אורות ארץ ישראל פרק ז
נוסח מנוקד[עריכה]
מְלֵאָה הִיא הַנְּשָׁמָה אוֹתִיּוֹת מְלֵאוֹת אוֹר חַיִּים, מְלֵאוֹת דֵּעָה וְרָצוֹן, מְלֵאוֹת רוּחַ הַבָּטָה וּמְצִיאוּת מְלֵאָה. מִזֹּהַר הָאוֹתִיּוֹת הַחַיּוֹת הַלָּלוּ מִתְמַלְּאוֹת זִיו חַיִּים כֹּל יֶתֶר הַדְּרָגוֹת אֲשֶׁר לְבִנְיַן הַחַיִּים, אֲשֶׁר לַכֹּל שְׂדֵרוֹת הָרָצוֹן, הַדֵּעָה וְהַמִּפְעָל, לְרוּחַ וּנְשָׁמָה, בְּכָל עֶרְכֵיהֶם. כְּשֶׁנִּגָּשִׁים לְמִצְוָה, הַמִּצְוָה הִיא תָּמִיד מְלֵאָה זִיו חַיִּים שֶׁל כֹּל עוֹלָמִים, מְלֵאָה הִיא כֹּל מִצְוָה אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת, מִכֹּל תַּרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּכָל מִצְוָה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָמִים שֶׁבְּסוֹד הָאֱמוּנָה. זִיו אוֹר אֱלֹהִים חַיִּים, אוֹר חֵי הָעוֹלָמִים, חַי בְּכָל נֹעַם בְּהוֹד כֹּל מִצְוָה. תֶּכֶף בְּגִשְּׁתֵּנוּ לְמִצְוָה לַעֲשׂוֹתָהּ מִתְגַּדְּלוֹת כֹּל הָאוֹתִיּוֹת הַחַיּוֹת שֶׁבְּמַהוּתֵנוּ, אָנוּ מִתְגַּדְּלִים וּמִתְגַּבְּרִים, מִתְעַצְּמִים בְּאוֹר חַיִּים וַהֲוָיָה עֶלְיוֹנָה, מְפֹאָרָהּ וַעֲשִׁירָה עֹשֶׁר קֹדֶשׁ עוֹלָמִים, וּבְאוֹר תּוֹרָה וְזִיו חָכְמָה. נוֹהֲרוֹת עָלֵינוּ אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל מְקוֹרוֹת הַתּוֹרָה, וּלְעֻמָּתָם מִתְנַשְּׂאוֹת אוֹתִיּוֹת הַחַיִּים הַמְּלֵאוֹת זִיו וְאוֹר פְּנִימִי שֶׁבְּמַהוּתֵנוּ, וּתְסִיסָה הֲרַת- עוֹלָמִים מִתְהַוָּה. עֹז חַדּוּת נֹעַם, גְּבוּרַת קוֹדֶשׁ וּשְׂשׂוֹן עֲדָנִים, מִתְהַוֶּה בְּרוּחֵנוּ פְּנִימָה, וּבְכָל הַיְקוּם מִתְחַדֵּשׁ אוֹר וְחַיִּים. הָעוֹלָם מֻכְרָע עַל יָדֵינוּ לִזְכוּת, עַל כָּל פָּנִים מִתְוַסֵּף אוֹר וְיֹשֶׁר, רָצוֹן וְשֹׂבַע טוּב פְּנִימִי.
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִתְגַּדְּלוֹת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל נִשְׁמָתֵנוּ, שָׁם מַחְשִׂיפוֹת הֵן נְהָרָה, יוֹנְקוֹת חַיִּים עַצְמִיִּים מִזִּיו הַחַיִּים שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מֻשְׁפָּעוֹת הֵן מִסּוֹד יְצִירָתָם הַמְּקוֹרִית בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה. אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמְצִיא אֶת הַגִּדּוּל הָרַעֲנָן שֶׁל אוֹתִיּוֹת הַחַיִּים הַלָּלוּ, בְּזִיו תִּפְאָרָה, בִּידִידוּת נְעִימָה וּבִגְבוּרַת רַעַם עַלִּיזָה מְלֵאָה שִׁפְעַת קוֹדֶשׁ, (ישעיהו ד ג): "כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם". הַצִּפִּיָּה לִרְאוֹת בַּהֲדַר אֶרֶץ חֶמְדָּה, הַשְּׁקִיקָה הַפְּנִימִית לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְגַדֶּלֶת אֶת אוֹתִיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, אֶת אוֹתִיּוֹת הַחַיִּים הָעַצְמִיּוֹת הַיִּשְׂרְאֵלִיּוֹת שֶׁבִּפְנִימִיּוּתֵנוּ וְעַצְמִיּוּתֵנוּ, הִיא מְגַדַּלְתָּם גִּדּוּל רוּחָנִי פְּנִימִי, (כתובות עה.): "אֶחָד הַנּוֹלָד בָּהּ וְאֶחָד הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתָהּ", (תהלים פז): "וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ, וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן, ד' יִסְפֹּר בִּכְתֹּב עַמִּים, זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה". - הַמִּשְׁפָּט, הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁכָּל הַטְּרַקְלִין עָלָיו נִשְׁעַן, "מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה הַהוֹלֶכֶת וְשִׁפּוּלֶיהָ מִכָּאן וּמִכָּאן, מִשְׁפָּטִים וְאֶמְצָעִיתָהּ שֶׁל תּוֹרָה"[1], הֵם הֵם מַהוּת הַחַיִּים, "מִשְׁפָּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", מַהוּת הַחֵפֶץ הִנְשַׁמְתִּי הַסָּפוּג בְּנִשְׁמַת מָשִׁיחַ רוּחַ אַפֵּנוּ אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ ד' צִדְקֵנוּ, אֲשֶׁר יְגַלֶּה אוֹר מִשְׁפָּט ד' בָּאָרֶץ בִּגְבוּרָה עֶלְיוֹנָה, הַשּׁוֹלֶלֶת כָּל מִלְחָמָה וְכָל שְׁפִיכוּת דָּמִים. מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לֵב אַהֲרֹן - תַּמְצִית הָאוֹתִיּוֹת הַנַּשְׁמַתִּיּוֹת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, מְאִירָה בָּאוּרִים וְתֻמִּים, "בּוֹלְטוֹת אוֹ מִצְטָרְפוֹת"[2].
נוסח לא מנוקד[עריכה]
מלאה היא הנשמה אותיות מלאות אור חיים, מלאות דעה ורצון, מלאות רוח הבטה ומציאות מלאה. מזוהר האותיות החיות הללו מתמלאות זיו חיים כל יתר הדרגות אשר לבנין החיים, אשר לכל שדרות הרצון, הדעה והמפעל, לרוח ונשמה, בכל ערכיהם. כשנגשים למצוה, המצוה היא תמיד מלאת זיו חיים של כל עולמים, מלאה היא כל מצוה אותיות גדולות ונפלאות, מכל תרי"ג מצות התלויות בכל מצוה מכל חיי העולמים שבסוד האמונה. זיו אור אלהים חיים, אור חי העולמים, חי בכל נעם בהוד כל מצוה. תיכף בגשתנו למצוה לעשותה מתגדלות כל האותיות החיות שבמהותנו, אנו מתגדלים ומתגברים, מתעצמים באור חיים והויה עליונה, מפוארה ועשירה עושר קדש עולמים, ובאור תורה וזיו חכמה. נוהרות עלינו אותן האותיות של מקורות התורה, ולעומתם מתנשאות אותיות החיים המלאות זיו ואור פנימי שבמהותנו, ותסיסה הרת- עולמים מתהוה. עז חדות נעם, גבורת קודש וששון עדנים, מתהוה ברוחנו פנימה, ובכל היקום מתחדש אור וחיים. העולם מוכרע על ידינו לזכות, על כל פנים מתוסף אור ויושר, רצון ושובע טוב פנימי.
בארץ ישראל מתגדלות האותיות של נשמתנו, שם מחשיפות הן נהרה, יונקות חיים עצמיים מזיו החיים של כנסת ישראל, מושפעות הן מסוד יצירתם המקורית בדרך ישרה. אוירא דארץ ישראל ממציא את הגדול הרענן של אותיות החיים הללו, בזיו תפארה, בידידות נעימה ובגבורת רעם עליזה מלאה שפעת קודש, (ישעיהו ד ג): "כל הכתוב לחיים בירושלם". הצפיה לראות בהדר ארץ חמדה, השקיקה הפנימית לארץ ישראל מגדלת את אותיות הקודש, את אותיות החיים העצמיות הישראליות שבפנימיותנו ועצמיותנו, היא מגדלתם גדול רוחני פנימי, (כתובות עה.): "אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה", (תהלים פז): "ולציון יאמר איש ואיש יולד בה, והוא יכוננה עליון, ד' יספור בכתב עמים, זה יולד שם סלה". - המשפט, העמוד האמצעי, שכל הטרקלין עליו נשען, "משל למטרונה ההולכת ושפוליה מכאן ומכאן, משפטים ואמצעיתה של תורה"[3], הם הם מהות החיים, "משפט בני ישראל", מהות החפץ הנשמתי הספוג בנשמת משיח רוח אפנו אשר יקראו לו ד' צדקנו, אשר יגלה אור משפט ד' בארץ בגבורה עליונה, השוללת כל מלחמה וכל שפיכות דמים. משפט בני ישראל על לב אהרן - תמצית האותיות הנשמתיות של כל ישראל, מאירה באורים ותומים, "בולטות או מצטרפות"[4].
הערות[עריכה]
- ^ על פי שמות רבה ל ג "משל למטרונה שהיתה מהלכת הזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע, כך התורה דינין מלפניה ודינין מאחריה והיא באמצע"
- ^ על פי יומא עג ב.
- ^ על פי שמות רבה ל ג "משל למטרונה שהיתה מהלכת הזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע, כך התורה דינין מלפניה ודינין מאחריה והיא באמצע"
- ^ על פי יומא עג ב.