אור חדש/פרק ה/פסוק יג

פרק ה/פסוק יג

וכל זה איננו שוה לי (אסתר ה, יג) וגו' בגמרא (מגילה דף טו.) וכי משום דראה מרדכי יושב בשער המלך אמר וכל זה איננו שוה לי אין כדאמר רב חסדא זה בא בפרוזבולו וזה בא בפרוזבוטי בולי אלו עשירים שנאמר (ויקרא כו, יט) ושברתי את גאון עוזכם ואמר רב יוסף אלו בולי שביהודאי בוטי אלו עניים וכן הוא אומר (דברים טו, ח) והעבט תעביטנו אמר רב פפא וקרו ליה עבדא דמזבן בטולמא דנהמא ע"כ, נראה דלאו דוקא שהיתה חקוקים על לבו רק כי היו כל גנזיו תמיד בלבו והיה לבו תמיד על עושרו ולא סר מחשבתו מן האוצרות של כסף ומלמד לך כי אוהב כסף היה תמיד וכן אמרו במדרש (אגדת אסתר ה, יג) כיון שראה אחשורוש שהיו עיניו רעות כאשר אמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה (אסתר ג, ט) אמר הכסף נתון לך ולפיכך אמר וכל זה איננו שוה לי היינו שכל האוצרות שהיה לבו עליהם תמיד ולא סר דעתו מהם כי כל כך חשובים היו בעיניו מ"מ אינם חשובים לכלום כאשר רואה מרדכי ולא הוצרך לכתוב יושב בשער כי למה תליה בזה אבל פירושו שאמר שבשביל שהיה יושב בשער המלך יהיה זה מפלתו של המן כי ידע כי מרדכי הוא מפלתן של המן וקאמר רב פפא משום דקארי ליה עבדא דמזבן בטולמא דנהמא פירש שבשביל שהיה נמכר בככר לחם אשר הלחם הוא חיותו של אדם א"כ גוף חיותו נמכר לו ולא כמו שאר עבד שנמכר לאחד בשביל כי הוא צריך לדבר אשר אפשר שיהיה זולתו אבל זה נמכר בדבר שהוא חיותו ואי אפשר זולתו ולכך דבר זה נחשב מכירה לעבד לגמרי ודבר זה שהיה נמכר למרדכי בטולמא דלחמא היה זה מפני כי מרדכי היה יושב בשער המלך והיה לו חשיבות אצל המלכות וכן המן ג"כ היה לו חשיבות אצל המלך ודבר זה אי אפשר שיהיה מרדכי והמן שהם הפכים ביחד וגדולת אחד מהם מחייב שפלות האחר ולכך היה מחייב מן גדולת מרדכי אצל המלך שיהיה המן עבד לו.

ובמדרש (עיין בילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנו, ובאגדת אסתר ה, ט.

ובהערות שם) בשתא דתרתין למלכא אחשורוש מרד עלוי קרתא דשמא הינדיקא וכנס אוכלוסין סגיאין למכבשה יתה ושדר יתהון כבהילו עלה ומני על פולגתיהון ית מרדכי ויהב להון דורן ומני להמן על פלוגתהון ויהב להון זוודין וכל צרכיהן בשוה למיזן תלת שנין אזלו ואעיקו על קרתא דהינדיקא מרדכי וחלותיה ממדינתה והמן וחלותיה ממערבא אזיל המן ואפיק לממוניה וכן זוודין דיהב ליה לפרנסא בשתא חדא ומרדכי היה מצמצם לממוניה ופרנס מן זוודים דיהב ליה מלכא לפרנס פלגות אוכלסון אמר המן חבל לי השתא דאילו כן מתעכבין בקרבא לא יהא לן למכלוה אזל גבי מרדכי ואמר (ספר אור חדש עמוד קעג) ליה כולהו זוודין דיהיב ליה מלכא לפרנס' אוכלסהון דאני מתמני עליהון נפקו ואזלו מן יד השתא לית לן מה למיכל ונימות בכפנא, אמר ליה מרדכי לא בשוה לפלגות יהב לן מלכא ית כל דיהב לן השתא אית בידי תרין חלוקין מכל מה דיהב מלכא ואנת בזבזת חולקך אמר ליה המן אי ניחא קמך אוזיף לי ואנא אפרע לך על חד תרין, אמר ליה מרדכי משום תרין לא אוזיף לך חדא דאין אנא יהיב לך מזוני דאוכלס אינון ממה יתזון ותוב לית אנא מוזיף בריבית לך דאנא מן יעקב ואת מן עשו ועשו ויעקב אחים היו ורחמנא אמר לבר עממין תרבי ולאחיך לא תרבי ולא הוי אלא לאשתמוטי מן ידוי דהמן כיון דמטא זמן דסעודתא אתו אוכלוסא דהמן אמרו ליה הב לן וניכול ולא הוי ליה מה למיתן בעו למיקטליה הדר גבי מרדכי ואמר ליה אוזין להו ואפרע לך על חד עשרה אמר ליה לית אנא מוזיף כלל ברוביתא אי את בעי למיזבין לי גרמך אנא מפרנס אוכלסי ואוכלסך, אמר ליה המן לחיי בעו ניירא למכתב עלוהי שטר זבינתא ולא אשכחו אזיל מרדכי וכתב זבונתא בטרקליטי על ארכובותיה והכין כתיב ומפרש.

