ספר קרניים/יא
ספר קרניים - מאמר יא[עריכה]
שני מרגילין בסודם כסדרן פחד ועטרת(א).
ואם בסוד כתר ומלכות שהוא סוד עטרת תפארת(ב)
אזי "יתפרדו כל פועלי און"
כל הקליפות ואויבים
ואז סוד סגולתא להֹוֶה והקליפה בטלה.
והפסוק "ויאהב" יוכיח כן(ג).
ואם כסדרן - תפארת עטרת(ד),
אזי העתיד והעבר בסוד הקמצא.
וכאשר עטרת תפארת - הדין למטה כסדרן באותיות(ה),
הרי הסתום מארבעים וששים(ו) בסוד ויצחק בן ששים.
והוא סוד טוב בהתחלקותו(ז) ובחילוקו אחד בשוה תמצא טוב.
ואז סוד העוזר למטה מהעטרה ולמעלה מהדין(ח).
והממסים עשו זה והדין למעלה(ט).
והמפונה הראה בעזרתו הגדולה אשר בתוכה(י)
וכאשר תצרף העוזר תמצא יציאת מצרים(יא)
שהוא סוד עשרה דשמא למעלה מהראשון
והבן מאד מאד.
פירוש דן ידין[עריכה]
(א) שני מרגילין וכו': פי' הקדושה זו שני ספירות קדושות שנקר' מרגילין טבין כנודע שהספירות נקראים 'מרגלין טבין'. והנה ב' ספירות - פחד ועטרת, ור"ל זהו סדרן מלמעלה למטה; שפחד גבורה קודם לעטרת שהיא מלכות - כי פחד חמישית ועטרת עשירית. וזהו "כסדרן פחד ועטרת".
(ב) ואם בסוד כתר ומלכות וכו': פי' ידוע תדע שכאשר עטרת למעלה מפחד בסוד 'כתר מלכות' (שמלכות עולה למעלת נזר לכתר ואז היא נקראת 'עטרת תפארת' שהיא למעלה לת"ת) -- אז כל הספירות יונקים שלום וברכה, וברכת ה' היא תעשיר להשפיע לישראל עם קדש, אין לכל אומה תקומה לפניהם כלל, רק יתפרדו כל פועלי און ותרם כראם קרני, ולא קרניהם. והוא סוד מֶלֶך בסגול, סוד הוה סגולתא, תלת ראשין גניזין, תלת חללי דמוחא. ואז אפילו בגבורה יונק מחסד דלעילא להשפיע שפע ברכה לישראל, להחליש האויבים בסוד "ויאהב המלך את אסתר וכו' וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי", מה שהיו מתחילה מעונים בסוד "ושפחה כי תירש גברתה", ועכשיו הקדושת[1] מכניע את הטומאה ואין להקליפה ולכל האויבים תקומה לפני בני ישראל.
וזהו שכתב המחבר "סוד עטרת תפארת אזי יתפרדו כל פועלי און כל הקליפות והאויבים ואז סוד סגולתא להוה" כדפירשנו, סוד מֶלֶך לשון הווה, והקליפה בטילה כדפירשנו.
(ג) והפסוק ויאהב יוכיח: כדפירשנו פסוק "ויאהב המלך את אסתר וכו' וימליכה תחת ושתי", שאז הקליפה נכנעת לפני הקב"ה בסוד "מפני שרי גברתי אנכי בורחת", ודוק.
(ד) ואם כסדרן ת"ת עטרת: פי' אבל אם כסדרן הספירות - כתר למעלה מעטרת, ואז נקרא "תפארת עטרת" - תפארת בתחילה, אז סוד הקמץ משמש - סוד מָלָך - עבר וסוד ימלוך עתיד. וז"ש המחבר "העתיד והעבר בסוד הקמצא", ר"ל מסוד הקמץ -- הכתר שהוא סוד קמץ כנודע.
(ה) וכאשר עטרת תפארת הדין למטה: פי' כמו שפי' אם עטרת למעלה מת"ת היא למעלה מפחד, ובסוד ב' ספירות אלו מתלבשים ב' אותיות אלו - ע"פ - ע' עטרת, פ' פחד. וז"ש "בסידורו באותיות" - ר"ל שבאותיות אל"ף בי"ת - ע' קודם לפ', אזי כאשר הדין למטה מעטרת, אזי מ"ם סתומה (סוד בינה, סוד ם' של "לםרבה המשרה וכו'" (ישעיהו ט, ו)) - אזי הם' סתומה נעשה ס' -- צורת טו [כאן ציור של אות ו' שוכבת על אות ט' ונראית כמו סמ"ך] - ט' למטה, ו' למעלה - והרי סמ"ך, סוד סמיכה - סומך עוזר לישראל, סוד אותיות ט"ו מתיבת טוב. ם' סתומה הוא בסוד ב"ו -- הרי מ"ם סתומה היא בסוד וטוב. ואז אין תקומה לאומות מפני עם קדש. ונצטרפת ס' עמהם בסוד עס"ף - ע' סוד עטרת, ס' סוד בינה, פ' סוד פחד. וסוד זה עמוק מאד ואסור לגלותו. ועיין מחנה דן.
(ו) וז"ש הקדוש "הרי הסתום מארבעים וששים" - ר"ל שהוא ם' נעשה ס' שהוא ששים בסוד נפלא ונורא כדפרי' וק"ל.
(ז) והוא סוד טוב בהתחלקותו: ר"ל כדפרישית, סוד ס' הוא ציור ט"ו, "ובחילוקו" - ר"ל בציור ב"ו כנזכר לעיל -- הרי הוא סוד תיבות וטוב.
והנה כאשר נתחלק כזה בציור ב"ו -- הרי ההתחלקות בשוה, שהאותיות כסדרן בשוה - ב"ו. אבל בציור כזה ס' - זה אינו שוה, ואותיות מחולקים זה למעלה וזה למטה. וק"ל.
(ח) ואז סוד העוזר למטה מהעטרת וכו': פי' וז"ס(?)[2] ס' שהוא לשון סמיכה ועזרה לישראל, ס' זה הוא למטה מהעטרת ולמעלה מן הדין שהוא פחד, כזה: סע"ף - אותיות ע"פ ראשי תיבות עטרת פחד, ס' - סוד בינה באמצעיתם. וז"ש "ס' למטה מעטרת", כלומר אחר ע' ולמעלה מהדין, כלומר לפני פ' הרומז פחד ס' מצטרפת עמהם כנודע. וז"ש "בצירוף עמהם"[3] וק"ל.
(ט) והממשים עשו זה וכו': פי' המְרַגלים נקראו ממסים מלשון "אחינו המסו את לבבנו" שקאי על המרגלים - המה הקדימו ואמרו פחד למעלה מעטרת, דהיינו חלילה אין לישראל תקומה. וזהו הסוד מה שהקדימו המרגלים פ' לע', וסוד המרגלים הם הקדימו ואמרו פ' (שהוא סוד פחד) קודם לע' (שהוא סוד עטרת). אבל כלב הראה להם אדרבה - השכינה מצטרפת עמהם - סוד ס' שהוא בינה. וז"ש "ויהס כלב וכו'" (במדבר יג, ל) - ס' רבתי, שהראה להם אדרבא ע' קודם לפ' והא ראייה בינה ס' מצטרפת עמהם בסוד "טובה הארץ מאד מאד".
וז"ש המחבר "והממסים" - ר"ל המרגלים עשו זה, "והדין למעלה" ר"ל אחר פ' פחד למעלה מן ע' עטרת כדפירשנו.
(י) והמפונה הראה בעזרתו הגדולה וכו': פי' כלב נקרא 'מפונה' כדאיתא במדרש למה נקרא שמו כלב בן יפונה - בן שפנה מעצת מרגלים. וז"ש "הראה בעזרתו הגדולה" פירושו, ס' שהוא עזרה וסמיכה כנ"ל, וסוד ס' גדולה במלת "ויהס". וז"ש "בעזרתו הגדולה אשר כתובה[4]", כלומר נכנסת תוך ע"פ ונעשית עס"ף וכנ"ל ודוק.
(יא) וכאשר תצרף העוזר תמצא יציאת מצרים: פי' כאשר תצרף ס' עם ע"ף ויהיה סוד עס"ף - תמצא סוד יציאת מצרים, והוא כי עס"ף גימטריא ר"י - סוד ר"י שנים היו ישראל במצרים מסוד "רדו שמה", והוא בסוד שכינה הסוד ה' רבתי דבינה מתעוררות לסוד ס' רבתי, והוא סוד שם סע"פה - סוד שמות כל"ך סעפה וכו' המוזכרים בזהר שלח לך עמוד רצ"ו (ח"ג קנו, ב) סוד מעקה במילוי כזה: ( מ"ם עי"ן קו"ף הו"ה ) [ מ"ם עי"ן קו"ף ה"ה][5] - גימטריא היא השכינה ממש. ויש רזין נפלאין - עיין מחנה דן פרשת שלח לך מסוד שם סעפ"ה בסוד אחיזתו בשם אהיה דכתר. ולכן היו ישראל במצרים רד"ו שנה כמנין י' פעמים אהי"ה -- גימטריא רד"ו. ובסוד אהי"ה אשר אהי"ה, כלומר י' פעמים אהי"ה כמנין סע"ף.
וז"ש המחבר שהם סוד "עשרה דשמא למעלה מהראשון" - פי' סוד סע"ף הוא סוד השם שהוא בכתר שהוא הראשון מספירות, והואיל וכתבו קצת מקובלים ע"פ אהי"ה אשר אהי"ה, אהי"ה - כתר, אשר - חכמה ('אשר' אותיות 'ראש', והוא ראשית חכמה), אהיה ב' - בינה. והתלת ראשים שהם כח"ב נקראים 'עליונים' כנודע. והשם סע"ף גימטריא ר"י הוא בסוד אהיה דכתר. ולכן לא כתב הקדוש סתם "דשמא מלמעלה", דאם כן היה משמע מסוד אהי"ה דבינה הנקרא עליון גם כן, לכן דקדק וכתב "דשמא מלמעלה מהראשון" - ואז אדע שהוא מכתר שהוא למעלה מן חכמה שנקרא 'ראשון' - ראשית חכמה. וזהו "למעלה מהראשון" כנ"ל. דו"ק ועיין במחנה דן.
פירוש קרן הצבי[עריכה]
(א*) טעם אומרו "ב' מרגילין וכו'" הם מדות גזורות מעילאה שהם המרגילין ומנהיגין את העולם בכולהו ספיראן ובכולהו פרצופין דעילאין ותתאין, הם בחינת מ"ה וב"ן שאין לך פרצוף ולא ספירה דלא אתכלילא ממ"ה וב"ן.
והנה הם "כסדרן פחד ועטרת" - שמתחלה כולם באו מסוד גבורן - מלכים בני מלכים משם ב"ן, ויראה ורעד בהו שהם סוד נה"ר, שכל אחת יראה לנגוע בחבירתה מפני פחד ה' והדר גאונו. ורזא עילאה שהם סוד טיפי קריין דלא אתבסמו בנוקבא ולפיכך לא אתקיימו. ואחר כי בא מועד, שיצא מלך הח' הדר דאיהו שם מ"ה דאתבסם בנוקבא - הא אתקיימו ואתבסמו כולהו בחבורא דדכר ונוקבא - מ"ה וב"ן - כחדא, בכולהו פרצופין ובכולהו ספירן. ונמצאו סדרן סוד פחד ועטרת. פחד ברישא ואח"כ עטרת, דאתעטרו בכל עיטורי עיטורין בריבוייא דמסכין ובכל עיטופא דעיטופין למעט האור שהיה במדה ובמשקל ובמשורה.
ומטעם זה אתמשך בתתאי למהוי דינא קודם בסוד אומרם ז"ל "בת תחלה"[6]. גם העולם הזה קודם למהוי זוכה בעולם הבא דלעתיד באכיל דיליה, ולזה אמרו "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". וזה טעם "בראשית ברא אלהים", ועם שאמרו חכמים ז"ל שזה הוא אמור על המחשבה - זהו לרוב העולם, שאין יכול העולם להתקיים בשבילם, אבל לצדיקים גמורים הא אינהו כדקאי בסטרא דמחשבה עילאה דהעה"ז דאיהו בתחילה קיימא להו בדין ולפיכך אמרו "ראיתי בני עלייה והם מעטים" - מעט הם בעלמא דין בין בני אדם שהם בני עלייה מאותן דעלו במחשבה תחילה בסוד "ישראל עלה במחשבה", והם מעט חשיבי לגבי האומות כדכתיב "כי אתם המעט". גם הם ממעטין את עצמן בעלמא דין דלא אתחשיב להו. ולזה יעקב אבינו ע"ה אמר "ימי שני מגורי מעט ורעים".
