הושע שם יא).

לא יאמר אדם לעצמו קריתי ושניתי היום שוב איני צריך למחר, עשיתי גמילות חסדים היום שוב איני צריך למחר. אלא יסתכל בעצמו וידע שלאחר שעה מיתה. ישא עיניו לשמים ויאמר מי ברא אלה. שמים וארץ חמה ולבנה כוכבים ומזלות משכימין ומעריבין לעשות רצון בוראן בכל יום תמיד, שנאמר: ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ כשחר וגו׳ (הושע ו-ג).

יסתכל אדם בעצמו וידע שדברי תורה נמשלים במים ובלחם.

וכי מה ענין תורה אצל לחם ומים?

אלא ללמדך שכשם שאי אפשר לאדם בלא לחם ומים אפילו יום אחד כך אי אפשר לאדם בלא דברי תורה אפילו שעה אחת, שנאמר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו׳ (הושע א-ח). והלא דברים קל וחומר - ומה יהושע שעסק בתורה מקטנותו ועד זקנותו כתוב בו לא ימוש - שאר בני אדם על אחת כמה וכמה:

יסתכל אדם בעצמו וידע שדברי תורה נמשלין ביין ובחלב, שנאמר: חכלילי עינים מיין ולבן שיניים מחלב (בראשית מט-יב). אמרו: טוב יין לבן שיניים מחלב לתינוק - מה חלב מגדיל את התינוק, כך היין נותן קורת רוח למי שהוא עמל בהן ומשיבין את נפשו ומאירין את עיניו, שנאמר: תורת ה׳ תמימה משיבת נפש וגו׳ פקודי ה׳ ישרים משמחי לב (תהילים יט ח-ט).