אוהב ישראל/חנוכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אוהב ישראל · חנוכה· >>

חנוכה[עריכה]

להבין ענין נס חנוכה מהו. ולמה קבעו חז"ל הנס דוקא על הנס הנעשה בהשמן. ולא על ניצוח המלחמה אשר הוא באמת פלא גדול וגבורה נפלאה מפורסמת. ונס יותר גדול מנס הנעשה בשמן לכאורה. גם להבין מאמר חז"ל (ב"ר ב) שאמרו אז רשעי האומה לישראל כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. למה דוקא על קרן השור. ועוד יתבאר בזה כמה דברים נפלאים ונסתרים. וי"ל אחר אשר חנן ה' אל דעה ברחמיו וחלק לנו מבינתו. והוא דהנה בצלאל עשה המשכן והארון וכל כלי הקודש בשלימות התוארים כמו שהראה לו הש"י למשה רבינו ע"ה בהר. אך עם כל זה לא נגמרה עדיין המלאכה בתכלית כוונת תוכן הדברים וענינים ההמה כי לא היה להם עדיין חיות כמצטרך אליהם לרצון הבורא ית"ש, עד אשר משח אותם משה רבינו ע"ה בשמן המשחה ואז בא להם חיות ממש והיו אז הכלים כמו חיים. וכמו שמצינו בהכרובים כמאמר חז"ל. והיינו על ידי שמן המשחה המשיך על כל הכלים חיות עליון. ושפע קדושה ומשח רבות עילאה קדישא ממוח החכמה כי החכמה תחיה וזה היה סוד שמן המשחה. ועל ידי זה השמן היה ממש כמו חיים כי שמן משחת קודש עליהם. והנה כתיב (תהלים קלג, ב) כשמן הטוב יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. ושמן הוא החכמה. היינו שפע וחיות החכמה אשר משם נמשך השפע וחיות הקודש לכל המדות הקדושים ולכל העולמות. וזאת ידוע שהכל הוא על ידי ישראל עם ה' בני אל חי אשר כל עסקיהם וכל עבודתם עבודת הקודש ומגמתם הוא תמיד להמשיך שפע חיות החכמה ולהגביר כח הימין בעולם והשמאל תכלל בהימין. ומשם ירד שפע וחיות הקודש לכל העולמות ולכל המדות. ומלכות הרשעה רצו להגביר כח השמאלי בעולם לאשר משם הוא שורש אחיזתם ויניקתם. ובזה רצו לטמאות כל השמנים ח"ו. היינו כל ההשפעות הקדושות הנקראים בשם שמן וכנ"ל. וגם כן ידוע שארי"ה מימין ושו"ר משמאל. ומשם הוא מקור תוקפו של כח השמאלי וזהו שאמרו לישראל כתבו לכם על קרן השור היינו על תוקף וחוזק קרן השור. שהוא כח השמאלי. ור"ל שישראל יסכימו על כח השמאלי בהנהגתו העולם כי אין לכם חלק באלהי ישראל ח"ו. זה היה רצון הרשעים הקליפות. והנה כשירידת השפע עליונה הקדושה הוא באין הפסק מי"ג נהרות המושכין שמן אפרסמון. עד בחינת ציון וירושלים בסוד יסו"ד ומלכו"ת. אז ניזונים כל העולמות ברכות שפע עילאה וכל חדו וכל טיבו וכל נהורין עילאין קדישין. אכן מלכות הרשעה עשו י"ג פרצות בהיכל כמאמר חז"ל (מדות פ"ב מ"ג) שפרצו י"ג פרצות בחומת העזרה ובזה טמאו השמנים כולם וכל ההשפעות הקדושים. וכשראה והבין זה מתתיהו הכהן נתקנא מאוד קנאת ה' צבאות ותיקן כביכול ההו"ד לבוש מלכות. על ידי שתיקן הי"ג המדות והנהרות המושכין שמן אפרסמון עד מדה השמינית שהוא נוצר חסד סוד מזלא עילאה קדישא שמשם נמשך כל השפעות קדושות וברכות וכל טיבו וחדו לכל העולמות. ולכך עושים ח' ימי חנוכה. לרמז תיקון הגדול שנתקן על ידי כהני חשמונאי הקדושים עד מדה השמינית וכנ"ל. ולהבין על ידי מה בא התיקון הגדול הזה. י"ל דהנה אמרו חז"ל דיהודא מכב"י בנו של מתתיהו הכהן לבש קנאת ה' צבאות בסוד מכב"י הוא נוטריקון מי כמכה באלים ה' (שמות טו, יא) וקפץ לתוך המחנה הרב של האומה זאת שהיו לאלפים ולרבבות במסירות נפש. וצווח ואמר חרב לה' ונצחם והרגם. והיינו על ידי מסירות נפש לה' באמת ובדביקות גדול על כבוד התורה וקדושת שמו יתברך. ולגודל מסירות נפשם לה' באמת אז כאפס ואין נחשבו בעיניהם. ועל ידי זה באו למדריגת ובחינת אי"ן וזה היה בסוד מיין נוקבין היינו שמסרו נפשם לה' באמת. וזכו לבוא למדרגה ובחינת עלמא עילאה קדישא הנקרא אי"ן. סוד כתרא עילאה קדישא. וכיון שבאו לבחינת אי"ן. שם דבר והיפוכו שוים. ויוכל להתחלף ולהתהפך כל דבר מאשר היה מקודם. ואז ממילא נהפך הדבר עליהם לטוב. והתחילו להמשיך ולתקן כביכול הי"ג נהרות המושכין שמן אפרסמון. ומדה ראשונה הוא אל שהוא לשון כח וחוזק כמו (יחזקאל יז, יג) ואת אילי הארץ לקח. היינו שמזה השם ומבחינה זו נמשכים כל הכוחות. ובזה היה להם כח לנצח את אויבי הש"י וכן תקנו עד מדה השמינית כנ"ל. ובזה תיקן גם כן ההוד לבוש מלכות אשר היה פגום כביכול על ידי שרו של עשו בסוד ויגע בכף ירכו (בראשית לב, כו). והם תקנו מדה זו בעת הזאת על ידי נצוח המלחמה שעשו כנ"ל. כי כל ניצוחי מלחמה הם על ידי מדת ההו"ד שהוא בסוד הגבורה וזהו (תהלים מה, ד) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך.

והנה יש להבין וליתן טעם הלא המה היו כהנים אנשי חסד כנודע ואיך באו לבחינה זו סוד הגבורה. אך הנה נודע מזוהר הקדוש בכמה מקומות (ח"א רסו ב ועוד) דאהרן הכהן הוא בבחינת הו"ד. וכמו שהוא נחשב בין הז' הצדיקים והם אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד. הרי הוא נחשב לחמישי שהוא בחינת הו"ד. ועוד אמרו בזוהר הקדוש (שם) דבחינת אהרן הכהן הוא בחסד. ובהעיר לב י"ל. דהנה כל הספירות ומדות עליונות קדושות הם מקבלין דין מן דין בסוד ישר ולפעמים בסוד אלכסון. וכשעלה הרצון לפני בורא כל העולמים ב"ה וב"ש להשפיע חסדים טובים לישראל עם קרובו ולהושיעם מאויביהם ולנקום נקמותיהם. ועל ידי נצחון המלחמה יבוא רב טוב וחסד לכל ישראל. אזי משפיע החסד עליון אל כלי הגבורה בסוד אלכסון כביכול ומקודם נכלל שמאלא בימינא ומשם בא לכלי הגבורה לבחינת הו"ד. ומזה בא החסד והישועה לישראל. ומתגברין לנצח ולהנקם מאויביהם וזהו דאהרן הכהן היה בחינת חסד. וגם בחינת הו"ד. היינו לפי העת אשר יצטרך החסד להתלבש בכלי הגבורה וכנ"ל. ועל בחינה זו היה גם כן הנס בימי מתתיהו ובניו הכהנים בבחינת גבורה שבחסד. כי היו כהנים ועשו גבורה גדולה ומפורסמת על ידי כלי הגבורה בחינת הוד לבוש מלכות ואז נכלל שמאל בהימין כראוי ונכון לעבודת ישראל בני אל חי לאכללא שמאלא בימינא. ובזה הגבירו כח הימין בעולם וטיהרו כל ההשפעות הקדושות וכל השמנים משח רבות עילאה קדישא לכל העולמות. ולכן עיקר הנס נקבע על שם השמן שהוא ריבוי השפע שהמשיכו כהני חשמונאי ברוב טהרתם וקדושתם כמבואר. ונס נצוח המלחמה היה בא ממילא. ולכך תקנו חז"ל (מדות פ"ב מ"ג) אז י"ג השתחוואות בעזרה נגד י"ג פרצות שעשו אנשי האומה הזאת בחומת העזרה כנ"ל. כי השתחויה מורה על המשכת השפע מעילא לתתא. והמשכיל יבין כל זה:

שבת פרק ב' (כא ב) תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים ליל ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך. ובית הלל אומרים ליל ראשון מדליק א' מכאן ואילך מוסיף והולך. ופליגי בה תרי אמוראי. ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא. חד אמר טעמא דבית שמאי נגד ימים הנכנסים וטעמא דבית הלל נגד ימים היוצאים. וחד אמר טעמא דבית שמאי נגד פרי החג וטעמא דבית הלל מעלין בקודש ולא מורידין. עכ"ל הגמרא. ראשונה יש להבין. אליבא דמאן דאמר נגד ימים הנכנסין והיוצאין עם כל זה באיזה סברא פליגי בית שמאי ובית הלל: וי"ל על פי פשוטו דידוע קושיית הפוסקים למה אנו עושים ח' ימים חנוכה הלא הנס בשמן לא היה רק ז' ימים כי על לילה אחת היה שמן בהפך כשיעור להדליק. ועיין שם שתירצו כל אחד לפי דרכו הב"י והט"ז ז"ל ושאר הפוסקים ז"ל. והנה לכל התירוצים היה הנס של ז' ימים כלול בהשמן אשר היה בפך ללילה הראשונה. ונמצא דביום הראשון היה עיקר גודל ותוקף הנס על כל ח' ימי חנוכה. וביום הב' לא היה הנס גדול כל כך כי לא היה כי אם על ז' ימים וכן ביום הג' לא היה הנס כי אם על ו' ימים וכן כולם ולכן סבירא להו לבית שמאי דביום א' מדליק שמנה נגד ימים הנכנסין כיון שאז היה כלול בהשמן גודלו ותוקפו של הנס על כל ח' ימי חנוכה. ומכאן ואילך פוחת והולך כמו שהנס היה אז פוחת והולך ונתמעט מידי יום ביומו כנ"ל. ובית הלל סבירא להו כיון דאנן פירסומי ניסא בעינן להראות לכל באי העולם גודל תוקפו של הנס כדי להודות ולהלל להשי"ת על כל הטוב אשר גמלנו ברחמיו ומאחר שבכל יום ויום נתוודע ונתגלה לנו ולעין כל הנס יותר ויותר הגם שהכל היה כלול ביום הראשון עם כל זה היה כמוס ונעלם ולא היה נודע וניכר עדיין עד שראו בכל יום ויום גודל הנס יותר ויותר. ומפני שהעיקר הוא לפרסם הנס לכל לזה סבירא להו לבית הלל דמוסיף והולך בכל יום נגד ימים היוצאין כדי לפרסם בכל יום כמה ימים היה הנס. ובליל שמיני מדליק שמנה. להגלות לעין כל שהנס הגדול היה על ח' ימים כמו שנתוודע לנו אז בכל יום ויום הנס הגדול יותר ויותר וקל להבין:

אמנם כן יש להבין דברי מאן דאמר השני האומר טעמא דבית שמאי נגד פרי החג וטעמא דבית הלל משום מעלין בקודש ולא מורידין. ולכאורה אינו מובן מהו ענין חנוכה אצל פרי החג. ועוד לטעמא דבית הלל דמעלין בקודש. אם כן למה בפרי החג פוחתין והולכין: ובהעיר לב י"ל דהנה בז' ימי החג היו ישראל מקריבים בבית המקדש ע' פרים נגד שבעים אומות ושריהם (סוכה נה ב) כדי להמשיך שפע גם אליהם כי הבורא כל העולמים ב"ה וב"ש ברא הכל לכבודו ולצורך קיום העולם ועם כל זה היה פוחת והולך בכל יום פרי החג להכניע כח הקליפות החיצונים ולהמעיטן והנה מיום ז' של סוכות עד יום אחרון של חנוכה הוא שבעים יום. דוק ותשכח. כאשר נחשוב החדשים כסדרן. אחד מלא ואחד חסר. וביום א' דחנוכה הוא כ"ה כסליו הוא ס"ג יום. כי אז מתחיל להאיר שם הקדוש ס"ג שהוא הנשמה לכל העולמות וזהו חנוכ"ה חנ"ה כ"ו כדאיתא בכתבי הקודש האריז"ל. ואצל הע' אומות נתהפך להיות כולו סג יחדיו נאלחו (תהלים נג, ד). ולכך סברי בית שמאי דפוחת והולך גם נרות דחנוכה כמו בפרי החג דכוונה א' לשניהם כי גם אלו השבעים יום הם נגד ע' שרי האומות ובית הלל סברי מעלין בקודש ולא מורידין. דר"ל שאין כוונתינו בחנוכה כלל להוריד ולהשפיל שרי האומות רק להעלות בקודש, היינו אנו רוצין אז להמשיך שפע משח רבות עילאה קדישא לכל העולמות מן י"ג תיקוני דיקנא עילאה קדישא. ושיתוסף שפע החכמה עילאה בכל העולמות ולאדלקא בוצינין קדישין ונהורין עילאין כמבואר לעיל. ולכך מוסיף והולך בכל לילה דמעלין בקודש. והבן זה. ודברינו אלה אינם סותרים דברי קדשו של האריז"ל בסוד נר חנוכה מצותה למטה מיו"ד טפחים כמבואר לכל מבין:

למה לא נשנית נר חנוכה במשנה. ראוי להעיר לב על זה למה לא נשנית מצות נר חנוכה בשום משנה סדר הדינים ומצותיו ופרטיו כמו שאר ההלכות כי אם בברייתות ובדברי האמוראים. והלא בית שמאי ובית הלל היו זמן רב קודם סדר המשנה ולא הזכיר שום דבר מדיני מצות נר חנוכה בשום משנה רק בדרך העברה בעלמא בבבא קמא בפ"ו (סב ב) רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור. ואם תאמר מפני שהיא מצוה דרבנן לכך לא נשנית במשנה. והלא נשנו במשניות כמה מצות שהם מדרבנן. כמו תפלה ומגילה ועירובין וכדומה. אך בהעיר לב ושום שכל י"ל דהנה ידוע מספרים הקדושים אשר פורים וחנוכה הם בסוד ירכין דקשוט. היינו פורים הוא בנצ"ח וחנוכה בהו"ד. ונצח והוד הם בבחינת לבר מגופא כנודע. והנה תנ"ך ומשנה הם בבחינת גופי התורה ולזה לא נשנו הלכות חנוכה במשנה לאשר הוא בבחינת לבר מגופא ולכן נשנו דיניה והלכותיה בברייתות והבן זה. אך לפי זה למה נשנו דיני והלכות פורים במשנה והלא גם פורים הוא בבחינת לבר מגופא. י"ל דבאמת כל דיני הלכות פורים שמחה ומשתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים גם כן לא נשנו במשנה כי אם בברייתות ובדברי האמוראים. זולת הלכות קריאה דמגילה ודינה נשנו במשנה. והטעם לדבר נשכיל ונאמר על פי דאיתא בכתבי האריז"ל כי בפורים על ידי קריאת המגילה נתגלה אז הארת יסוד אבא שהוא בסוד מרדכ"י עיין שם דברי קדשו. וידוע דאורייתא מחכמה נפקת תורה שבכתב ושבעל פה. ומאחר שעל ידי קריאת המגילה נתגלה הארת יסוד אב"א שהוא סוד החכמה הנקרא אב"א כנודע. אשר שם הוא מקור ושורש כל התורה כולה. לזה גם דיני מגילה והלכותיה נשנו במשנה והם גופי תורה כמו המשנה אבל שאר דיני הלכות פורים וגם דיני הלכות חנוכה לא נשנו במשנה לאשר הם בבחינת לבר מגופא. והמשכיל יבין כל זה:

ענין כוונת ג' יחודים בתיבת נ"ר המבואר בכתבי קודש האר"י ז"ל שהם הוי"ה אהי"ה. הוי"ה אלהי"ם. הוי"ה אדנ"י. העולים יחדיו מספר נ"ר. י"ל דכאשר האדם מזכך ומטהר את מחשבתו לקשר אותה בלתי לה' לבדו. ומקבל על עצמו לעבוד את הש"י באמת ובאהבה ובתשוקה רבה כל ימי חייו זהו בחינת אהי"ה. היינו לעתיד ומקשר עצמו בהוי"ה אמיתית זהו בחינת יחוד הוי"ה אהי"ה. וכשהאדם מזכך ומטהר את עצמו שכל פעולותיו ועשיותיו לא יהיו כי אם לכבוד שמו יתברך ויתעלה ומייחד מעשיו וכחותיו בהוי"ה אמיתית זהו בחינת ייחוד הוי"ה אלהי"ם. וכשהאדם מקבל עליו עול מלכות שמים וממליך הבורא ב"ה וב"ש על כל איבריו ועביד ליה דירה נאה בליביה. ובאיברין דיליה לשמור פיו ולשונו מלדבר דברי הבאי ועתק ח"ו כי אם תמיד יהגה בתורת ה' וזהו בחינת ייחוד הוי"ה אדנ"י. והבן:

ב"על הנסים" אנו אומרים רבת את ריבם דנת את דינם כו'. גבורים ביד חלשים כו' וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים כו' והנה מה שאנו אומרים ונותנים שבח והודיה להש"י על גודל הנס הנפלא שעשה עמנו ומסר גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים הוא ראוי ונכון מפני שזהו אינו על פי הטבע רק דרך נס ופלא. אבל וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים אין זה פלאי ונסיי כי באמת ראוי ונכון להיות כן שימסרו הטמאים ביד טהורים והרשעים ביד הצדיקים. אכן י"ל כי מן רבת את ריבם כו' עד ביד מעטים מונה והולך חמשה דברים שגמל הש"י חסדו וטובו עמנו. ומן וטמאים כו' עד תשועה גדולה הם גם כן חמשה דברים. וחמשה דברים ראשונים הם נגד ה' גבורות קדושות ולכך הם נסים ונפלאות גדולים וגבורות גדולות ונוראות מיוצר בראשית. וה' דברים האחרונים הם נגד ה' חסדים. היינו שהם באים מצד החסד כנ"ל שהנס חנוכה היה בבחינת גבורה שבחסד. כי מתתיהו הכהן שהיה איש חסד עשה גבורה גדולה כזו. והיינו על ידי שנכלל השמאל בהימין. ובזה הגביר כח הימין בעולם.