אור חדש/פרק ג/פסוק יד

פרק ג/פסוק יד

פתשגן הכתב (אסתר ג, יד) פי' הכתוב בא להודיע כי כתב המן שהמלך צוה שהם חייבים לעשות דבר זה ולכך אמר פתשגן הכתב להנתן דת ולשון דת ר"ל שכך גזר ותקן כמו שתרגם המתרגם וכמ"ש רש"י ז"ל.

ובמדרש (אסתר רבה רבה ז, כד) אמר ר' לוי אומות העולם נבואתן סתומה ואינם יודעים אם ליהרג אם להרוג כי כך הוא נבואתן של או"ה להיות עתידין ליום הזה אם ליהרג או להרוג אבל ישראל נבואתן מפורסמים להיות היהודים עתודים ליום הזה וגו' המדרש בא לומר כי לא כתב בפי' כי כתיבה זאת היתה על דרך נבא ולא ידע מאי ניבא כי נבואת האומות סתומה שלא יצא לפעל הנגלה וטעם זה כמו שהאומות עצמם אין להם התורה שהוא השכל הברור, ובמדרש (שם ז, יג) בשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנם ביד המן ויבוא שמה הוא וכל בני חבורתו ופגע במרדכי שהוא הולך לפניהם וראה מרדכי שלשה תנוקות מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחר התינוקות הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוק א"ל אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא (משלי ג, כה), פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל.

פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני (ספר אור חדש עמוד קמג) אשא ואני אסבול ואמלט, וביאר זה אלו ג' תנוקות הראשון אמר פסוק כנגד ישראל שאל יהיו יראים כאשר בא עליהם בהלה כמו זה שהוא לפי רגע כי הצדיק יש לו קיום ואל יפחד מזה והשני אמר כנגד הרשעים כי כל ענין הרשע שאין בו ממש אף כי הרשע יועץ לרע מצד שהרשע הוא דבר בטל ואין קיום לו וכך עצתו בטילה והג' אמר כנגד הש"י אף כי הש"י רואה את הרשע שחושב על הצדיק ומבקש להפילו ע"ז אמר הכתוב כי עד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול כאשר הרשע מבקש לאבד הצדיק מ"מ בסוף הש"י ממלט הצדיק מן הרשע ואף כי הש"י רואה הרשע שמבקש להרע הש"י סובל זה ממנו ולכך הראשון אמר אל תירא מפחד וגו' שזה נאמר על הצדיק והשני אמר עוצו עצה וגו' וזה אמר על הרשעים והג' אמר ועד זקנה אני הוא שזה נאמר כי הש"י סובל מה עד כי משלם לרשע רשעתו וכאן אצל המן מכל אלו ג' דברים הן מצד הש"י הן מצד הצדיקים שהם ישראל והן מצד רשעות המן אין לפחד.