לעילוי נשמת סבי, אברהם אהרן סגל. נולד ג' תשרי ה'תרע"ז בירושלים העתיקה, נפטר בשיבה טובה ב' טבת ה'תש"ע בנהריה. זכה לראות 3 ילדים 7 נכדים ו-9 נינים.

מקורות נוספים

עוד על המשמעות הרוחנית של הנכדים: " "תלמידי הרב רוזובסקי זצל (מראשי ישיבת פונוביז') מספרים, שכאשר ניגש אל הרב סבא טרי ובישר לו על הולדת נכדו או נכדתו הראשונים היה מברכו: מזל טוב לך, נהיית אדם. לפליאת הסובבים הסביר הרב: "הבורא יתברך נטע בכל בעלי החיים תכונות ואנסטינקטים בעזרתם יטפלו, יאכילו, ירחצו, וילמדו את צאצאיהם; לעוף, לרוץ, לטרוף, למצוא מאכל, להמלט מאויב, ועוד. כי רק כך תוכל הבריאה להתקיים, ויהא קיום לבעלי החיים. אך, ברגע בו הגוזל, הגור, יהפכו לעצמאים ינותק הקשר בינהם. אותו דוב שהיה מוכן לקרוע לגזרים להלחם בכל אויב שבא לפגוע בגוריו - יהפוך לאויב הגדול והאכזר ביותר של בנו הגור - הדב המבוגר. בדור שלישי, אין כלל בעל חי בעולם שיש לו קשר כל שהוא. יחיד הוא האדם החש תחושת אחריות גם לאחר שבנו או בתו בגרו ואינם תלויים בו עוד. הקשר המשפחתי מתרחב והולך ומקיף גם לדור שני - לנכד/ה. ולכן רק לו יאה התואר אדם. ולכן, כך אמר ר' שמואל רוזובסקי, ברכתי לו רק עתה, עם הולדת הנכד/ה ראוי אתה לתואר אדם - מזל טוב, אדם." "  (מתוך אתר הידברות ) .

פסוק אחר בספר משלי מלמד, שרק אנשים ההולכים בדרך צודקת זוכים לכבוד זה, (משלי טז לא): "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא"( פירוט ).

פירושים נוספים

1. פירשנו ששני חלקי הפסוק מתייחסים למעמדם של הזקנים.

2. ויש שפירשו, שהילדים מביאים כבוד להוריהם, יותר מאשר הנכדים לסביהם, משום שהדמיון והקשר ביניהם הוא ישיר ובולט יותר; אולם, הפסוק בא ללמד, שאפילו בני-הבנים, שהם רחוקים יותר, עדיין מביאים כבוד לזקניהם  (ע"פ הרב דוד קליר) .

3. עטרת היא גם כתר של מלך; לפי זה, ייתכן שהפסוק גם מציע קריטריון לבחירת בעלי-תפקידים - ייתכן שהפסוק רומז, שאדם שיש לו בני-בנים ראוי לעטרת וכתר של תפקיד ציבורי; אדם שהצליח לנהל את משפחתו ולהביא אותה להולדת "בני בנים", ראוי לתת לו לנהל אנשים רבים יותר, במסגרת תפקיד ציבורי.

• אמנם, בתנ"ך לא ראינו שהקפידו על קריטריון זה; שלמה עצמו, מחבר ספר משלי, עלה לשלטון בגיל צעיר, ובנו רחבעם היה אז רק בן שנה.