בבא מציעא נט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מדדרש רבא דדרש רבא מאי דכתיב (תהלים לה, טו) ובצלעי שמחו ונאספו קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני אומר להם אמיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב (ואמר) מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא ואמרי לה א"ר יוחנן משום רשב"י נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר דכתיב (בראשית לח, כה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה אמר רב חננא בריה דרב אידי מאי דכתיב (ויקרא כה, יז) ולא תונו איש את עמיתו בעם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו אמר רב גלעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה א"ר אלעזר מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שנאמר (איכה ג, ח) גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי ואע"פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו שנאמר (תהלים לט, יג) שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש ואמר רב כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם שנאמר (מלכים א כא, כה) רק לא היה כאחאב וגו' א"ל רב פפא לאביי והא אמרי אינשי איתתך גוצא גחין ותלחוש לה לא קשיא הא במילי דעלמא והא במילי דביתא לישנא אחרינא הא במילי דשמיא והא במילי דעלמא אמר רב חסדא דכל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה שנאמר (עמוס ז, ז) הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך א"ר אלעזר הכל נפרע בידי שליח חוץ מאונאה שנאמר ובידו אנך א"ר אבהו ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה וגזל וע"ז אונאה דכתיב ובידו אנך גזל דכתיב (ירמיהו ו, ז) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד ע"ז דכתיב (ישעיהו סה, ג) העם המכעיסים אותי על פני תמיד [וגו'] אמר רב יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנאמר (תהלים קמז, יד) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כמשלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא בביתא ואמר רב חיננא בר פפא לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה שנאמר (שופטים ו, ג) והיה אם זרע ישראל וגו' וכתיב (שופטים ו, ד) ויחנו עליהם וגו' וכתיב (שופטים ו, ו) וידל ישראל מאד מפני מדין (וא"ר) חלבו הלעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר (בראשית יב, טז) ולאברם הטיב בעבורה והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו תנן התם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים ומטמאין
רש"י[עריכה]
ובצלעי - בשביל אשתי זו שמתחילה חטאתי בה כמו (בראשית ב) ויבן את הצלע: שמחו ונאספו:
קרעו ולא דמו - אם קרעוני לא מצאו דם:
כדדרש רבא - דטובה מעשה של דוד ובת שבע משלהם וספק אשת איש היא שהיוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו על מנת שאם ימות שתהא מגורשת מעכשיו ולא תיזקק ליבם וכל אותן הימים היא ספק מגורשת אם מת מגורשת מתחילה ואם לא מת לא נתגרשה:
היא מוצאת והיא שלחה - אע"פ שהיו מוציאין אותה לשריפה לא אמרה להם ליהודה נבעלתי אלא שלחה לו למי שאלה לו אנכי הרה ואם יודה הוא מעצמו יודה:
עמיתו - עם אתו:
באונאת אשתו - באונאת דברים לצערה:
אונאתה קרובה - לבא פורענות אונאתה ממהר לבא:
