אבן עזרא על תהלים קמד

<< · אבן עזרא על תהלים · קמד · >>

פסוק א

לדוד ברוך ה' - זה המזמור חברו כאשר הניח לו השם מכל סביביו כי כן טעם כל המזמור.
המלמד – המרגיל.

פסוק ב

חסדי - הנה אתן לך כלל תאמר אלהי תהלתי גם תהלתי לבדו כמו הוא תהלתך אלהי צורי ברוך ה' צורי וכן אלהי חסדי גם חסדי ומצודתי. כי הטעם הכח שקבל מהעליון. והנה חסדי – במנוחתי. ומצודתי - בצרתי.
הרודד עמי – יאמר כי הכל הבל כי מי יוכל לעמוד לפני מי שהשם עזרו.

פסוק ג

ה'. ותחשבהו – כי הוא מאומה אדם איננו רק הבל.

פסוק ה

ה'. הט - רמז לגזירות הבאות העתידות מהשמים. וטעם גע בהרים - באש היורדת. על כן ויעשנו - והטעם כי ההרים שהם עומדים אם תגע בהם מיד יעשנו אף כי האדם שהוא הבל.

פסוק ו

ברוק – כדרך וישלח חציו.

פסוק ז

שלח - כמו תשלח ידיך ישלח ממרום. ודמה האויב אל מים רבים על כן פירש מיד בני נכר.

פסוק ח

אשר - אמר בן בלעם כי וימינם לשון קדר שבועתם. והנכון בעיני שהוא כמשמעו והטעם כחם וגבורתם. והנה פיהם שוא וכחם שקר והנה הדבור והמעשה.

פסוק ט

אלהים שיר חדש - על החסד שהצלתני.
בנבל עשור - כבר פירשתיו שהוא בנבל בעשור.

פסוק י

הנותן. הפוצה - מגזרת ופצתה האדמה כדרך ויפרקנו מצרינו.
מחרב רעה - חסר וי"ו ורעה. ויש אומרים כי רעה תאר למחנה או עדה או חדה.

פסוק יא

פצני – פעם אחרת כן עשה עמי תמיד. והזכיר עם הראשון שיר חדש ועם האחרון שישכנו לבטח.

פסוק יב

אשר בנינו – הם מגודלים בנעוריהם כנטיעים.
בנותינו כזויות - ארמון מלך שהם מפותחות ומצויירות.
מחוטבות - כמו חטובות אטון מצרים.
תבנית היכל - הטעם כפול.

פסוק יג

מזוינו - זויות בתינו מלאים.
מפיקים - רמז למשרתים.
מזן אל זן - מין כתרגום למינו לזנוהי. וכן וזנים מרוקחים והטעם: מיני חטה ואורז ודוחן והדומה להם. ויש אומרים מגזרת מזון וזה המפרש אמר כי מלת מפיקים שבה אל מזוינו ופירושה כפי צורך המקום בלי חבר.
צאננו מאליפות - עושות אלף.
מרובבות - מגזרת רבבה בכח עליון. והטעם צאננו שהיו מאליפות שבו מרובבות.

פסוק יד

אלופינו - כמו שגר אלפיך וכמוהו ככבש אלוף.
מסובלים - כי הם סובלים העגלות המלאות.
אין פרץ - בחומות העיר.
ואין יוצאת - מהשערים הגדולים הידועים.
ואין צוחה ברחובותינו - כי כן היה מנהגם בבוא שמועה רעה כי נגף ישראל לפני אויביו.

פסוק טו

אשרי - ולמה באה לו כל זאת הטובה בעבור שה' אלהיו.