"בְּהַר סִינַי" - אין מוקדם ומאוחר בתורה. וזו הפרשה קודם ויקרא, וכל הפרשיות שהם אחריו. כי הדיבור בהר סיני, ועתה כרת הברית הכתובה בפרשת ואלה המשפטים, והזכירה במקום הזה לחבר תנאי הארץ. וכאשר אמר על העריות, כי בעבורם תקיא הארץ אותם, כן אמר בפרשת אם בחקותי על שבתות הארץ, והזכיר בתחילה פירוש השבתות:
"כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ" - מצוה על ישראלי שלא יעזוב גר לזרוע שנת השבת, כאשר לא נעזבנו לעשות מלאכה בשבת. כי הוא ברשותנו. וטעם "שבת לה'" כיום השבת. וסוד ימי עולם רמוז במקום הזה.
"וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ" - הם הענבים אשר באים בלא עמל ובלי טורח כמו הספיח בדגן. וראיה לדבר: לא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזיריה (פסוק יא).
"שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ" - אינה ברשותך בשנה הזאת.
"וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה" - יש מחלוקת אם נברא העולם בניסן או בתשרי. ואין צורך להאריך, כי מעתיקי הדת תיקנו לנו בתפילות ראש השנה: "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון". ועוד, ראינו תקיעת שופר בשנת היובל בתשרי בתחילת השנה. ועוד, בפרשת הקהל את העם לקרוא בתורה בחג הסוכות, וכתוב: "למען ישמעו ולמען ילמדו" (דברים לא, יב), ולא יתכן להיות אחר חצי השנה. ועוד, "וחג האסיף בצאת השנה" (שמות כג, טז); וכן תקופת השנה (שמות לד, כב). והעד הנאמן שנת השבת, שכתוב: לא תזרעו (פסוק יא), ובמרחשוון יחלו בארץ ישראל לזרוע. ואם היתה תחילת השנה מניסן, הנה לא יקצרו אשר זרעו בשנה הששית ולא יזרעו, כי הנה שנת השמיטה היא. ואחר שלא יקצרו זרע שנה ששית לא יזרעו פעמים, והכתוב אמר: "לא תזרעו" - בשנה השביעית לבדה.
ויהודה הפרסי אמר, כי ישראל היו מונים בחשבון השמש. ואילו היה זה נכון, הנה לא פירש משה מהלך שנה תמימה, כי חכמי המזלות לא יכלו עד הנה להוציאה לאור, כי חכמי הודו מוסיפים על רביע היום חומש שעה. ותלמי וחביריו אומרים כי יחסר חלק משלש מאות ביום, והוא קרוב ממהלך העיבור. והבאים אחריו אמרו: חלק ממאה ושש. ואחרים מאה ועשר, ואחרים מאה ושלשים. גם מאה ושמונים, כי יש מי שהוא שנתו להשלמת המזלות מנקודה נראית, ויש מנקודת הגלגל הנטוי לימין ולשמאל. ואנחנו צריכים לקבלה. ועוד, כי פירוש חדש יכחיש הפרסי, והצדוקים אומרים שהדת על שנת הלבנה.
דע, כי אין ללבנה שנה כלל. רק ביקשו המחשבים מספר חדשים קרובים לשנת החמה ומצאום י"ב. כאשר אין לחמה חודש, והמחשבים בקשו מספר לחודש שיהיה נחלק קרוב לחדש מימות חדשי הלבנה. על כן חודשינו הם ללבנה, ושנותינו ישובו בסוף לשנת החמה. על כן העתיקו חז"ל כי לעולם היה בית דין עושה שבעה עיבורים בכל מחזור הלכה למשה מסיני, אעפ"י שהיו קובעים בכל חדש על פי ראיית הלבנה. וסוד המחזור ידוע מחכמת המזלות.