אנא המן בר המדתא דמזרעיה אגג שדר יתי מלכא אחשורש בקרבא על קרתא דהינדיקא, וכו' פי' המדרש מה שאמר כי לא היה לו נייר לכתוב שטר וכתב השטר על טס של כסף שהיה על ארכבותיו כי מה שלא היה לו נייר כך נזדמן כדי שיכתוב על ארכבותיו של מרדכי עצמו כי המן נמכר לו עד שיהיה מרדכי דורך בארכבותיו על במתי המן ואין בטול לדבר זה רק הוא מקויים תמיד ולכך לא היה לו נייר שהנייר יש לו בטול ולכך אמר שהיה נכתב על טס של כסף והוא דבר מקוים והוא מקושר על מרדכי עצמו מאחר שמתחייב דבר זה מן מרדכי בעצמו שהמן עבד לו ולכך היה מקושר עליו לגמרי כי העבד הוא תחת רגלי האדון וכל זה מחויב מן מרדכי בעצמו ולכך אמר שהיה מקושר שטר זה על מרדכי עצמו וכל המדרש הזה בא לפרש כי מעצמו של מרדכי הוא מוכן שיהיה דורך ברגליו על המן ולכך אמר כי השטר הזה שנמכר המן למרדכי היה כתוב על שוקו של מרדכי שהוא דורך עליו עד שהמן הוא תחת רגליו ואמר כי המן הגיע לזה מפני כי עבדיו היו רעבתנים והיו אוכלים את שלהם עד שלא נשאר להם דבר וזה מפני כי היו עבדיו של המן כמו המן שהוא אדם חסר כך היו עבדים שלו חסרים ולא היו שביעים כי המן ועבדיו היה להם מדת החומר החסר ומרדכי ומשרתיו היו לו מדת הצורה השלימה וכן עבדיו ולכך היה להם שביעה ושלימ' וכדכתיב (משלי יג, כה) צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר, כלומר כי הצדיק שיש לו השלמה לכך אוכל לשובע נפשו דהיינו שיהיה בשלימות כמו שנפשו הוא בשלימות אבל בטן רשעים תחסר כי הבטן הוא חמרי והרשע שהוא חסר בעצמו ולכך יש לו משפט החומר שהוא חסר ואינו שבע ולכך נמכר המן למרדכי בשביל הלחם וידוע כי החומר שהוא חסר ראוי לו העבדות בפרט וכדכתיב (בראשית כב, ה) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור וגלו במדרש על ענין מרדכי והמן כי היה להמן משפט החומר אשר הוא ראוי שיהיה עבד וכאשר מגדלין אותו דבר זה הוא ע"ז גמורה ומרדכי היה לו משפט הצורה לכך קרא מרדכי איש כמו משה שנקרא איש וידוע כי הצורה נקרא בשם הזה וכאשר תדקדק בזה יתגלו לך דברים פנימיים ואין להאריך בזה יותר.