אבן עזרא על שיר השירים ד ג

<< | אבן עזרא על שיר השירים • פרק ד' • פסוק ג' | >>
• א • ב • ג • ד • ח • ט • יב • יג • יד • 

על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות

שיר השירים ד', ג':

כְּח֤וּט הַשָּׁנִי֙ שִׂפְתוֹתַ֔יִךְ וּמִדְבָּרֵ֖ךְ נָאוֶ֑ה כְּפֶ֤לַח הָֽרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃

ומדברך - כמו דיבורך:

כפלח הרמון - יש אומרים כחצי והקרוב שהוא ציץ הרמון האדום ויש מפרשים אותו מלשון פלח דבלה שהוא לשון ביקוע כן זה ביקוע הרמון:

רקתך - בין המצח והעין:

צמתך - הוא השער הרב וכמוה גלי צמתך:

הפעם השנית; רצוף אהבה - כלומר שרוף אהבה על אחת מבנות ירושלם ושם עטרה בראשו וכל זה עשה שלמה המלך אז ראה תאותו:

הנך - ואת יותר יפה מחשוקתו של שלמה ויכולתי לראותך בלי שאצטרך לעשות אפריון:

שערך כעדר העזים - הענין כי מנהג העזים שיתלו בהרים הגבוהים ועומדות ברגליהן ללקט עלים לכאן ולכאן כן דימה שער ראשה שזה על זה נופל:

שניך וגו', וענין מן הרחצה - הלבן:

ושכלה - כמו נשברת:

הפעם השלישית; עמודיו רפידתו - ענינו רוב הזהב והכסף וכתוב שציפהו בזהב ובכסף:

מרכבו ארגמן - כעין ארגמן או הרכיב מבחוץ:

וטעם צאינה וראינה - הוא ויקהלו אל המלך שלמה:

הנך יפה רעיתי עיניך יונים - שהיו עובדי השם כאשר פירשתי בפעם הראשונה:

וענין עיניך - נביאים כי כן יקראו רועים וחוזים:

וענין שערך - הם הנזירים:

שניך - הם הגבורים:

שפתותיך - המשוררים:

רקתך - הם הכהנים: