מקרא

כתיב: שיר השירים אשר לשלמה

מנוקד: שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.

עם טעמים: שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה׃

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"שיר השירים אשר לשלמה" - שנו רבותינו כל שלמה (דק"ל למה לא מייחסו אחר אביו כמו במשלי וקוהלת) האמורים בשיר השירים קדש מלך שהשלום שלו שיר שהוא על כל השירים אשר נאמר להקב"ה מאת עדתו ועינו כנסת ישראל אמר רבי עקיבא לא היה העולם כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים קדש ושיר השירים קודש קדשים אמר ר' אלעזר בן עזריה למה הדבר דומה למלך שנטל סאה חטים ונתנה לנחתום אמר לו הוצא לי כך וכך סולת כך וכך סובין כך וכך מורסן וסלית לי מתוכה גלוסקיא אחת מנופה ומעול' כך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים שכולו יראת שמים וקבול עול מלכותו

סיכום הפירושים

עריכה

שיר השירים אשר לשלמה

(שיר השירים א א): "שיר השירים אשר לשלמה"- זו הכותרת למגילת שיר השירים, ויש לה כמה פירושים:

שיר השירים

1. השיר המעולה שבשירים

"שיר השירים" הוא השיר הטוב המעולה שבכל השירים (רש"י, תרגום, דעת מקרא) , כמו הביטויים:

(שמות כט לז): "שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קדש קדשים כל הנגע במזבח יקדש", וכן למשל (ויקרא ב ג): "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ידוד" (יחזקאל מג יב): "זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבלו סביב סביב קדש קדשים הנה זאת תורת הבית" (דברי הימים א כג יג): "בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ידוד לשרתו ולברך בשמו עד עולם" (דניאל ט כד): "שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולחתם חטאות ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים"
(דניאל ח כה): "ועל שכלו והצליח מרמה בידו ובלבבו יגדיל ובשלוה ישחית רבים ועל שר שרים יעמד ובאפס יד ישבר"
(דניאל יא לו): "ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל על כל אל ועל אל אלים ידבר נפלאות והצליח עד כלה זעם כי נחרצה נעשתה"
(דניאל ב לז): "אנתה מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך"= מלך המלכים, וכן (עזרא ז יב): "ארתחשסתא מלך מלכיא לעזרא כהנא ספר דתא די אלה שמיא גמיר וכענת"
וכן בלשון המאוחרת יותר "עיקר העיקרים", "ספר הספרים" ועוד.

ולהבדיל:

(בראשית ט כה): "ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו"
(קהלת א ב): "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל"

ואולי גם:

(ישעיהו לד י): "לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עבר בה"
(ישעיהו נא ח): "כי כבגד יאכלם עש וכצמר יאכלם סס וצדקתי לעולם תהיה וישועתי לדור דורים"
(יחזקאל טז ז): "רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים..."

שיר השירים עוסק באהבה בין איש לאשה, שהיא גם משל לאהבה בין ה' לבין עם ישראל ולבין האדם, שהיא הכוח היסודי היוצר ומניע את העולם, ולפיכך זהו השיר המעולה שבשירים - שיר השירים .

לפי פירוש זה, ייתכן שהכוונה לשיר המעולה בכל השירים שבעולם, או למעולה שבכל שיריו של שלמה, שחיבר 1005 שירים:

(מלכים א ה יב): "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף"

2. שיר שהוא לקט של שירים רבים

"שיר השירים" יכול להיות גם שיר שהוא לקט של שירים רבים.

שלמה המלך נקרא גם "קהלת" כי היה אספן - הוא הקהיל ואסף דברי חכמה בספר משלי ודברי הגות במגילת קהלת, ובאותו אופן ייתכן שאסף גם שירי אהבה וחתונה במגילת שיר השירים.

לפי הסבר זה, אין קשר בין השירים השונים במגילה - כל שיר עומד בפני עצמו. ייתכן שכל שיר נאמר על-ידי זוג אחר בהקשר אחר, אך כולם קשורים לאהבה שבין איש לאשה ולכן נאספו יחד, כמשל לאהבה שבין ה' לבין עם ישראל. (ע"פ דעת מקרא, וכן פרופ' אליעזר שבייד בספר "חכמתה של מלכות ישראל") .

אולם, ישנן הקבלות רבות בין פרקים בספר משלי, המעידות על כך שמדובר דווקא בשיר אחד עם עלילה אחת, למשל:

האחים והכרם של הכלה נזכרים גם בפרק א וגם בפרק ח;
השומרים הסובבים בעיר נזכרים גם בפרק ג וגם בפרק ה;
דימוי החתן לצבי או לעופר האיילים נזכר גם בפרק ב וגם בפרק ח;
ארבע פעמים משביעה הכלה את בנות ירושלים - בפרקים ב, ג, ה, ח.

3. שיר המורכב מכמה פרקי-שירה

"שיר השירים" יכול להיות גם שיר אחד, המתאר את סיפור אהבתו של זוג-אוהבים אחד, אולם הסיפור משתרע על-פני כמה תקופות ולכן השיר כולל כמה שירים, שכל אחד מהם מתאר פרק אחר בסיפור.

במדרש שיר השירים רבה דרשו כך את הכותרת: "שיר - אחד, השירים - שניים, הרי כאן שלושה" (ר' אבון) ;

אך יש אומרים שבמגילה ישנם ארבעה שירים, שכל אחד מסתיים בהשבעת בנות ירושלים (הרב יובל שרלו, "אחריך נרוצה") ;

ויש אומרים שבמגילה ישנם שישה שירים (מלבי"ם) .

ובנמשל, כל אחד מפרקי השירה מתאר תקופה בתולדות ישראל: שיעבוד מצרים ויציאת מצרים, בית ראשון, בית שני, והעתיד (שרלו) ; או תקופה בחייו של המלך שלמה (מלבי"ם) .

אשר לשלמה

הספר מיוחס לשלמה מלך ישראל. בימי שלמה האהבה הגיעה לשיאה, גם בין בני אדם וגם בין עם ישראל לבין ה', ולכן הוא המלך הראוי ביותר לאסוף לקט של שירי אהבה או לחבר שיר אהבה חדש (שרלו עמ' 54) .

ויש מפרשים גם: שנכתב לכבוד שלמה (רש"י) , או על-אודות שלמה, שכן שלמה הוא אחת הדמויות המרכזיות בספר (דעת מקרא) .

חז"ל דרשו את השם שלמה על הקב"ה, "מלך שהשלום שלו", ולפי זה, השיר כולו הוא שיר של ה', על ה' ולכבוד ה'.

האם החתן בספר הוא שלמה המלך, או מלך כלשהו? לענ"ד התשובה היא לא:

הכלה מתייחסת אל החתן כאל רועה צאן (שיר השירים א ז): "הגידה לי, שאהבה נפשי, איכה תרעה? איכה תרביץ בצהרים? שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך?"; תיאורים אלו אינם מתאימים למלך, בפרט לא למלך עשיר כשלמה.
הכלה טוענת שאינה יכולה לפגוש את החתן כי היא עסוקה בטיפול בכרמים (שיר השירים ב טו): "אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר"; אילו החתן היה המלך, הוא היה יכול בקלות לשחרר אותה ממשימה זו כדי שתוכל להיפגש עמו.
הכלה מחפשת את החתן בעיר, בשווקים וברחובות שיר השירים ג ב: " "אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו" "" "; המלך נמצא רוב הזמן בארמון, אין צורך לחפש אותו ברחובות (אמנם לא כל אחד יכול להיכנס לארמון, אבל אין צורך לחפש אותו).

ראו גם תשובת הרב שרלו לטענות אלו ; אמו של שלמה ואשת נעוריו .

יש אומרים שהחתן הוא רועה צאן פשוט, והכלה היא פילגש של שלמה המלך המתאהבת בו ומנסה לברוח מהארמון (מלבי"ם).

אך לפי זה, האהבה המרכזית בספר היא אהבה של ניאוף, שיש בה גם פגיעה בכבוד המלך, ואין זה סביר ששלמה המלך יכתוב ספר שלם שאהבה כזו היא במרכזו.

לענ"ד, על-פי הפשט, השיר מתאר את אהבתם וחתונתם של שני אנשים פשוטים - רועה צאן עם שומרת כרמים (אבן עזרא, "הדרך השניה") . לפי זה, יש להבין את הפסוקים המדברים על שלמה המלך כתיאורים פיוטיים של החתן:

השם "שלמה" יכול להיות שם כללי לכל חתן - החתן ביום חופתו נראה מושלם , והוא משלים את עצמו על-ידי התחברות לחצי השני שלו, ולכן הוא נקרא שלמה . וגם הכלה נקראת כאן (שיר השירים ז א) "שולמית" (גם המילה כלולות , הנרדפת לנישואין, היא מהשורש כלל הדומה לשורש שלמ ומציין שלמות).
חתן ביום חופתו דומה למלך (כדברי חז"ל), כגון בלבושו, במשתה שהוא עורך לאורחיו, ביחס שהוא מקבל מהאורחים, ועוד.

בחלק מהפסוקים הכוונה לשלמה המלך ממש, אך מטרתם של פסוקים אלו להדגיש את הניגוד בין אהבתו של המלך לבין אהבתם של האנשים הפשוטים: למלך שלמה "ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר", אבל אצל האנשים הפשוטים "אחת היא יונתי תמתי".

הבעיה בפירוש זה היא, שלפי זה אין קשר בין המשל לבין הנמשל - אלו שני סיפורים שונים לגמרי (לכן, למשל, דבריו של אבן עזרא ב"דרך השניה" כלל לא מתאימים לדבריו ב"דרך השלישית") .