אבן עזרא על תהלים קמד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אבן עזרא על תהלים · קמד · >>

פסוק א[עריכה]

לדוד ברוך ה' - זה המזמור חברו כאשר הניח לו השם מכל סביביו כי כן טעם כל המזמור.
המלמד – המרגיל.

פסוק ב[עריכה]

חסדי - הנה אתן לך כלל תאמר אלהי תהלתי גם תהלתי לבדו כמו הוא תהלתך אלהי צורי ברוך ה' צורי וכן אלהי חסדי גם חסדי ומצודתי. כי הטעם הכח שקבל מהעליון. והנה חסדי – במנוחתי. ומצודתי - בצרתי.
הרודד עמי – יאמר כי הכל הבל כי מי יוכל לעמוד לפני מי שהשם עזרו.

פסוק ג[עריכה]

ה'. ותחשבהו – כי הוא מאומה אדם איננו רק הבל.

פסוק ה[עריכה]

ה'. הט - רמז לגזירות הבאות העתידות מהשמים. וטעם גע בהרים - באש היורדת. על כן ויעשנו - והטעם כי ההרים שהם עומדים אם תגע בהם מיד יעשנו אף כי האדם שהוא הבל.

פסוק ו[עריכה]

ברוק – כדרך וישלח חציו.

פסוק ז[עריכה]

שלח - כמו תשלח ידיך ישלח ממרום. ודמה האויב אל מים רבים על כן פירש מיד בני נכר.

פסוק ח[עריכה]

אשר - אמר בן בלעם כי וימינם לשון קדר שבועתם. והנכון בעיני שהוא כמשמעו והטעם כחם וגבורתם. והנה פיהם שוא וכחם שקר והנה הדבור והמעשה.

פסוק ט[עריכה]

אלהים שיר חדש - על החסד שהצלתני.
בנבל עשור - כבר פירשתיו שהוא בנבל בעשור.

פסוק י[עריכה]

הנותן. הפוצה - מגזרת ופצתה האדמה כדרך ויפרקנו מצרינו.
מחרב רעה - חסר וי"ו ורעה. ויש אומרים כי רעה תאר למחנה או עדה או חדה.

פסוק יא[עריכה]

פצני – פעם אחרת כן עשה עמי תמיד. והזכיר עם הראשון שיר חדש ועם האחרון שישכנו לבטח.

פסוק יב[עריכה]

אשר בנינו – הם מגודלים בנעוריהם כנטיעים.
בנותינו כזויות - ארמון מלך שהם מפותחות ומצויירות.
מחוטבות - כמו חטובות אטון מצרים.
תבנית היכל - הטעם כפול.

פסוק יג[עריכה]

מזוינו - זויות בתינו מלאים.
מפיקים - רמז למשרתים.
מזן אל זן - מין כתרגום למינו לזנוהי. וכן וזנים מרוקחים והטעם: מיני חטה ואורז ודוחן והדומה להם. ויש אומרים מגזרת מזון וזה המפרש אמר כי מלת מפיקים שבה אל מזוינו ופירושה כפי צורך המקום בלי חבר.
צאננו מאליפות - עושות אלף.
מרובבות - מגזרת רבבה בכח עליון. והטעם צאננו שהיו מאליפות שבו מרובבות.

פסוק יד[עריכה]

אלופינו - כמו שגר אלפיך וכמוהו ככבש אלוף.
מסובלים - כי הם סובלים העגלות המלאות.
אין פרץ - בחומות העיר.
ואין יוצאת - מהשערים הגדולים הידועים.
ואין צוחה ברחובותינו - כי כן היה מנהגם בבוא שמועה רעה כי נגף ישראל לפני אויביו.

פסוק טו[עריכה]

אשרי - ולמה באה לו כל זאת הטובה בעבור שה' אלהיו.