(ב*) ואמר ואם בסוד כתר מלכות וכו': יובן זה עם מ"ש מהרח"ו ז"ל בפי' האדרא זוטא בטעם שבחינת המלכות לא נזכרה ולא נתגלות בהדי הט' ספירות השורשיות האמור שם, אמר לפי שעתה היא בהארה מועטת שהיא סוף מעשה, ואמנם היותה סוד במחשבה תחלה מתגלית אחר כך בלעתיד לבא מהאי רישא דלא אתיידע. ובז"ת ובזה תבין/תבואר מעלת וגדולת המלכות כי היא עטרה בראש צדיק, היתה לראש פנה, אשר לעתיד תהיה גדולה מן השמש. והבן זה. עד כאן דברי קדוש. וקשה לזה, דהא כתיב "ביום ההוא והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים", ואיך הוא פסיק ותני לה דגדול מן השמש. וי"ל, דקרא קאי בערך עצמה, דיגדל ערכה - הוא האור עצמו שהיה לה קודם בערך הלבנה, עתה יהיה בערך החמה בכח סדר המדריגה של עליית העולמות. אבל הכא קאי בערך האור שניתוסף לה מההוא רישא דל"א שהוא שרשה בסוד הכתוב "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וכו'" -- בערך זה תהיה גדולה מן השמש.
וכל ענין הפלאות דמשתנה טבעו של עולם שם הוא אין כל חדש תחת השמש כתיב, שהוא הנהגת העולם הזה. אבל למעלה מן השמש - הא כמה חידותין ופליאה דעת. ועם זה יפורש אצלי מאמר הכתוב כמין חומר: "אבן מאסו הבונים וכו'" דהיינו לומר "אבן" על מלכות בית דוד דאיהו אבן השתיה שממנה הושתת העולם, "מאסו הבונים" - דא איהו איש הבינים גלית שמו, דלא אחשביה. וגם הבונים כדקרי לקצת מן החכמים, והם דואג ואחיתופל וסיעתם, דמאסו אותו להיות מלך. גם הנביא שמואל לא אחשביה מעיקרא למושחו להיות מלך לטעם קטנותו ושפלותו, וחשב שעל הגדול בבניו של ישי הוא דאמר ה' למשוח למלך, עד שאמר לו ה' 'אל תביט אל מראהו' וצוה על דוד הוא הקטן. ומזה נמשך לו לשמואל חביבתו דקטן, ולא זז משם עד שקרא עצמו "שמואל הקטן" במתני' דאבות. והיא האבן הגדולה ששורש המלכות ההיא "היתה לראש פנה" - לעילא ברישא דלא אתיידע. וזהו "מאת ה' היתה זאת", ולצד עילאה איהו אמרו. ולזה "היא נפלאת בעינינו" - עת פורקנא שהוא "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" עם היות שאין כל חדש תחת השמש לפי שהוא לעילא מן השמש.
פירוש אחר, היצר הרע נקרא 'אבן' בסוף סוכה דף נ"ב (סוכה נב, א) שנאמר "והסירותי את לב האבן מבשרכם", וזהו "אבן" דאיהו היצר הרע, 'מאסו אותו הבונים' - שהם הצדיקים והחכמים שהם בנין העולם, ולעתיד לבא תהיה "לראש פנה" - שנדמה להם היצר כהר תבור עד שהם תולים בעצמם "מאת ה' היתה זאת" שנצחנוהו, ולולי ה' שהיה לנו כי היא בעצמה "נפלאת בעיננו" ביומא ההוא שהוא "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".
ועוד אפשר בפירוש "היא נפלאת בעינינו" על שאמרו שם שהקב"ה שוחטו לעיניהם ובלע המות לנצח, ובזה נפלאת מעינינו ממנו ולא נמצא. מאופן הכתוב "כי יפלא ממך דבר".
הדרן למלין דלעתיד לבא. מעלת וגדולת המלכות איהי יותר מן השמש. גם זה אמר שלעתיד לבא יגדל כח דשם ב"ן משם מ"ה, ושם יהיה אשת חיל עטרת בעלה בסוד אמרם ז"ל צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם. איכו השתא אמר "ואם בסוד כתר ומלכות" - דהיינו בלעתיד לבא דשויא מלכות למהוי כמו כתרו של זעיר, והאי איהו סוד "עטרת תפארת" - שהיא עטרה למעלה, אזי יתפרדו כל פועלי און וכו' בכח פלאות ה' דאיהי עושה בשנוי טבע העולם, כי זה האמור "אין כל חדש תחת השמש" איהו בהנהגת עולם הזה שהיא "תחת השמש" (דאיהו זעיר אנפין), אבל לעתיד לבא דנהיג עלמא במלכא משיחא בבחינת המלכות דאיהי למעלה מן השמש - הא כמה חידותין ופליאה דעת.
"ואז סוד סגולתא להוה" - בסוד הכתוב "והיה ה' למלך על כל הארץ" דכתיב "מֶלֶך" בסגול דאיהו הוה לישראל דאינון סגולתא אתקריאו כענין הכתוב "והייתם לי סגולה". גם הם סוד הווה לפי שהם שארית ישראל הנמצאה והוייתם לעולם קיימת. מה שאין כן הקליפה דהיו כלא היו, ואין הוייתם קיימת.
ועם זה אני מתרץ קושיית התוס' ריש מכלתין מראש השנה וקמא, דבד' ראשי שנים תני "הן" וכן "ד' שומרים הן", ובד' אבות נזיקין לא תני "הן". וכן ד' מראות נגעים, ד' אבות הטומאה. וזה לפי שבבחינת הקדושה תני "הן" להורות על הווייתן קיימת. וזה דבד' ראשי שנים הא מרמז לד' עליות המלכות שהיא העולה בסדר המדריגות, ובמקום שהיא עולה מנוחת שם רושם ולזה סימנא מלתא היא בראש השנה, לזה תני בהו "הן". וכן בד' שומרים דרמיז לד' של שכינה שבה השימור, כענין הכתוב "על ירושלים הפקדתי שומרים וכו'". הא להאי תני בהו "הן", לומר כי הוייתן הוייה. מה שאין כן בשל נזיקין והנך דבסיטרא אחרא הוו - אין הווייתן הוייה, והיו כלא היו.
(ג*) והפסוק ויאהב יוכיח כן: שהוא הפסוק "ויאהב המלך את אסתר וכו' וישם כתר מלכות בראשה וכו'", שמכי שוי כתר מלכות בראשה אזי נעשה הנס בשינוי טבע שנהפך הדבר ועשו בשונאיהם כרצונם.
(ד*) ואם כסדרן תפארת עטרת וכו': פי' ואם הם כסדרן, שיצאו בתחילה ת"ת עטרת, דהיינו זעיר ואחר כך נוקביה, שאז מועטת הארת המלכות וכל השפעת העולם שתחתיה, שאין לה אלא ממה דיהיב לה בעלה - אזי "שויין העתיד כמו העבר - הכל בסוד הקמצא", דהיינו קמיצא של השפע, שאין נמשך אלא המועט. והוא הסוד אמרם ז"ל "קשין מזונותיו של אדם וכו'". וטעם העתיד והעבר בזה לומר דכמו שבתחלת הדבר בתיקון המלכים - שהוא העבר, היה בא הדבר במיעוט האור ובריבוי מסכים -- כן הוא הנהוג בכל בירורים העתידים לתקון, איהו בזעיר שם זעיר שם. והאי איהו רזא עילאה, סוד העבר דהיה קודם בריאת העולם דכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים - הכל היו נקמצים בכח מאצילם. וכן ביהיה לעתיד, אחר התהפכות העולם - הכל יהיו נקמצים בכח עילאה לאתבא רוחיה ליה, ונשגב ה' לבדו. וכך הוא הדוגמא בהעבר והעתיד אחר האציל העולם מתיקון ניצוצי אורה - איהו בזעיר שם זעיר שם בבחינת קמיצו. ודא דהוה בלעתיד לבא אחר גמר תיקון כל ניצוצי אורה דאזי כל בחינ' ס"ג איהו גדול מגמט, בסוד עטרת בעלה. אז הוא סוד סגולתא להוה בסוד הכתוב "והיה ה' למלך על כל הארץ" - מלך בכל חיילותיו, ואין נסתר מחמתו מכל ניצוצי אורה.
(ה*) וכאשר עטרת תפארת וכו': פי' ביומא ההוא דהוה עטרת ת"ת, שנוקבא גדולה יותר מן השמש -- אז כחו של הדין למטה, ואין הקטרוג הבא מצד הדין להיות כחו לעילא. וזה יהיה כסדרן באותיות של אלפא ביתא, דע' קודם לפ', דהיינו ע' - עטרת, פ' - פחד, המורה על דינא דפחד איהו למטה מעטרת, ואין לו כח לעילא. והא קמ"ל בסדרא דאותיות דאצל בעלי תורה הדין נרפא, והאי להאי אמר "תפארת חכמים עושרם", כענין אומרם ז"ל (בבא מציעא נט, א) "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו", ונוסחא אחרינא "כי היכי דתתעטרו", ודא ודא אחת היא.
(ו*) הרי הסתום מארבעים וששים בסוד ויצחק בן ששים הוא: הפירוש כי כתיב בראש הענין "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וכו'", ובסוף הענין אחר אומרו "ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו" אמר "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם" - הרמז על דבסוף יומייא בעוקבא דמשיחא דידו הנטויה של יעקב להיות אחזת בעשו, ומחא לצלמא על רגלוהי -- שאז עטרת ת"ת בישראל דינא דיצחק איהו למטה. וברמז דהשמיענו מארבעים וששים לומר ברמז כי הסתום מארבעים וששים המורים דינא בסתימו, דכל נהורין הנה אינהו מ"ם סמ"ך נפתחים אז לסיים בכי טוב. והיינו ענין דאמרו ז"ל לעתיד לבא אומר הקב"ה בניך חטאו וכו' ויצחק הוא דהיפך בזכותן של ישראל עד דמחוו אינהו ישראל ביה ביצחק לומר "כי אתה אבינו", ואיהו מחוי להו שמא דקב"ה עד דאמרי ליה "אתה ה' אבינו גואלינו מעולם שמך" (ישעיהו סג, טז), בעבור שמך המחולל בגוים (יחזקאל לו, כג), והיינו הכתוב "למעני למעני" (ישעיהו מח, יא) - ואעשה למען שמי, כי הלא שמך נקרא עלינו, כי בשם ישראל נרמזו כל עשר ספירות - ראשי תיבות שלהם כח"ב גג"ת נהי"ם - הם ממש עולין כמנין ישראל.
וענין דמחוי להו שמא דקב"ה - הא איהו דהוי"ה המסותר בשם יצחק, דחושבן אמצע אתווי דיצחק כזה: יו"ד צד"י חי"ת קו"ף - איהו כ"ו כמנין הוי"ה, והאי איהו "כי ביצחק יקרא לך זרע" דאמרו ז"ל ביצחק ולא כל יצחק, דהיינו אמצע אתווי שביצחק איהו המכונה לזרעו של אברהם שבשם ישראל יכונה, שבו רמיז כל י' ספירות הנרמזים בשם הוי"ה. ולפיכך בתפילת ראש השנה "ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור" היא עיקר הגירסא הנכונה, והאומר "לזרע יעקב תזכור" אינו אלא טועה, שמשנה מבטע של חכמים כמ"ש הבית יוסף. וטעם למגרס בהכי טפי לפי שעם זה יזכור לנו מגאולה העתידה דאיהי למען שמו הגדול דאתרמיז באמצע אתווי דיצחק.
ואמר על האי דנפתח בשתים מארבעים וששים דיצחק הוא סוד טוב - ע"ש כי ה' דבר טוב על ישראל.
ואמר כי הוא בהתחלקותו לדסמיך ליה דאיהו על התחלקות האות דס' דאיהי ששים ל"ב אתוון ט"ו בצד עילא ותתא.
ואמר ועם חילוקו האחר שהוא של מ"ם דאיהו שוי ב' דסמיכא לה ו' שלא כמו הסמ"ך דאיהו בצד עילא ותתא, הא בהאי תמצא טוב, כי ו' דאמצע טוב איהו נמשך להאי והאי. ונמצא כי זה סמ"ך ומ"ם דהוו בסתימו דדינא דמניה נמשך כחות היצר בסמא"ל דקליפה הנה עתה נפתחים ונעשים טוב. והאי איהו הסוד לעתיד לבא מביא הקב"ה סמא"ל ושוחטו לעיני הכל - האי איהו ענין סחיטת ענבים להוציא הטוב ממנו, ונשאר הקליפה עץ יבש ושכנו צחיחה.
(ז*) ואמר "ואז סוד העוזר" דאיהו סמ"ך דסמיך לעטרת ישראל ואיהו עוזר לה נכנס בין ע' לפ' למהוי עס"ף "למטה מהעטרת ולמעלה מהדין". ונראה הרמז על דא"ל יצחק לקב"ה אם תרצה פלגא עלי דידי ופלגא עלך, האי איהו עוזר לה לעטרת ישראל. ונראה בהאי דמחוי להו ה' עד דא"ל אתה ה' אבינו גואלינו הוי שמא דה' שבאמצע אתווי דיצחק איהו העוזר למטה מהעטרת והוא למעלה מהדין, שהוא הנרמז במלת "אבינו" אחר אומרו "אתה ה'" דקאי זה ליצחק שהוא דינא. והפעם הזאת איהו מתרצה ברחמים, ולפיכך איהו כפיו(?) תחת החסד והרחמים.
(ט*) "והממסים" שהם המרגלים על שם הכתוב "אחינו המסו את לבבנו" "עשו זה, והדין למעלה" - ו"ו של מלת "והדין" איהו במקום ש' כמו "ולא יהיה כקרח וכעדתו" ורבים כמוהו, כאילו אמר "עשו זה שהדין למעלה", בכח שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. ומטעם זה נהפך סדרא דאלפא ביתא במגילת איכה דהקדים שם ב"איכה יעיב באפו" פ' לע' (איכה ב', ט"ז-י"ז).
(י*) ואמר "והמפונה" שהוא כלב בן יפונה על שם שהוא מפונה מעצת מרגלים, "הראה בעזרתו הגדולה" - היא הס' הגדולה ד"ויהס" שהיא סמך לעזרתו, והיא אשר נעשית "בתוכה" של עזרתו להשתיק פתחון פה של המרגלים ולמהוי דינא ההוא בתחת.
(יא*) ואמר וכאשר תצרף העוזר תמצא יציאת מצרים וכו': כלומר כי הלא כתיב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", וביציאת מצרים היה שם סוד אהי"ה למפרק להו דאיהו בעשרה נגד רד"ו כלפי חסד וגבורה דאינון עשרה בסוד הפסוק "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וכו'". גם זה בלעתיד(?) היה זה הבחינה דעס"ף איהו עולה בחשבון "עשרה דשמא" אהי"ה, והאי דלעתיד איהו "למעלה מהראשון" של יציאת מצרים, כי זה היה בעוזר וסומך של בע"ת(?) והך דשל יציאת מצרים הא עדיין לא באו לכללה ולאו בני תורה נינהו.
פירוש פרשת אליעזר[עריכה]
דרך כלל[עריכה]
פירוש המאמר בדרך כלל והוא מקושר גם כן עם המאמרים שעברו בסוד הטוב כמ"ש לקמן, וגם עם המאמר העבר שאות ע' רומז על ע"טרת מפני שעומדת נגד ע' אורות דחסדים מגולים.
והנה אות פ' רומז על פחד יצחק - בחינת יסוד דנטיל לשמאלא, ובסוד יצחק - קץ חי כנודע למשכילים. וגם יסוד גימטריא פ'. והנה עטרת היסוד הוא מלכות דזעיר אנפין, וסמוך אל המלכות דכללות. וכל בחינת מלכות הוא סוד מרגליות בסוד מאחז"ל (בבא בתרא טז, ב) "רשב"י אומר מרגלית טובה היתה לאברהם תלויה בצוארו וכו'". וסוד הדבר עיין ברמ"ז בפירושו לזוהר כי תצא דף ר"פ ע"א, ושם נאמר כי מלכות במילוי - מ"ם למ"ד כ"ף וא"ו תי"ו בגימטריא מרגלית. ועיין שם באורך. ונמצא שעטרת יסוד ומלכות דכללות הם שני מרגילין סמוכין כסדרן. והבן זה.
אמנם תדע כי יש לנוקבא דזעיר אנפין בחינת עלייה שעולה עד לחכמה כנודע בתיקון כ"א (דף נ"ד ע"ב) וזה לשונו: "עד דסליקת לאת י' דאיהו אבא חכמה, י' עילאה, בגין דמתמן אתנטילת. הדא הוא דכתיב (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ", עכ"ל. ואז כשהיא בבחינה ההיא אתקריאת 'חולם'.
כי היא בסוד ג' נקודות ח"ולם ש"ורק ח"ירק כמבואר שם בתיקון י"ט (דף לח ע"ב) "ריש העמוד אתקריאת חירק חלם שורק וכו'" - עיין שם באורך. והדבר נודע בסוד מאחז"ל (חזית בפסוק צאנה וראנה דף כ"ב ע"ג ד"א) וזה לשונו: "מהו (שיר ג, יא) בעטרה שעטרה לו אמו וכו'? היה קורא אותה בתי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי", עכ"ל. ועיין שם באורך. והיינו סוד ג' בחינות אלו. ואם תרצה לעמוד על אלו הדברים היטב - לך נא ראה בספר של"ה (דף קמ"ח וקמ"ט בהגה"ה), שם תרוה צמאונך בזה, ולקצר אני צריך.
והנה כשעולת עד לחכמה וסמוכה אל הכתר אז היא בחינת סגולתא כמו שמפורש שם בתיקונים דף נ"ד ע"ב, עיין שם היטב ובכמה מקומות, ואז נאמר (תהלים צב, י) "יתפרדו כל פועלי און" בכח שלהבת היוצא משם י"ה שבג' ראשונות כנודע בכוונות רחיצת במים חמין בערב שבת בסוד (שיר ח, ו) "רשפיה רשפי אש וגו'". וידענו סוד היה הוה ויהיה. היה הוא בסוד ג' ראשונות, סוד סגולתא. הוה בסוד זעיר אנפין. יהיה בסוד נוקבא. והבן זה. ועיין זוהר בראשית (ח"א לד, א) "ר' אחא אמר וכו'".
ונמצא ממילא כשהנוקבא נתעלה עד ג' ראשונות הרי היא נעשית סגולתא אל ההוה (שהוא זעיר אנפין) כמו ג' ראשונות. וסוד סגולתא מורה גם כן על לשון אהבה מלשון (שמות יט, ה) "והייתם לי סגולה". והיינו מה שנאמר "ויאהב יצחק וגו' ורבקה אוהבת את יעקב" (בראשית כה, כח) - אוהבת הוא לשון הווה. ולכן אמרו חז"ל (בר"ר סג, י) "כל שהיתה שומעת קולו היתה מוספת לו אהבה על אהבתו", עכ"ל. והוא ממש בסוד (איוב טו, טו) "ושמים לא זכו בעיניו" כמו שמפורש סודו בזוהר ויגש (ח"א רז, א) וזה לשונו: "לא זכו בלחודוי לא כתיב, אלא לא זכו בעיניו וכו'" - עיין שם היטב ויונעם לך. והוא פלא למשכיל.
כל זה הוא בחינת חולם - עטרת תפארת. ואמנם כשהיא בבחינת שורק - סמוכה לתפארת ממש (שזה בחינה אמצעית - למטה מבחינת חולם, ולמעלה מבחינת חירק כנודע) -- אזי נקראים כסדרן תפארת מלכות בסוד הנודע בזוהר דאיהי שביעאה ואיהי רביעאה. ובמקום אחר הארכתי בזה מאוד, וכאן אמרתי לקצר; בפרט שהדברים ידועים למביני מדע.
וכבר ידענו שנקודות קמץ הוא החסד גם כן בסוד (ויקרא ה, יב) (במדבר ה, כו) "וקמץ הכהן" וכדאיתא בהקדמת תיקונים (דף ה' ע"א) "דרגא חמישאה וכו'", עיין שם. וידענו גם כן שחסד הוא כולל כל הו' קצוות דכל יומין כלילין ביה. שים עיניך בכל אלה הדברים ותבין ממילא שאז כשהיא בבחינה זו מיוחדת עם תפארת המטה כלפי חסד -- אזי העתיד והעבר בסוד הקמצה - בחינת "וקמץ הכהן" כדבר האמור. התבונן בזה אחי ותראה נפלאות בעז"ה.
וראה נא איך שסידר בעל המאמר ג' בחינות אלו האמורים.
- מתחלה אמר "שני מרגילין וכו'" - הוא בחינת חיריק כשהיא נקודת תחת היסוד כנודע.
- ואח"כ אמר "בסוד כתר ומלכות" - הוא בחינת חולם שעולת עד חכמה וסמוכה אל הכתר. וז"ש "כתר ומלכות" באות ו' - מורה על הסמיכות.
- ואחר כך אמר "ואם כסדרן תפארת עטרת" - הוא ממש בחינת שורק.
והן הנה ג' בחינות בתי אחותי אמי. והמשכיל יבין.
ואמנם דע והבן שבבחינת חולם עצמו יש ב' בחינות; כי לפעמים עולת עד לחכמה בגין דמתמן אתנטילת כמש"ל, ולפעמים אינה עולת רק לבחינת אימא. ושני הבחינות אלו הם 'עטרת תפארת' כי על כל פנים היא עטרה לראש זעיר אנפין. ומעתה אומר שמתחלה אומר "ואם בסוד כתר ומלכות" שכיוון בו לעלייתה עד החכמה וכאמור. ועתה אומר סתם "וכאשר עטרת תפארת" - כיוון בו שעל כל פנים היא עטרת תפארת גם בעלייתה לבחינת אימא. ובזה מובן כפל לשונו וגם מה שמתחלה פורש 'כתר ומלכות', ועתה סותם דבריו. שים עינך ודוק.
והנה אמנם בשני בחינות אלו האמור בבחינת עלייתה בסוד חולם על כל פנים היא קודם אל מדת הדין הרמוז באות פ' פחד יצחק, וזה מורה סדר האותיות ב"אלפא ב"יתא -- ע' המורה עטרת קודם לפ"א המורה פחד. ואתה אחי המעיין לך נא ראה ריש תיקון ה' (דף טו ע"א) סוד אות ם סתומה שסודו ב ו, וגם סוד אות ס - עיין שם היטב שמסיים שם וזה לשונו: "והאי נקודה כד סלקא לגבי א' דאיהו אוירא סתים, אתקרי קמץ קומץ סתום בגין וקמץ הכהן משם מלא קמצו, ואיהו מחשבה סתימא - ם סתימא", עכ"ל. ועיין שם בפירושו בספר כסא מלך והתבונן בו היטב, ואז ממילא יובנו דברי המאמר באומרו "הרי הסתום מארבעים ששים בסוד ויצחק בן ששים", כי אחר העלייה שנוקבא עולת שם למעלה נעשית גם הוא בחינת אם בסוד "לא זז מחבבה עד שקראה אמי". ונמצאים בה בחינות האלה סוד ם ס שבלוחות בנס היו עומדין שאמרו חז"ל (שבת קד, א). ועיין בו כמה פירושים האמורים בעץ חיים שער הכללים פי"א.
וידוע כי בחינת יצחק מורה על פי רוב על אימא עילאה. ואז תבין סוד (בראשית כה, כ) "ויהי יצחק בן ארבעים שנה" - סוד ם סתומה. אך אחר כך בהתגלות האורות חו"ג - שורש יעקב ועשו -נאמר (בראשית כה, כו) "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם" - סוד אות ס. והבן מאוד. והוא על פי פירוש אחד האמור שם, כי אות ם הוא ד' תחתונות דאימא, ובהתלבשותם בו' ראשונות דזעיר אנפין נעשה ס. ודו"ק. גם תוכל להבין בסוד אותיות ו ד במילוי יו"ד שנעשים בבינה ה' - ד על ו, ובכללות עשר נעשי' ם ס.
עוד אפשר לפרש בסוד בינה ותבונה. בינה - ס, ותבונה - ם המבואר סודם בזוהר תרומה (דף קכז ע"א וב') בסוד אפריון ואפרסמון, עיין שם היטב.
עוד אפשר לפרש על פי זוהר בהקדמה (ח"א ה, א) וזה לשונו: "שבתות - דא עיגולא ורבועא דלגו", עכ"ל. ועיין שם כמה פירושים במקדש מלך. ועיין גם כן בזוהר יתרו (ח"ב צב, א) ברעיא מהימנא שקורא תרין מרגילן לבינה ומלכות. וכן יש לפרש גם המאמר הזה. ונאמר כי ם סתומה במלכות כנודע בכמה מקומות, ואות ס בבינה כנודע גם כן. ורומז בעל המאמר על עליית המלכות ועל דרך שפרשתי. והבן.
הנה לאהבת הקיצור רשמתי לפניך ראשי דברים. ואם בעל נפש יפה אתה תוכל להבין כמה אופנים בדברי המאמר הזה. ואפשר שכיוון לכולם כי כן דרך הקדמונים - אומרים מעט ומכוונים הרבה.
ועתה אומר כמה פנים איך רמיז כאן סוד טוב.
- אחד - כי הנה ם סתומה מפורש בתיקונים הנ"ל ובכמה מקומות שסודו ב ו - הרי אותיות ו ב[7] מן טוב היוצא מהתחלקות אות ם. חסר אות ט' והוא יוצא מסוד יצחק האמור שסודו ק"ץ ח"י - יסוד, אבר חי, סיומא דגופא. וזה קץ חי וכנודע. והטעם שנקרא יסוד חי כי הוא כולל ט' אורות דיושר וט' דחוזר -- הרי ט מן טוב. וז"ש במאמר "ובחלוקו אחד בשוה" - כלומר בהתחלק מלת חי שהוא אחד מן יצחק - קץ חי, ובהחלק אותו בשוה - ט' ט'. ונמצא טוב. ודו"ק.
- ב' - תחלק ס לשני ל"מדין, וכל ל' לחצאים שווים -- הרי ט"ו מן טוב. וי"ל סוד טוב כלומר ב' ט"ו - ב' פעמים ט"ו, והבן.
- ג' - על פי מ"ש הרב זלה"ה ומובא בסוף ספר טוב הארץ שבגאולה העתידה יפתח ם סתומה באלכסון ויהיו שני ד"לתין, עיין שם. והנה טוב במספר קטן הוא ב' פעמים ד - סוד האמור. ודו"ק.
- ד' - כי הנה ציור אות ם סתומה הוא ב ו, כנודע בזוהר ובתיקונים הנ"ל. וציור אות ס הוא כ ו, כמו שמפורש בספר התמונה בחלק ב', עיין שם. הרי שניהם סוד שם הקדוש ב"ו כ"ו הידוע למשכילים. והנה השם הזה בגימטריא
ב' פעמים טוב ב' פעמים טוב שווה 34. והבן מאוד.
ואם כי כל הארבעה פנים האמורים רמוזים בלשון המאמר למדקדק בו -- עם כל זה האופן הרביעי הוא המחוור בעיני בכוונת המאמר. ולזה אומר "בהתחלקותו" ר"ל בהתחלק אותיות ם ס על דרך האמור, ואז נעשה שם אחד, ועליו רומז באומר "ובחילוקו אחד בשוה" - כלומר השם הזה שהוא שם אשר תחלקהו בשוה ונמצא טוב. ודו"ק.
ומהר"ש הי"ד כתר ציור ס - ט"ו (ואני בעניי לא מצאתי בספר הקדמונים ציור הזה).
והנה אות ס' נקרא עזר מפורש בזוהר בראשית (ח"א כה, א) "אבל סמך דא עזר וכו'". ונמצא כאשר עטרת עולה עד לחכמה כנ"ל הרי היא למעלה מן אות ס שבבינה. והבן.
והנה המרגלים הקדימו פ' לעי"ן כנודע בכתוב (איכה ב, טז) "פצו עליך פיהם וגו'" ואמרו חז"ל (איכה רבתי שם) וכן פירש"י וז"ל: "מפני מה הקדים פ"ה לעי"ן? מפני שהיו אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם", עכ"ל. וכן הוא בסנהדרין (סנהדרין קד, א) "אמר רבא וכו'". ולדעתי יש בזה סוד נמרץ בסוד (בראשית כז, א) "ותכהין עיניו מראות" ואמרו בזוהר בשלח (ח"ב מו, ב) וזה לשונו: "ותא חזי ביצחק אתכליל לילא, ולילא לא בהיר, ועל דא ותכהין עיניו"" עכ"ל. והנה הם כיוונו להגביר הגבורות על הנוקבא שסודה ארץ ישראל, ולזה כיוונו חז"ל שאמרו "בפיהם מה שלא ראו בעיניהם" - כלומר שדבר זה גופא אמרו - שלא ראו בעיניהם מחמת הגבורות והדינים, כמו ותכהין עיניו האמור, והבן היטב. ולכן אמרו (במדבר יג, כט) "עמלק יושב וגו'" וכן (במדבר יג, לב) "ארץ אכלת יושביה היא" -- הכל מתגבורות הדינים. ועיין שם בזוהר. והבן.
ובזה מיושב קושית הרמב"ן ז"ל מה חטאם ומה פשעם שהרי בשביל כן נשלחו. וכתב שחטאם באמרם (במדבר יג, כח) "אפס כי עז העם וגו'". ובעל העקידה דוחה דבריו באמרו כי 'אפס' הוא מלשון 'אך ורק'. ועיין בשל"ה שהאריך. ועם האמור אתי שפיר. כי חטאו מה שהגבירו הגבורות. והבן. ומפורש אצלי במקום אחר באורך.
והמרגלים נקראים "ממסים" מלשון (דברים א, כח) "אחינו המסו וגו'". ולדעתי יש סוד במלת המס"ו - סוד מה שפגמו באותיות ם ס ו ה שביאר הרב בליקוטים בסוד מסוה משה, עיין שם סוף פרשת כי תשא, ודו"ק ותמצא.
ועיקר שורש הדבר - שהם אמרו שהנוקבא היא בחינת נקודה קטנה תחת היסוד, בחינת נקודת ח"ירק הנ"ל, ופ"א קודם ל"עין וכנז"ל. ואיננה בבחינת אות ס אימא, וכל שכן בסוד החכמה. ואמנם כלב בן יפונה הראה כח אות ס יש בתוכה ולכן נאמר (במדבר יג, ל) "ויה"ס כלב" - ס רבתי. ואתוון רברבין מבינה כנודע. ומה גם כי הוא סוד אות ס האמור, ורמוז אותיות השם. ובמקום ה' אחרונה כתוב ס רבתי להורות שנתעלית עד שם.
ובילדותי כתבתי רמז נפלא בפסוק (בראשית כד, יג) "הנה אנכי נצב על עין המים", כי נודע בדברי רבינו שאליעזר נתגלגל בכלב. וכן בניהו ואביו יהוידע -- כולם בסוד אחד בבחינת מ"ן[8]. וזה רמז (במדבר יג, כב) "וי"בא עד חברון" - רמוז במלת יבא כל הבחינות שהיו כלולים בכלב שהם יהוידע בניהו אליעזר כמ"ש הרב זלה"ה אורך איך שכולם הם בחי'[9] . וז"ש כפשוטו "הנה אנכי נצב וגו'" בסוד מן. ואמנם רמז קא רמיז גם כן שיתגלגל בכלב ויתקן מה שהקדימו פ"א ל"עין. וז"ש "הנה אנכי" - גימטריא פ"א, "נצב על עי"ן" - כלומר קודם אל ע"ין, ושם יהיה עומד ויתקן זאת.
וכן מלת ויהס בגימטריא פ"א - שיתקנו. כל זה כתבתי בילדותי, וענין נחמד הוא לכאן.
והנה שלשה אותיות אלו סע"ף בגימטריא
י' שמות אהי"ה י' שמות אהי"ה שווה 210 שבבינה שהיא למעלה מן החסד הנקרא 'ראשון' כנודע. וכבר ידוע שורש יציאת מצרים היה בכח הבינה שלכן נזכר חמשים פעמים יציאת מצרים בתורה בסוד נ"ון שערי בינה, ודו"ק. עיין היטב בזה שהארכתי עד שאיני צריך שוב לדרך פרט, ועם כל זה אחזור על הדברים בקיצור נמרץ.
דרך פרט[עריכה]
א - שני מרגילין בסודם כסדרן פחד ועטרת: פי' כשהנוקבא דזעיר אנפין היא בבחינת חירק ואז הם כסדרן - יסוד ומלכות.
ב - ואם בסוד כתר ומלכות שהוא סוד עטרת תפארת: פי' כשנוקבא עולה עד חכמה וסמוכה לכתר. וז"ש "כתר ומלכות" באות ו' והוא בחינת חולם.
ג - אזי ויתפרדו וכו': פי' מכח שלהבת יה.
ד - ואז סוד סגולתא להוה והקליפה בטילה: פי' כי נודע ההפרש בין סגול וסגולתא; בסגול הנקודה אמצעית למטה תחת ב' נקודות נגד אמצעיתן, וסגולתא להיפך - נקודה אמצעית למעלה מב' נקודות באמצעיתן בסוד ג' ראשונות. והו"ה הוא זעיר אנפין. וכשהנוקבא עולת למעלה -- הרי היא "סגולתא להוה" ולמעלה ממנו.
ה - והפסוק ויאהב יוכיח כן: פי' "ויאהב יצחק וגו' ורבקה אוהבת" וכמו שכתבתי למעלה. ואמנם תדע כי גם "ויאהב יצחק" הוא לטובת לישראל כמו שמפורש בשערי אורה - הבאתי דבריו במדרש לפירושים פעמים רבות, כי ראה שצידו של ישראל נתונים תחתיו וכו'. וכבר ידוע סוד (קהלת ח, ט) "אשר שלט האדם באדם לרע לו" - לעצמו, כנודע בסבא דמשפטים, והבן.
ו - ואם כסדרן תפארת עטרת וכו': הוא בחינת שורק, בחינת אחות, מלשון אחוי וחבור ובשוה אליו, וכתיב (ויקרא כ, יז) "ואיש אשר יקח את אחותו וגו' חסד הוא", ולכן אמר אברהם (בראשית כ, יב) "וגם אמנה אחותי בת אבי הוא" וכידוע סודו. והנה בחסד הוא נקודות קמץ - וקמץ הכהן לזעיר אנפין - "העתיד והעבר בסוד ה"קמצה". והבן.
ז - וכאשר עטרת תפארת הדין למטה כסדורן באותיות: פי' כי באלפא ביתא ע' קודם לפ' - עטרת קודם ל"פחד.
ח - הרי הסתום מארבעים ששים בסוד ויצחק בן ששים: פי' בסוד מ"ם סתומה וסמך כמש"ל.
ט - והוא סוד טוב בהתחלקותו וכו': מבואר למעלה בארבעה פנים.
י - ואז סוד העוזר למטה מעטרת ולמעלה מן הדין: פי' קאי אדלעיל כשהנוקבא עולת עד לחכמה נמצא שהיא למעלה מן הבינה - סוד סמ"ך שהוא סוד עוזר, סוד (תהלים קמה, יד) "סומך ה' לכל הנופלים" כנודע - הרי שאות ס' שנקרא 'עוזר' הוא למטה מעטרת ולמעלה מפחד.
יא - והממסים עשו זה והדין למעלה: פי' שהמרגלים הקדימו פ"א לעי"ן, ונמצא שגם זה קאי אדלעיל - בחינת ח"ירק כנז"ל.
יב - והמפונה הראה בעזרתו הגדולה אשר בתוכה: פי' כלב בן יפונה שפנה מעצת המרגלים לכן קורא אותו 'מפונה', והוא "הראה בעזרתו" - אות ס' "הגדולה" במלת "ויהס". "אשר בתוכה" - פי' במלכות, לכן אמר לשון נקבה - "בתוכה". והכל מבואר למעלה.
יג - וכאשר תצרף העוזר תמצא יציאת מצרים: פי' כאשר תצרף אות ס' אל אותיות ע"פ האמורים - אזי תמצא יציאת מצרים. ומפרש ואומר
יד - שהוא עשרה דשמא למעלה מהראשון: פי' עשרה שמות אהי"ה שבבינה שהיא "למעלה מהראשון" - שהוא חסד, שברוב תנ"ך מלת "הראשון" מורה על חסד -- יום ראשון, חודש הראשון, ודומיהם. וכן ג' אותיות אלו: סע"ף - בגימטריא הכי הוי - מורה על יציאת מצרים בכח הבינה - יובל הגדול. אך ביציאת מצרים לא נפתח רק סוף המ"ם של "למרבה המשרה" (ישעיהו ט, ו), אבל בגאולה האחרונה יפתח אות ם לגמרי באלכסון לשני דל"תין פתוחות - דל"ת של דוד ראשון ואחרון שהוא משיח האחרון, כמ"ש הרב זלה"ה בדרוש "ה' מי יגור באהלך", ומובא בסוף טוב הארץ. ויהי רצון שיתגלה במהרה בימינו אמן.
הערות[עריכה]
- ^ כך מופיע בדפוס והיה נראה להגיה "הקדושה" - ויקיעורך
- ^ לא ברור בסריקה - ויקיעורך
- ^ לא ראיתי לשון זה בתוכן ספר קרניים, וצע"ע - ויקיעורך
- ^ כך כתוב בדפוס אבל כנראה שצריך להגיה ל"בתוכה" בדומה לגירסת ספר הקרניים, ויש לעיין בעוד דפוסים ליתר עיון - ויקיעורך
- ^ התיקון הוא משלי אבל הצגתי את הגירסה שהיה בדפוס ליוורנו. ואני קצת מסופק במילת "ממש" שמופיע בהמשך, אבל ככל הנראה אינו משפיע על הגימטריא כאן, וצע"ע - ויקיעורך
- ^ לא הבנתי את הכוונה, ואולי אין צורך בעיצוב של מרכאות ציטוט.. - ויקיעורך
- ^ הוספתי כאן על דעת עצמי את האות ב' מתוך הקשר הדברים, ובדפוס לא מופיע, והבוחר יבחר - ויקיעורך
- ^ לא ברור בדפוס ולא קריא, ונראה לי שכתוב מ"ן - ויקיעורך
- ^ כך מופיע בדפוס, והיה נראה כי חסר כאן מילה, וצ"ע - ויקיעורך