אור חדש/פרק ו/פסוק ח

פרק ו/פסוק ח

ואשר נתן כתר מלכות בראשו (אסתר ו, ח) פי' ואשר נתן להיות כתר מלכות בראשו כי בודאי דרך בני אדם להיות להם ג"כ דבר תכשיט בראשם כמו עטרת חתנים ודבר זה נזכר בכמה מקומות (סוטה דף מט.) ולכך בא לפרש ואשר נתן להיות כתר מלכות כלומר שנתנו אותו בראשו של מלך להיות כתר על ראשו ומ"מ אפשר שיהיה כתר זאת ג"כ לאחר אבל לא יהיה לו כתר מלכות רק תכשיט ואם אין נותנין רק לענין המלכות היה זה נחשב כאלו נותנין לו המלכות ולכך לא כתב והכתר אשר נתנו בראש המלך שא"כ היה כאלו נותנין לו המלכות כאשר יתנו בראשו כתר מלכות לכך אמר כי אותו תכשיט שנתן בראש המלך להמליכו יהיה נתון בראש של זה אשר המלך חפץ ביקרו אבל לא יהיה כתר מלכות כי אף אם נתן לכתר מלכות בראש המלך מ"מ יכול להשתמש בו אף שלא להיות כתר מלכות אל אשר יהיה נותן אותו בראשו כמו שאמרנו כי דרך להיות עטרה אף לשאר אדם ולכך אמר המן הדבר שנתן להיות כתר מלכות בראשו של מלך ינתן אל איש זה ג"כ בראשו רק אצלו לא יהיה כתר מלכות ואמר איש אשר המלך חפץ ביקרו (אסתר ו, ז) ודי שיאמר יביאו לבוש וגו' שלא יהיה משמע שכך ר"ל איש אשר המלך חפץ ביקרו מפני שהוא אדם חשוב לכך רוצה המלך לעשות לו יקר וא"כ כאשר עושים לו יקר זה אליו הרי הוא חשוב כמו המלך ולכך אמר כי לא יהיה לו דבר זה אליו מפני חשיבותו רק מפני שהמלך חפץ ביקרו לכך היקר שנעשה לו כאלו נעשה למלך עצמו ואף על גב שאמרו אין רוכבין על סוסו ואין משתמשין בשרביטו דבר זה כאשר אין המלך חפץ ביקרו אבל כאשר המלך חפץ ביקרו יש לעשות לו דזה הוי כאלו עושים למלך עצמו כיון שהוא חפצו לכך אמר זה הלשון וכו' ומה שאמר ליקח לבוש אשר לבש המלך והסוס (ספר אור חדש עמוד קפא) אשר רכב עליו והכתר שהוא של ראשו של מלך מפני שהמלך הוא נבדל מן הכלל לגמרי עד שהוא נבדל מצד התחלתו והוא נבדל סופו ומצד עצמו ולכך הכתר שהוא על ראשו מורה שהוא נבדל מצד התחלתו כי הכתר שהוא מורה הוא נבדל מצד התחלתו והסוס אשר רכב עליו כי הסוס הוא למטה מן הרוכב עליו ואמרו רבנן (שבת דף קנב.) דעל סוס מלך מפני כי הליכת הסוס דרך התרוממות ומגביה עצמו מן הארץ ולפיכך דעל סוס מלך שהוא מתרומם למעלה ומפני שהסוס למטה מן הרוכב וזה מורה כי צד הסוף והמטה המלך נבדל מן הכלל לכך צריך שיהיה לו סוס מיוחד והמלבוש שהוא על גופו ועצמו בזה נבדל מצד עצמו ולכך אמר שיביאו לבוש אשר לבש המלך עד שיהיה על עצמו כבוד המלכות ואלו שלשה דברים ג"כ מורים על שלשה שיש למלך האחד שהוא נושא למעלה מכל העם שהוא יותר גדול ויותר עליון מהם וזה מורה הכתר שהוא על הראש למעלה מורה שהוא נישא למעלה ועוד הוא רודה ומושל בכח שלו על העם עד שנחשבים העם למטה ממנו וזה יורה הסוס שהוא רוכב עליו ורודה עליו כי הסוס הוא מגביה עצמו בהליכתו והוא רוכב ומושל עליו וכך המלך מושל ורודה בעם אשר מגביהים עצמם והמלבוש הוא מורה על כבוד עצמו שהוא נבדל בכבוד מן שאר הבריות וכל אשר יש בו כבוד שלו זהו כבוד עצמו ולכך אמר שיש לו ליקח אלו שלשה דברים אשר הם מורים כי יש לאדם זה שעשה טובה זאת למלך להחיותו והיה מקיים המלכות ולכך ראוי שיהיה לו אלו דברים ג"כ שהם שייכים למלך.