שמעה תפלתי - אין לשנותו מלשון בקשה שמבקש מאת הקב"ה שישמע תפלתו אבל אל תחרש יש לשנותו מלשון בקשה ולומר בזו אני בוטח שאין דרכך לשתוק ולא להחריש אל תחרש אל תעשה אל תתן משמשין לשון בקשה ומשמשין לשון עתיד כגון (תהלים קכא) אל יתן למוט הרי לשון בקשה ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה (בראשית ל) הוא לשון עתיד: רק לא היה כאחאב סיפיה דקרא אשר הסתה אותו איזבל אשתו:
[אתתך גוצא - אשתך קטנה כפוף עצמך ושמע דבריה]:
כל השערים - של תפלה ננעלו:
חוץ משערי אונאה - הצועק על אונאת דברים אין השער ננעל בפניו:
הכל ע"י שליח - נפרעים על כל עבירות ע"י שליח:
ובידו - לא מסרה לשליח. פרגוד. מחיצה שבין שכינה לצבא מרום:
אינו ננעל - להפסיד ראייתן מן המקום אלא תמיד רואה אותם עד שיפרע:
ובידו אנך - משמע שהיא תמיד אצלו ומשמש בה:
על פני - לפני ואין מחיצה בינו לבין העבירה:
אימתי גבולך שלום - כשחלב חטים ישביעך הקב"ה:
מכדא - כד שנותנים בו שעורים:
נקיש ואתי תגרא - התגר מקשקש ובא ואני שמעתי הכד מקשקש כדרך כלי ריקם שנשמע בו קול הברה כשמקשקשין עליו:
וידל ישראל - לעיל מיניה כתיב ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ:
אוקירו נשייכו - כבדו נשותיכם:
מחוזא - עיר שהיה רבא דר בתוכה כך שמה:
חתכו חוליות - תנור העשוי חוליות מצרפו בכבשן כדרך כלי חרס ואח"כ צירף החוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא:
ר"א מטהר - שאין זה כלי חרס אלא בנין כעין כלי גללים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה:
וחכמים מטמאין - דאזלי בתר חוליות שאר תנורים שלהם היו עשוים כעין קדירות גדולות ופיו למעלה וצורף בכבשן כשאר קדירות ומטלטלים אלא שהיה מושיבו על הארץ או על הדף ומדביק את טפילות הטיט סביב על כולו לעשותו עב שיקלוט ויחזיק את חומו:
תוספות[עריכה]
נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש כו'. נקט הכי משום דבת שבע ספק אשת איש הויא ופי' בקונטרס משום דכל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט לאשתו ע"מ שאם ימות יגרשנה ולא תיזקק ליבם וכל אותם הימים היא ספק מגורשת וק' לר"ת דא"כ אין זה כל היוצא אלא דוקא שיש להם אחין ואין להם בנים מיהו בקונטרס לאו דוקא נקט יבם אלא שלא תתעגן ועוד קשה לר"ת דאמר במסכת שבת (ד' נו. ושם ד"ה גט) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה אמאי והא חזר אוריה מן המלחמה אח"כ ומיהו יש לדחות שהיו מתנין אם לא יחזור בסוף המלחמה ועוד קשה דתניא בפ' מי שאחזו (גיטין דף עג. ושם: ד"ה אמר) מה היא באותן הימים רבי יהודה אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ואפילו לרבי יוסי חטא דוד דאינה מגורשת ודאי וכ"ת דהתם בלא אמר מעכשיו דמוקי לה בגמרא באומר מעת שאני בעולם כלומר שעה אחת קודם מיתתי ובמלחמת [בית] דוד היו כותבים מהיום הא קתני בהדיא בתוספתא מהיום אם מתי הימים שבינתים רבי יהודה אומר היא כאשת איש ומתני' דמי שאחזו (שם) נמי מוכח דאמר מהיום דאדלעיל מיניה קאי והא דאמר בגמרא באומר מעת שאני בעולם מפ' ר"ת ור"ח דפירושו נעשה כאומר מעת שהוא בעולם משום כיון דאמר אם מתי מתכוין לרחק הגרושין כמו שיוכל ואינו רוצה שתתגרש עד סמוך למיתתו והא דקאמר מהיום להראות שהוא רוצה שיחולו גרושין (. מהיום) ומפ' ר"ת דבמלחמת בית דוד היו מגרשין לגמרי בלא שום תנאי אלא היו עושין הדבר בצנעה כדי שלא יהו קופצין על נשותיהן לנושאן לכך קרו להו ספק אשת איש ולכל הפי' קשה דאפילו בא על אשת איש ודאי טוב ממלבין מדקאמר דוד הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל מלבין כו':
ולא עוד אלא בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות. כלומר לא מבעיא בשעה שהם בטלים אלא אפי' עסוקים בהלכות חמורות וגם אין עניינם לאשת איש ויש ספרים דגרסי בשעה שעוסקין בארבע מיתות ב"ד:
דכתיב היא מוצת. בלא אל"ף כמו (איכה ד) ויצת אש בציון שהיתה קרובה לאש כבר ולא שלחה לו אלא ברמז אם לא היה מודה לא היתה מפרסמתו:
ואל דמעתי אל תחרש. אינו אומר שמע אל בכיי או ראה דמעתי אלא אל תחרש כלומר בטוח אני שלא תחרש דשערי דמעות לא ננעלו:
חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא . לחוליא. אם לא היה חול בינתים היה מודה רבי אליעזר דכלי חשוב הוא שהטפלה סביב לתנור מחברת החוליות ומעמידתן זו אצל זו ומשום דנתן חול בינתים להפריד החוליות זו מזו מטהר ר"א והכי תנן במסכת כלים (פרק ה משנה ח) חתכו לרוחבו פחות פחות מארבעה טפחים טהור מרחו בטיט טמא משיסיקנו לאפות בו סופגנים הרחיק את הטפלה ונתן חול או צרור בינתים בזה אמרו הנדה והטמאה והטהורה אופות בו והוא טהור קתני חול דומיא דצרור שהוא יבש:
עין משפט ונר מצוה[עריכה]
קפב א מיי' פ"א מהל' איסורי ביאה הלכה ו', סמג לאוין קג:
קפג ב טור ושו"ע חו"מ סי' רכ"ח סעיף א' בהג"ה:
קפד ג מיי' פט"ו מהל' אישות הלכה י"ט, סמג לאוין קעא, טור ושו"ע חו"מ סי' רכ"ח סעיף ג':
קפה ד מיי' פי"ד מהל' מכירה הלכה י"ח, סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' רכ"ח סעיף א':
קפו ה מיי' פט"ו מהל' אישות הלכה י"ט:
קפז ו מיי' פט"ז מהל' כלים הלכה ה':
ראשונים נוספים
חידושי הרמב"ן
הא דתנן במס' כלים (פ"ה מ"ב): תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא. פר"ח חליות לרחבו ונתן חול בין כל חוליא וחוליא ואלו לא נתן בין חוליא לחוליא היה טמא לפי שהכובד הוא מדביק כל חוליא לשל מטה ממנה ואם הוסק טמא אבל החול שהו' ביניה' אינו מניחו להדבק ומ"ה ר' אליעזר מטהר וחכמים סברי אעפ"כ הוא נדבק יפה והחול נכנס בתוך הטיט בתוך החוליא ונדבקות זו בזו ומ"ה מטמאין וקתני רישא תנור שהוא מחותך מבית האומן ועשה לו לימודין נתנן עליו והוא טהור נטמא סלק את הלמודין טהו' החזירן לו טהור מרחו בטיט מקבל טומא' ואינו צריך להסיקו שכבר הוסק חתכו חוליות וכו' פי' תנור שהו' מחותך לארכו מלמעלה למטה ועשה לו למודין של טיט סביב שמקיפין אותו ואינם מניחין אותו להתפרד אם נתנם עליו כשהוא טהור כלו' שעדין לא הוסק שאינו מקבל טומאה והלמודין מחברין אותו לקבל טומאה לכשיסקנו אם נטמ' אח"כ וסלק הלימודין טהו' כמו שנשבר שהלמודין משוין אותו כלי החזירן לו טהור שמאחר שהוסק ונתפרד זה מזה שוב אין הלמודין יכולין לחברו אא"כ מרחו בטיט לתנור ועמודין ואם חתכו חוליו' לרחבו כלו' שאין ללימודין עסק בו ר"א מטהר מפני הטעם האמור למעלה כך פירש הראב"ד:
וברכוהו. פי' הוא כנוי לחרם וראיה לדבר שחלץ מנעליו ואלו מנודה בעיא ולא איפשיטא הוא ולא פשטוה מהכא ולקולא נמי נקטי' לה ואינו צריך לחלוץ מנעליו כדברי רבינו הגדול ז"ל, ועוד שנשמט וישב לו על גבי קרקע משום כפיית המטה כענין ששנו באבל ואלו מנודה אינו חייב לכפות.
ויש ספרים שכתוב וקרע בגדיו וכן גרש"י ז"ל, והא נמי ראיה היא שלא היה מנודה סתם בנבד שהוא אינו צריך קריעה ועוד מצינו שלא היו רוצים לבא אצלו ללמוד תורה כדאמרי' בשלהי ד' מיתות למה באתם, ללמוד תורה באנו, ועד עכשיו למה לא באתם לא היה לנו פנאי שהיו דוחים אותו בדברים שלא יאמרו מפני הנדר שברכוהו ואם לא ברכוהו חס ושלום שלא יפנו עצמן לבא אצלו ללמוד תורה וזו ראיה שמבורך היה שאלו היה מנודה סתם הרי אמרו שונה ושונין לו ואמרו מוחרם לא שונה ולא שונין לו, ולפיכך לא באו לפניו.
ולדברי רש"י ז"ל שהוא מפרש בכל מקום שאמרו ר' אליעזר שמותי הוא מלשון שמתא אף הוא חרם הוא שמצינו לשון שמתא בחרם במשקין וברוב המקומות אלא שהפי' הנכון שהוא מתלמידי ב"ש, וכן מפורש בירושלמי במס' ביצה (ספ"ד).
וכיון שהוכחנו שר' אליעזר לא מנודה בלבד היה אלא מבורך, נדחת הראיה שיש מביאין מכאן לומר שהמנודה סתם אסור לישב בתוך ד' אמות שלו ולדבר עמו ושיהא אסור בנעילת הסנדל שלא כדברי רבינו ז"ל, דא"כ אמאי לא פשטוה מיהא לבעין (חסר) אע"פ שאין זו ראיה מודה אני שאסור לישב בתוך (חסר) [נ]דוי אינו אלא לשון רחוק כדאמרי' בפ"ק דנדרים [דלא קאימנא בד' אמות] דילך אלא הנדוי והרחוק הזה הוא לומר שאין (חסר) המנודה והמוחרם כמו שצריך לשנות (חסר) אבל משום ריחוק כענין ששנינו במסכתא (חסר) אומר לו המקום יתן בלבך שתשמע (חסר) [וא"ת אמאי ברכ]והו לר' אליעזר הרי לא היה חייב אלא נדוי בלבד שמנדין על כבוד הרב כמו שמצינו בעקביה בן מהללאל וי"ל שכיון שלא רצה לחזור ואמר חרוב זה ואמת המים וכותלי בית המדרש ומן השמים יוכיחו מחזי להו כאפקרותא שהיה מחזיק במחלוקת יותר מדאי לפיכך ברכוהו שהם היו אומרים מפי השמועה והוא אומר כך היא בעיני לפיכך לא קבלו ממנו כל ראיות שבעולם ואלו הורה למעשה בזמן הבית היה נעשה זקן ממרא לפיכך החמירו עליו וברכוהו:
תוספות רי"ד
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/בבא מציעא (עריכה)
הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב. פי' אם עשה תשובה ומאי דאמרן לעיל יורדין לגיהנם ואינן עולין כשלא עשה תשובה:
פרק איזהו נשך
שיטה מקובצת
עם שאתך בתורה ובמצות: כלומר או במצות אף על פי שאינו חכם אל תונהו כיון דמבני ישראל הוא. רבינו יהונתן ז"ל. והריטב"א פירש עם שאתך אל תונה פירוש אשתך. עד כאן.
הכל על ידי שליח וכו': כלומר שאין הנקמה נעשית אלא על ידי שליח וכיון שנעשית על ידי שליח פעמים שהשליח הוא רחוק ואינו יכול להנקם מיד כדאמרינן במסכת ברכות שיש מלאך שאינו יכול לילך כל העולם אלא בשלש או בארבע טיסות ועומד לפוש בין כל אחת ואחת כדאמרינן אליהו בד' וכו'. אי נמי פעמים שהוא שליח להנקם מהרבה בני אדם וזה בסוף העולם והוא הולך ומקדים מי שנאמר לו ראשון ראשון כלומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ובין כך פורענות שוהה לבא אבל בשערי אונאה הקדוש ברוך הוא דן בכבודו ובעצמו הפורענות ממהרת לבא לפי שברגע אחד הוא דן כל העולם. ה"ר יהונתן.
חתכו חוליות: הכי גרס רש"י פירוש תנור העשוי חוליות חוליות ומצרפו בכבשן כמשפט כלי חרם ואחר כך צירף החוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא רבי אליעזר מטהר שאין זה כעין כלי חרס אלא כעין כלי גללים וחכמים מטמאין דאזלינן בהר חוליות שהם מחרס. ולא נהירא דהא בכל הספרים גרסינן חתכו והכי נמי איתא בירושלמי. לכך נראה דגרסינן חתכו חוליות והכי פירושו כשהיו רוצים לטהרן כשנטמאו היו חותכין אותן חתיכות פחותות מד' טפחים וקאמר הכא דאם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא וכו'. תלמיד הר"ף.
וכתב הרמב"ן וזה לשונו: הא דתנן במסכת כלים פרק הן תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא פירש רבינו חננאל חוליות לרחבו ונתן חול בין כל חוליא וחוליא ואילו לא נתן חול בין חוליא לחוליא היה טמא לפי שהכובד הוא מדביק כל חוליא לשל מטה ממנה ואם הוסק טמא אבל החול שהוא ביניהם אינו מניחו להדבק ומשום הכי רבי אליעזר מטהר. וחכמים סברי אף על פי כן הוא נדבק יפה והחול נכנס בתוך הטיט שבתוך החוליא ונדבקות זו בזו ומשום הכי מטמאין. וקתני רישא תנור שהוא מחותך מבית האומן ועשה לו לימודין נתנן עליו והוא טהור. נטמא סלק את הלמודין טהור. החזירן לו טהור. מרחן בטיט מקבל טומאה ואינו צריך להסיקו שכבר הוסק. חתכו חוליות וכו' פירוש תנור שהוא מחותך לארכו מלמעלה למטה ועשה לו למודיו של טיט סביב שמקיפין אותו ואינם מניחין אותו להתפרד אם נתנם עליו כשהוא טהור כלומר שעדיין לא הוסק שאינו מקבל טומאה והלמודין מחברין אותו לקבל טומאה לכשיסיקנו אם נטמא אמר כך נסתלקו הלימודין טהור כמו שנשבר שהלמודין משוין אותו כלי. החזירן לו טהור שמאחר שהוסק ונתפרד זה מזה שוב אין הלמודין יכולין לחברו אלא אם כן מרחו בטיט לתנור ועמודין. ואם חתכו חוליות לרחבו כלומר שאין ללימודין עסק בו רבי אליעזר מטהר מפני הטעם האמור למעלה. כך פירש הראב"ד.
וזה לשון ה"ר ניסים גאון בספר מפתח התלמוד שחיבר. הועתק מלשון ורבי חתכו חוליות ונתן חול וכו'. אפרש ענין זה בקוצר כפי כמה שלמדתי מדברי רבינו האיי. המחלוקת שנפלה בין רבי אליעזר וחביריו הוא בתנור שנעשה מחוליות טיט בעיקר עשייתו אחר כך נתחברו אותם חוליות קצתם אל קצתם באופן שעשו בין כל חוליא וחוליא חול ואחר כך נגמרה מלאכת התנור כראוי והיה סובר רבי אליעזר שהתנור זה להיות שהיה חול בין חוליותיו וכשרצה לפרקו ולהסיר הרכבתו ולהחזירו כאשר היה בתחלה יעלה בידו זה לפי שהחול מונע החוליות מלהדבק קצתם אל קצתם ואם יפורסו החוליות חזרו לעיקרן שהדין הנוהג בהם עתה בדינם הקודם שהם חוליות בלתי מורכבות ואם נכנס שרץ באויר תנור זה לא יטמא כדין התנור שחוליותיו מדובקות קצתן אל קצתן שאמר בו הכתוב תנור וכירים יותץ אבל לא יקרא אצלו תנור ולא נדון בו כדין כלי שמקבל טומאה שהוא אצלו כאלו הוא מתפרק החלקים לסבת החול המבדיל בין חוליותיו ואפילו שנפל השרץ באוירו טהור. וחכמים אין הפרש אצלם בין אם נחברו חוליותיו בחול ובין אם נתחברו בזולת החול הכל אצלם טמא כדין כלי חרס שמטמא מאוירו. עד כאן.
וזה לשון הריטב"א: בכל הספרים כאן ובמקומו במשנת מסכת כלים פרק ה' גרסינן חתכו חוליות והתם משמע דלא מיירי אלא בתנור שהיה שלם מתחלתו ונטמא ובא בעל הבית וחתך כולו חוליות לרחבו חזר וצרף החוליות ומפני הפגימות שנפגמו נתן חול בין חוליא לחוליא. רבי אליעזר מטהר דחתוכו זהו טהרתו דהוה ליה כאלו נתוץ רובו כיון שאי אפשר להשתמש בו אלא כשנתן חול בין חוליא לחוליא. וחכמים מטמאין כיון שאפשר להשתמש בו כהאי גוונא ולא חשוב חתוך זה נתיצה. וכל היכא שלא הוצרך לתת חול בין חוליא לחוליא לכולי עלמא טמא וכל שחתכו לארכו דברי הכל טהור. ומתניתין הכי איתא בפרק ה' דכלים תנור שבא מחותך מבית האומן חוליות חוליות לארכו וכו' חתכו חוליות ונתן חול וכו'. ורישא איירי כשהיה מחותך מבית האומן שסלוק הלמודין הוא טהרתו. והשתא איירי כשהיה שלם מבית האומן ונטמא וחתכו בעל הבית כדי לטהרו וכן פירשו בתוספות. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה