אוהב ישראל/פרשת וישלח
פרשת וישלח[עריכה]
וישלח יעקב מלאכים לפניו [לב, ד]. ראשי תיבות וימ"ל. ר"ל שיעקב אבינו ע"ה מל וחתך את ערלת לבב אחיו. והנה וימל הוא גימטריא אלהי"ם שהוא בחינת דינין והוצרך להמתיקו וכן עשה והמתיקן בהראשי תיבות של א' ל ע' שיו א' חיו גימטריא שם הקדוש ע"ב מקור החסד והרחמים: ועל פי זה י"ל הפסוק ויאמר מי אלה לך, כי היה גדול מאוד מסטרא דיליה. ושאל אותו מי אלה, היינו שאתה רוצה לקשר ולייחד אלו השני שמות מ"י אל"ה. ולעשות מהם צירוף אלהים וכמבואר בזוהר הקדוש פרשת בראשית (ד א) ולזה השיבו יעקב אבינו ע"ה לא כמו שאתה סובר כי הצירוף אלהי"ם נעשה כבר. רק שאני ממתיקו ועושה אותו חנו"ן. וזהו הילדים אשר חנ"ן אלהי"ם את עבדך והבן:
אך תיבת "לפניו" אינו מובן לכאורה. וכבר הרגישו בו מפרשי התורה. ואענה גם אני חלקי עמהם. דהנה יעקב אבינו ע"ה שהוא שורש של הכנסת ישראל מכל דורי הדורות עד עקבות משיחא אז מסתמא כל המעשים והדיבורים שלו שנכתבו בתורה הקדושה היינו הדיבורים שדיבר עם בת זוגו ודברי פיוס וריצוי וההכנעה שעשה נגד אחיו והשליחות ששלח, וסדר הדברים ששם בפי שלוחיו, לא זו בלבד היה זה עבור תיקון עצמו לצרכו ולצורך בניו שבטי י"ה. אלא אף גם כיון יעקב בכל זאת לתקן כל הענינים והרפתקאות שיעברו על זרעו בכל דור ודור עד סוף כל הדורות. דרך משל זה הענין מהשליחות לאחיו ומה שפייסו וכפר פניו במנחה. בזה הועיל גם כן לדורי דורות בכל עת כשעומדים עלינו המצירים ומעיקים אז גם כן נתעוררו המלאכים ממש ששלח יעקב לאחיו ונאמנים הם בשליחותם לילך תמיד בשליחות יעקב בעת המצטרך לפייס את אחיו ולהשקיטו מכעסו וחמתו ולהשבית מעלינו כל המקטריגים ומשטינים. וזה שאמר הכתוב, לפניו, ר"ל שמסר להם שליחות זו על העתיד גם כן שילכו תמיד בכל עת הצורך כשירצה להיצר לזרע ישראל אז יפייסו אותו וישקיטו אותו, כיון שכל הכנסת ישראל הם מכוחו וכלולים בו הגם שלא יצאו עדיין מכח אל הפועל והיו אז דבר שלא בא לעולם, עם כל זה זיכה להם שלא בפניהם. וזהו לפניו. ר"ל לפני הדבר ההוא הגם שעדיין לא היו הדורות הללו בעולם. הקדים רפואה להשבית מעליהם כל מיני משטינים ומקטריגים שיעמדו עליהם בכל דור ודור היינו שילכו המלאכים הנ"ל בשליחותם זו להיטיב לזרעו. ולזה נכתב זה בתורה הקדושה שהיא נצחית. וזה שאמר הכתוב אל עשו אחיו, ר"ל אז נתן הכתוב סימן איזה עשו. היינו שהוא אח ליעקב. אבל באמת גם לנו פעל ועשה כל זאת בכל עת שיוצרך ועדיין הם הולכים בשליחות זו. שדה אדום, אשר משם נמשכים הדינים והמקטריגים המכונים בשם שעיר ואדום, להשקיטם מכעסם ולהפך לבבם אלינו לטוב. עד ביאת צדקינו במהרה בימינו אמן.
ויעבר את מעבר יבק וגו'. ויותר יעקב לבדו וגו' ויאבק איש עמו וגו' [לב, כג - כה]. ופירש רש"י ז"ל שכח פכים קטנים. וי"ל בזה על דרך רמז דעיקר עבודת הקודש של יעקב אבינו ע"ה כל ימיו וכל מחשבותיו הקדושים ומגמותיו היה רק להעלות כל המדריגות התחתונים מעולם לעולם עד אין סוף ב"ה וב"ש ולהמשיך שפע רב טוב וחסד עליון על כל הנבראים היצורים והנעשים מעלמין עילאין קדישין ולייחדם ולקשרם ולזה ויעבר את מעבר יבק. יב"ק הוא גימטריא ג' שמות הקדושים אהי"ה. הוי"ה. אדנ"י. וגם גימטריא הוי"ה אלהי"ם. ויעבירם את הנחל בסוד נחל עליון מזלא עילאה קדישא סוד נ' וצר ח' סד ל' אלפים. ויעבר את כל אשר לו. היינו כל הכוחות שלו העוברים דרך אותן העולמות וייחדם וזיווגם וקשרם יחד בקשר אמת. זאת ידוע שה' אותיות מנצפ"ך הם הג' קדושות ואותיות צפ"ך אינם כל כך גבורות חזקות. כי צפ"ך הוא מלשון נופת צופים (תהלים יט, יא) לשון מתוק. רק מ"ם ונו"ן הם גבורות יותר חזקות. ולזה יעקב אבינו עליו השלום בעת שהעלה והמתיק את העולמות שכח להעלות ולהמתיק את הפ' ואת הך' מפני שאינם חזקות כל כך וזהו שכח פכי"ם קטנים. ר"ל אות פ'. ואות כ'. להיות קטנים בחוזק כנ"ל. אכן רצון הבורא ב"ה וב"ש היה שיעלה גם אותם ולהמתיקן אז גרמה מחשבתו ורצונו יתברך ויתעלה שנפל יעקב אבינו ע"ה לבחינת קטנות המוחין שעל ידי זה יוכל גם כן להעלותן בעת עליותו למוחין דגדלות. וזה ויותר יעקב לבדו. היינו שנשאר בבחינת יעקב לבד שהוא סוד מוחין דקטנות. ולא בשם ישראל שהוא סוד מוחין דגדלות, בסוד ישראל אותיות ל"י רא"ש ואז כשנפל לבחינת מוחין דקטנות אז ויאבק איש עמו גו'. והנה יעקב אבינו ע"ה היה בבחינת קומה שלימה וכל העולמות וכל המלאכים היו כלולים בו. וגם שר של עשו שהוא ס"מ (עי' זוה"ק ח"ג רמו ב) היה כלול בו. וכללותו היה בדרך של יעקב אבינו ע"ה. והיה דבוק בקדושה העליונה, וירא כי לא יכול לו. אז ויגע בכף יריכו. ר"ל בבחינת תמכין ומחזיקי אורייתא היינו באותן המחזיקים ידי לומדי תורה ושם היה לו קצת אחיזה וכדאיתא בספרים הקדושים. ותקע כף ירך יעקב. ר"ל שס"מ נתקעקע ממקום קדושה שהיה דבוק בבחינת קומתו של יעקב אבינו ע"ה. ועל כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, לאשר זהו בחינה של ס"מ. והוא נתקעקע ממקום הקדושה מכל וכל. והמשכיל יבין כל זה:
עוד י"ל באופן אחר דלכאורה הוא תמוה מנא להו לחז"ל זה ששכח פכים קטנים דוקא. אך נראה לי לפרש דרך רמז דהנה יעקב אבינו ע"ה יראתו מעשו היה מפני שני דברים. א' שלא יזיקנו בגופו או בממונו ובניו ובני ביתו. הב' מפני שהיה ממש הפכו וירא שלא יתדבק ח"ו בזרעו וילמדו ממנו מעשיו חלילה. אשר על כן שם יעקב עצות בנפשו ואז התיישב בדעתו ושכלו ובינתו דבאמת הוא שורש כל העולמות עליונים ותחתונים והוא בריח התיכון המבריח מקצה אל הקצה כי מדת האמת חותמו של הקדוש ברוך הוא (שבת נה א) ובחותם הזה נטבעו שמים וארץ וכל צבאם כמאמר חז"ל (ב"ר א) בראשית ברא אלהים סופי תיבות אמ"ת. ואם כן שהוא כלול מכל העולמות והוא מרכבה שלימה. אשר על כן הסתכל בשכלו הזך שבודאי בעולם התחתון עולם עשיה שיש שם להחיצונים שליטה ואחיזה יש לירא ממנו שלא ידבק בו ח"ו. אבל בהעולמות העליונים הרוחנים והגבוהים אין שם שום אחיזה להחיצונים כלל וכלל אשר על כן העתיק יעקב מחשבתו למקום גבוה ועשה את עצמו מרכבה לכל העולמות וצייר במחשבתו ושיעבד את כל אשר לו נשיו ובניו ושפחותיו לקדושה העליונה והמשיך על כל אחד מהם רוחניות מעולם העליון ועשה את עצמו מרכבה למדת האמת לדבק את עצמו למקום צורתו החקוקה בכסא כבודו יתברך. ואת נשיו המה רחל ולאה המרמזים לשני עולמות עליונים. וכן בניו י"ב שבטי י"ה המכוונים נגד י"ב גבולי אלכסון והמשיך על כל אחד ואחד רוחניות הקדושה מכל עולם ועולם אשר הם מכוונים ורומזים לזה. ויעבר את כל אשר לו, מעולם התחתון למקום גבוה וקדושה עליונה ושם היה בטוח שלא יוכל ליגע בו ובכל אשר לו. וזה שאמר הכתוב ויקחם ויעברם גו' כנודע ליודעי חן שיב"ק הוא שם הקדוש העולה מנין ג' שמות. אהי"ה הוי"ה אדנ"י. אהי"ה, רומז לעולם המחשבה הנעלם מכל. הוי"ה, רומז לעולם האמת מדתו של יעקב הוא עומד בתווך בין עולם המחשבה לשם אדנ"י שהוא עולם התחתון עולם המעשה וקישר שם יעקב את עצמו בראשית המחשבה דרך השתלשלות העולמות עד סוף המדות. וזהו כוונת הכתוב ויקחם ויעבירם את הנחל, אל נחל עליון. ויעבר את אשר לו, ושיעבד כל הכוחות התחתונים והעביר אותן ממקום התחתון אל רוחניות וקדושה העליונה.
וזאת ידוע דכמו שהכנסת ישראל נחלקה לשני כתות יעקב וישראל. היינו המון עם מכונים בשם יעקב וחכמי העדה מכונים בשם ישראל. כמו כן בהצדיק גופא יש בו גם כן שני בחינות הנ"ל. היינו שכשהוא דבוק במחשבתו לקדושה עליונה ומוחין שלו דבוקים בעולמות העליונים אז הוא מכונה בשם ישראל ר"ל ל"י רא"ש. ואך כשהוא ח"ו נופל ממחשבתו הקדושה הנ"ל והוא בעולמות התחתונים אז מכונה בשם יעקב. והנה על ידי שהיה יעקב מדבק מחשבתו למקום העולמות הרמים והנשאים אז נשארו עולמות הקטנים התחתונים בלי המשכת שפע כי סילק יעקב מחשבתו ומוחין שלו מהם מפני יראת שליטת ואחיזת החיצונים ח"ו ואז הוצרך לסבב סיבות שיפול יעקב ממחשבתו במקום הגבוה. ואז בא לעולמות התחתונים להשפיע להם שפע על כל פנים בבחינת יעקב. וזה שאמר הכתוב ויותר יעקב לבדו, ר"ל שבתחלה היה מכונה בשם ישראל על שם שהיה דבוק במוחין עליונים הגדולים. ועכשיו נשאר יעקב לבדו, בבחינת יעקב לבדו. ולזה דרשו חז"ל סיבת הנפילה זו היתה בשביל ששכח פכים קטנים, ר"ל עולמות תחתונים המכונים בשם כלים קטנים. היינו שסילק מחשבתו מהם ודביקותו. לזה הוצרך ליפול ממדריגתו למדריגה תחתונה המכונה יעקב. אך מיד כיון שדבק מחשבתו לעולם עשיה. אז נתעוררו כוחות עשו וזהו שאמר ויאבק איש עמו הוא שרו של עשו ודרשו רז"ל (חולין צא א) מלמד שהעלו אבק רגליהם עד כסא הכבוד. כי יעקב אף שהיה בקטנות בבחינת אבק, מכל מקום גם אבק רגליו דהיינו קטנות שלו היה גם כן מגיע עד כסא הכבוד. ולכך וירא כי לא יכול לו, ר"ל שלא יוכל לעשות ליעקב שום דבר רע מחמת עוצם קדושתו. עם כל זה פעל זאת בהאבקו עמו ותקע כף גו' דהנה באמת יעקב היו בו שורש וכללות העולמות והקדושה, והיו בו כח והוויות כל הנמצאים. ואם כן גם כח מציאות שורש הרע היה כמוס בו כיון שהוא היה קומה שלימה ברמ"ח איברים ושס"ה גידים מכל עניני מציאות שבעולם הגם שהוא עצם הטוב עם כל זה צריך להמציא בו כח ושורש אשר משם יתפשט הכל ואפילו הרע. אך שהיה נכלל בתחלה בקדושת יעקב. וזהו מכונה בשם גיד הנשה כי שם מקומו אבל כשהיה מקודם נכלל בעצמותו של יעקב עצם הקדושה אז היה כשר וטהור בכל איברים וגידים. ולכך לא נאסר גיד הנשה עד יעקב. מפני שהפסיק עצמו מדביקות יעקב מחיבור הקדושה, ויצא מהכלל להפרט. ואז שלט בו הרע לגמרי ולכן נאסר מאז והלאה וזה שאמר הכתוב ותקע כף ירך יעקב. ר"ל שנעתק ונפסק ממקום קדושתו של יעקב בהאבקו עמו. ויעקב נשאר בקדושתו. והבן:
עוד בפסוק הנ"ל. במדרש (ב"ר עז) ר' ברכיה אומר אין כאל ישורון (דברים לג, כו) אין כאל. ומי כאל ישורון, ישראל סבא. מה הקדוש ברוך הוא כתיב בו (ישעיה ב, יא) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, כך יעקב ויותר יעקב לבדו, עד כאן. ולהבין את דברי קדשו. י"ל דהנה כבר נודע ומבואר אצלינו מכבר שיעקב אבינו ע"ה הוא מרכבה וכסא לכבודו יתברך ויתעלה. וכל ימיו היה עבודתו קודש לחקור ולידע כל כוחות אלהות ומדותיו של הקדוש ברוך הוא עד מקום שיד שכלו וכוחו מגעת כדי להיות כביכול מרכבה לכל הכוחות הקדושים הנוראים והנפלאים וכל מה שחקר וידע והבין ביותר שיש כח עליון אז ראה להתאמץ בעבודתו קודש שיהיה כסא ומרכבה להכח ההוא. והנה כתיב (תהלים סח, לה) תנו עוז לאלהים. היינו כאשר עם ה' בני אל חי מטיבים ומיישרים דרכם בקודש בתורה ועשיית מעשים טובים אזי כביכול מוסיפים כח בפמליא של מעלה ומייחדים ומקשרים כל העולמות. וממשיכים חסד עליון ומשח רבות עילאה קדישא. וכל חדו וכל טיבו ונהורין עילאין לכל העולמות הנבראים היצורים והנעשים. וזהו תנו עוז לאלהים. שבאתערותא דלתתא מעוררים כביכול לעילא על כל העולמות ועל נפשם ורוחם ונשמתם. אך לעתיד לבא כתיב ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. היינו שלא יהיה צריך כלל לאתערותא דלתתא רק ונשגב ה' לבדו. להשפיע רב טוב וחסד עליון. והנה כשהבין ונתוודע ליעקב אבינו ע"ה זה הכח העליון. אשר יהיה עת וזמן שיהיה כח כזה בעולם אז היה לו תשוקה גדולה להיות מרכבה וכסא גם לבחינה זו. ולזה ויותר יעקב לבדו. וכנ"ל. היינו במוחין דקטנות ולא במוחין דגדלות ועם כל זה נצח הוא את השר הנ"ל בלי שום סיוע מאנשיו ועבדיו. ואז נעשה כסא ומרכבה גם לכח הזה ולבחינה זו. והבן:
על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה [לב, לג]. א"ת ראשי תיבות תשעה אב רמז שלא יאכלו בני ישראל בתשעה באב (זוה"ק וישלח קע ב) והוא צולע על ירכו רמז לגלות המר. ויזרח לו השמש גו'. פירש רש"י לרפאותו מהרה לזרוח בשבילו פירוש תיכף היה רפואה ליעקב בהתנוצצות השמש קודם עת צאתה רמז שקודם שיבוא הגואל במהרה בימינו יתרפאו כל נפשות ישראל במהרה בימינו אמן:
ליקוטים[עריכה]
וישלח יעקב מלאכים וגו'. פרש"י מלאכים ממש. ארצה שעיר שדה אדום. פרש"י ז"ל כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה ה' בסופה. והספיקות רבו. א' למה אמר להם יעקב שהוא בארץ שעיר ובשדה אדום. הלא שלח מלאכי קודש. ובודאי המה יודעין היכן הוא. ותו הרי יעקב בעצמו אמר אח"כ לשלוחיו כה תאמרון אליו במוצאכם אותו. ולמה להמלאכים אמר ארצה שעיר וגו' ותו קשה למה באמת שלח יעקב לעשו מלאכים ולמה לא שלח לו אנשים. ותו קשה שפרש"י כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל ה"א בסופה. כיון שאין חילוק הוי לי' למיכתב למ"ד בתחילתה. אלא שכל התורה לרמז בא ויעאע"ה דבר כאן למטה ורמז בדבריו למעלה בשמי מרומים. ובשביל כן שלח לעשו דוקא מלאכים ממש. כי אין איש בארץ שיוכל לכוין כוונתו הזכה כמו מלאך ה' צבאות וכל כוונת יעאע"ה להכניע הקליפה ולהמתיק הדינים בשורשם. ולפיכך שלח אותם ארצה שעיר. ורמז להם כי שעיר גימ' תק"פ. שדה אדום בחי' הדינים היינו להמתיק תק"פ דינים בשרשם וזה שדרשו חז"ל כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל ה' בסופה כי א' של אר"ץ הוא מרמזת על אלופו ש"ע ר"צ עם קוצה של למ"ד גימ' שי"ן. ועם למ"ד במילואה הוא אותיות מגדל הפורח באויר. כי שי"ן בגימ' ג' במ"ק. ועם קוצה של למ"ד הפורח למעלה היינו הו"או שעל הלמד. הוא מגדל הפורח באויר. וזאת הוא תוכן כוונת יעקב אע"ה להעלות הדינים למעלה במחשבתו הטהורה ולהמתיקן בשורשן הטיל ה"א בסופה וכיון הוי"ה במילוי ההי"ן גימ' ב"ן ורמז לעולם הבינה המכונה בשם טהירו עילאה עולם היובל עולם החירות וזהו שרומז יעאע"ה "ארצה "שעיר ר"ת א"ש ש"דה א"דום ר"ת ש"א ויעקב היה בחי' מים. וזהו ש"א מ"ים א"ש ומים ערבן יחד ונעשה מהם שמים והבן: