אלון בכות (אייבשיץ) על איכה ב ו
<< | אלון בכות על איכה • פרק ב' • פסוק ו' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהֹוָ֤ה ׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן׃
ויחמוס כגן שכו שחת מועדו שכח ה' בציון מועד ושבת וכו'. מאמר המקונן בזה הפסוק יובן עפ"י מאי דאמרו במדרש כשם שגירש הקב"ה לאדם הראשון מגן עדן כך גירש אותנו מארצנו ולהבין נקדים מ"ד כשראה אדה"ר יום שהי' מתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי חוזר העולם לתוהו ובוהו וכו' כיון שראה יום שהי' מאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא וכו' וקשה לכאורה האיך לא ידע אדה"ר מהלך הגלגלים ותנועתם וכי מנהגו של עולם כך הוא אשר סידר ותיקן בורא הכל בחפצו הפשוט. אכן ידוע מאמר המד' כשנתגרש אדה"ר מגן עדן נשכח תלמודו ולכך הי' מצטער אחר החטא בראותו יום מתקצר. וכן אנחנו בגולה בעו"ה מעת הוסר התמיד וירדנו לאפלה חשכו עינינו ונוטל ממנו סוד העיבור וז"ש המדרש כשם שגירש הקב"ה לאדה"ר מג"ע וזו היתה סיבה לשכחת סוד העיבור כנ"ל כך גלה אותנו מארצנו וכמו כן נשתכח ממנו עיבור השנים וקביעות החדשים. וז"ש המקונן ויחמוס כגן שכו כגן דייקא הרצון כאדה"ר שנתגרש מג"ע ונשכח ממנו סוד העיבור כך קרה לנו לכך שחת מועדו וזהו שחת ה' בציון מועד ושבת וק"ל: