ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סנהדרין/פרק שישי

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שישי – נגמר הדין[עריכה]

ירושלמי סנהדרין, פרק ו, הלכה א[עריכה]

מתני’: נגמר הדין, ו_אמוציאין אותו לסוקלו. ו_בובית הסקילה היה חוץ לבית דין, שנאמר (ויקרא אמור כד יד) הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה. ואחד עומד על פתח בית דין, והסודרין בידו, והסוס רחוק ממנו כדי שיהא רואהו. אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות. הלה מניף בסודרין, והסוס רץ ומעמידו. אפילו הוא אמר יש לי ללמד על עצמי זכות, מחזירין אותו. אפילו ארבעה וחמשה פעמים, ובלבד שיהא ממש בדבריו.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד ב]

גמ’: תנן, ובית הסקילה היה חוץ לבית דין. משמע שסוקלים בעיר שדנו אותו ולא בעיר שחטא. מתניתין או כרבנן שסוקלים בעיר שדנו אותו, או כ°רבי רבי יהודה הנשיא בעיר של נכרים. דתני בשעריך. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר בשעריך בשער שנמצאו בו. אתה אומר כך, או אינו אלא בשער שנידונו בו? נאמר כאן (דברים שופטים יז ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך. ונאמר להלן (דברים שופטים ז ב) כי ימצא בקרבך באחד עריך. מה שעריך האמור להלן שער שנמצא בו. אף שעריך האמור כאן, שער שנמצאו בו. ורבנן אמרי. בשעריך, בשער שנידון בו. אתה אומר כך, או אינו אלא בשער שנמצא בו? נאמר כאן (דברים שופטים טז יח) שפטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. ונאמר להלן (דברים שופטים יז ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך. מה שעריך האמור להלן, שער שנידון בו. אף שעריך האמור כאן, שער שנידון בו. אבל בעיר של נוכרים לדעת כולם סוקלים אותו במקום שנידון בו. דתני, העובד עבודה זרה סוקלין אותו במקום שעבד. ואם היתה עיר של נכרים, סוקלין אותו על פתח בית דין. תנן, אפילו הוא אמר יש לי ללמד על עצמי זכות, מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים, ובלבד שיהא ממש בדבריו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ו_גבתחילה בין יש ממש בדבריו בין לאו, שומעין לו. ו_דמיכן והילך, יש ממש בדבריו, שומעין לו. ואם לאו, אין שומעין לו. והתני והוא שיש בדבריו ממש? אמרי, מה שנאמר במשנה והוא שיש בדבריו ממש הכוונה והוא שיש בדבריו האחרונים ממש. אבל בפעם הראשונה והשניה, שומעים אפילו אין ממש בדבריו. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° שאל. הרי שהיה יוצא ליהרג ונשתתק. כן אנו אומרים, הא  אולי אם לא נשתתק היה לו ללמד על עצמו זכות? שמע רבי יוחנן רבי יוחנן° ואמר הא שאלתא דחמרא  זו שאלת חמור וחלילה לתלות בחזקיה חזקיה בן רבי חייא° דבר זה. דכיון שלא אמר כלום, פשיטא דליכא למיחש למידי. אלא כיני, הרי שהיה יוצא ליהרג ואמר יש לי ללמד על עצמי זכות ונשתתק. כן אנו אומרין הא  אולי אם אילו לא נשתתק היה לו ללמד על עצמו זכות? אמר הא אמירה ואכן יש מקום לספק הזה

ירושלמי סנהדרין, פרק ו, הלכה ב[עריכה]

מתני’: אם מצאו לו זכות, פטרוהו. ואם לאו, יוצא ליסקל. ו_הוהכרוז יוצא לפניו, איש פלוני בן פלוני יוצא ליסקל, על שעבר עבירה פלונית, ופלוני ופלוני עדיו. וכל מי שהוא יודע לו זכות, יבוא וילמד:


גמ’: תני, שור היוצא ליסקל ונמצאו עידיו זוממין. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ו_וכל הקודם בו, זכה. דמשנגמר דינו לסקילה התיאשו הבעלים. ריש לקיש ריש לקיש° אמר, הפקר טעות הוא. וכן עבד היוצא ליסקל ונמצאו עידיו זוממין. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר זכה לעצמו. ריש לקיש ריש לקיש° אמר, יאוש של טעות היה:

ירושלמי סנהדרין, פרק ו, הלכה ג[עריכה]

מתני’: ו_זרחוק מבית הסקילה עשר אמות, אומרים לו התודה. שכן דרך כל המומתין מתודין. שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא. שכן מצינו בעכן, שאמר לו יהושע (יהושע ז', י"ט) בני, שים נא כבוד לה' אלהי ישראל. ותן לו תודה, והגד נא לי מה עשית, אל תכחד ממני. ויען עכן את יהושע ויאמר. אמנה, אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל. וכזאת וכזאת עשיתי. ומניין שנתכפר לו וידויו? שנאמר (יהושע ז', כ"ה) ויאמר יהושע. מה עכרתנו. יעכרך ה' היום הזה. היום הזה אתה עכור, ואין אתה עכור לעתיד לבוא. ואם אינו יודע להתודות. אומרין לו. אמור, ו_חתהא מיתתי כפרה על כל עונותי. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אם יודע הוא שהוא מזומם. יאמר, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מן העון הזה. אמרו לו. אם כן, יהו כל אדם אומר כן כדי לנקות את עצמו:

גמ’: את מוצא שכשמעל עכן בחרם, התחיל יהושע מפייס לפני הקדוש ברוך הוא ואומר. רבון של עולם, הודיעני מי זה האיש. אמר לו הקדוש ברוך הוא, איני מפרסם כל ברייה. ולא עוד, אלא נמצאתי אומר לשון הרע. אלא לך והעמיד את ישראל לשבטיו, והפל עליהן גורלות, מיד אני מוציאו. הדא הוא דכתיב (יהושע ז', ט"ז) וישכם יהושע בבוקר. ויקרב את ישראל לשבטיו, וילכד עכן בן כרמי בן זרח למטה יהודה. אמר לו עכן. מה בגורל אתה תופשני? לית בכל ההן דרא כשר אלא את ופינחס. ואם אסקין ניבזין  נפיל גורל ביניכון, פניטוס לבסוף בטוח דמיתפיס חד מינכון. ולא עוד אלא משה רבך לית מידמוך  אין משמת, אלא תלתין או מ' יומין. לא כן אלפן משה רבן (דברים שופטים יז ו) על פי שנים עדים. ואתה כבר שכחתה תורתו, ושריתה טעי  והתחלתה לטעות. באותה שעה צפה יהושע ברוח הקודש שהוא מחלק לישראל את הארץ בגורל. הדא הוא דכתיב (יהושע י"ח, י') וישלך להם יהושע גורל. אמר, מעתה אנו מוציאין שם רע על הגורלות. ולא עוד אלא שאם נתקיימו עכשיו, יהו כל ישראל אומרים. בדיני נפשות נתקיימו, כל שכן בדיני ממונות. ואם בטלו עכשיו, יהו כל ישראל אומרים. בדיני נפשות בטלו, כל שכן בדיני ממונות. באותה שעה התחיל יהושע מפייס לעכן. ומשבע ליה באלהי ישראל ואומר לו. בני, שים נא כבוד לה' אלהי ישראל. ויען עכן את יהושע ויאמר. אמנה. מהו אמנה? קושטא  אמת אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי. אמר לו

-----------------------------------דף כח[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין כח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד א] מה אנא בעי מינך חדא, ואת אמרת לי תרתי? אמר לו, אני הוא שמעלתי בחרם מדין ובחרם יריחו. אמר רבי תנחומא רבי תנחומא°. בארבעה חרמים מעל. בחרם כנעני מלך ערד. בחרם סיחון ועוג. בחרם מדין, בחרם יריחו. ולא נענש לפי שלא נענשו על הנסתרות עד כניסתם לארץ. ומניין שכיפר לו וידויו? שנאמר (דברי הימים א ב', ו') ובני זרח זימרי ואיתן וכלכול ודרע כולם חמשה. ואמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, זמרי זה עכן, שעשה מעשה זמרי. רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° אמר. הימן זה עכן, שנאמר אמנה אנכי חטאתי. כולם חמשה. וכי איני יודע שהן חמשה? אלא מלמד שאף עכן יש לו חלק לעתיד לבוא. מעשה באחד שהיה יוצא ליהרג. אמרו לו, אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותיי. אמר. תהא מיתתי כפרה על כל עונותיי חוץ מן עון זה. אם עשיתיו אל ימחול לי, ובית דין ישראל יהא נקי. וכשבא דבר אצל חכמים, זלגו עיניהם דמעות. אמרו. להחזירו אי איפשר, שאין לדבר סוף. אלא הרי דמו תלוי בצואר עדים. אמר °רבי יהודה בן טבאי רבי יהודה בן טבאי. אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם, משנגמר דינו של הנידון, קדם שנהרג, להוציא מליבם של צדוקים שהיו אומרים עד שייהרג. שנאמר (דברים שופטים יט כא) נפש תחת נפש. אמר לו °שמעון בן שטח שמעון בן שטח. אראה בנחמה אם לא מעלים עליך כאילו שפכת דם נקי שהרי לא הוזם אלא אחד. ואין העדים זוממים נהרגים עד שיזומו שניהם. באותה שעה קיבל עליו שלא יורה אלא בפני °שמעון בן שטח שמעון בן שטח. °שמעון בן שטח שמעון בן שטח היו ידיו חמומות קנאי לדבר ה’. אתא סיעת ליצנין אמרי הבו עיצה ניסהוד על בריה וניקטליניה  נעיד על בנו ונהרוג אותו. אסהידו עלוי, ונגמר דינו ליהרג. מי נפק למיתקטלא. אמרי ליה, מרי, שיקרין אנן. בעא אבוי מחזרתיה. אמר לו, אבא. אם ביקשתה לבוא תשועה על ידך, עשה אותי כאסקופה. מעשה בחסיד אחד שהיה מהלך בדרך, וראה שני בני אדם נזקקין לכלבה. אמרין אנן ידעין דהו גברא חסידה ואזיל ומסהיד עלן ומרן דוד קטיל לן  וילך ויעיד עלינו ואדוננו דוד יהרוג אותנו. אלא ניקדמיה וניסהוד עלוי. אסהידו עליה, ונגמר דינו ליהרג. הוא שדוד אמר (תהלים כ"ב, כ"א) הצילה מחרב נפשי, מיד כלב יחידתי. מחרב, מחרב אוריה מכלב, מכלבו של חסיד. רבי יהודה בן פזי רבי יהודה בן פזי° סלק לעיליתא דבי מדרשא, וראה שני בני אדם נזקקין זה לזה. אמרו ליה רבי, הב דעתך, דאת חד, ואנן תרי:

ירושלמי סנהדרין, פרק ו, הלכה ד[עריכה]

מתני’: ו_טרחוק מבית הסקילה ארבע אמות, היו מפשיטין את בגדיו. האיש מכסין אותו מלפניו, והאשה מלפניה ומאחריה, דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. וחכמים אומרים, ו_יהאיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה:

גמ’: מחלפה שיטת האם חזר בו °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ? תמן גבי סוטה אמר. אם היה שערה נאה, לא היה סותרו. והכא הוא אומר אכן שגם האשה נסקלת עירומה? הכא מכל מקום למיתה אזלה. ברם תמן, חיישינן שאם תימצא טהורה יתגרו בה פירחי כהונה. מחלפה שיטת רבנן  האם חכמים חזרו בהם? הכא אמרי האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה. ותמן אינון אמרין הכין שקורע את בגדיה עד שמגלה את ליבה? הכא כתיב (ויקרא קדושים יט יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. ברם תמן כתיב (יחזקאל כ"ג, מ"ח) ונוסרו כל הנשים:

ירושלמי סנהדרין, פרק ו, הלכה ה[עריכה]

מתני’: ו_יאבית הסקילה היה גבוה שתי קומות אדם. ואחד מן העדים דוחפו על מתניו. נהפך על לבו, הופכו על מתניו. ואם מת בה, יצא. ואם לאו, נוטל את האבן ונותנו על לבו. אם מת בה, יצא. ואם לאו, העד השני נוטל האבן ונתנו על לבו. אם מת בה, יצא. ואם לאו, רגימתו בכל ישראל. שנאמר (דברים שופטים יז ז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, ויד כל העם באחרונה וגו':


גמ’: תנן, בית הסקילה היה גבוה שתי קומות. תניא, וכמלוא קומתו של נופל הרי שלושה. הכא את אמר, וכמלוא קומת הנופל, הרי שלושה שבזה יש כדי להמית. ובבור של נזקין את אמר עד ו_יבעשרה טפחים. ואם בעשרה טפחים יש כדי להמית למה בית הסקילה כזה גבוה?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד ב] לא דומה נופל מדעת, לנופל שלא מדעת. רבי יונתן בן חלי רבי יונתן בן חלי° ורבי אבודמי בר ברתיה דרבי טבי רבי אבודמי בר ברתיה דרבי טבי° אמרו בשם °רבי יאשיה רבי יאשיה (תנא). אילין דחבטין תורא בחייליה היו מפילים אותו בכח כדי לשוחטו, ו_יגאין בו משום ריסוק איברים כי השור יודע שמפילים אותו. ביומוי דרבי פינחס רבי פינחס° חבטו תורא בחייליה. אמר לון, בחייכון שרוניה  התירו אותו ונראה אם לא נתרסקו אבריו, שרוניה וקם וערק  התירו אותו וקם וברח. אמר ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם דאמרי אילין דחבטין תורא בחייליה, אין בו משום ריסוק איברים. ומניין שטעון סקילה? שנאמר (שמות יתרו יט יג) סקול יסקל. ומניין שטעון דחייה ולא די בסקילה? שנאמר (שמות יתרו יט יג) ירה יירה. ומניין שטעון שתי דחיות תלמוד לומר ירה יירה

ירושלמי סנהדרין, פרק ו, הלכה ו[עריכה]

מתני’: כל הנסקלין נתלין, דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. וחכמים אומרים. אינו נתלה ו_ידאלא המגדף והעובד עבודה זרה. האיש, תולין אותו פניו כלפי העם. והאשה פניה כלפי העץ, דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. וחכמים אומרים. ו_טוהאיש נתלה, ואין האשה נתלית. אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. מעשה ב°שמעון בן שטח שמעון בן שטח, ו_טזשתלה נשים באשקלון. אמרו לו, שמונים נשים תלה. ו_יזואין דנין שנים ביום א':


גמ’: תנן, כל הנסקלין נתלין, דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. מה טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? מה מגדף שנסקל, נתלה. אף אני אביא שאר כל הנסקלין שיהו נתלין. מה טעמא דרבנן? מה המגדף על ידי שפשט ידו בעיקר נתלה. אף אני ארבה שאר כל הפושטין ידיהן בעיקר, להיות נתלין. ואין לך להרבות אלא את עובד עבודה זרה. אית תניי תני, °יהודה בן טבאי יהודה בן טבאי נשיא, ו°שמעון בן שטח שמעון בן שטח אב בית דין. אית תניי תני, °שמעון בן שטח שמעון בן שטח נשיא, ו°יהודה בן טבאי יהודה בן טבאי אב בית דין. מאן דאמר °יהודה בן טבאי יהודה בן טבאי נשיא. עובדא דאלכסנדרייא מסייע ליה. ד°יהודה בן טבאי יהודה בן טבאי הוון בני ירושלם בעון ממניתיה  רצו למנותו נשיא בירושלם, ערק ואזל ליה  ברח והלך לאלכסנדריאה. והיו בני ירושלם כותבין, מירושלם הגדולה לאלכסנדריאה הקטנה. עד מתי ארוסי יושב אצלכם ואני יושבת עגומה עליו? פירש מיתי גו אילפא  הפליג לבא בספינה לחזור לירושלים אמר, דבורה מרתא דביתא דקבלתן  דבורה בעלת הבית שארחה אותנו מה הוות חסירה? אמר לו חד מן תלמידוי, רבי, עיינה הוות שברה  עיניה פוזלות. אמר לו, הא תרתיי גבך. חדא דחשדתני, וחדא דאיסתכלת בה. מה אמרית יאייא בריוא  האם אמרתי שהיא נאה ביופיה? לא אמרית אלא בעובדא  במעשיה, וכעס עלוי ואזל יצא לתרבות רעה וזה היה אותו האיש. מאן דאמר °שמעון בן שטח שמעון בן שטח נשיא, עובדא דאשקלון מסייע ליה, תרין חסידין הוון באשקלון. אכלין כחדא, ושתין כחדא, ולעיי באוריתא כחדא. דמך  מת חד מינהון, ולא איתגמל ליה חסד  לא הגיעו אנשים ללויה מית בריה דמעון מוכס  מת בנו של המוכס במעון, ובטלת כל מדינתא מיגמול ליה חסד. שרי  התחיל ההוא חסידא מצטער. אמר, ווי דלית לשנאיהון דישראל כלום. איתחמי ליה בחילמא  נראה לו בחלום ואמר לו, לא תיבזי בני מריך את עם ישראל. דין עבד חדא חובא, ואזל בה  זה עשה עברה אחת ונענש עליה. ודין עבד חדא טיבו, ואזל בה  וזה עשה מצווה אחת וקיבל שכר עליה. ומה חובא עבד ההוא חסידא? חס ליה, לא עבד חובה מן יומוי. אלא פעם אחת, הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד. ומה טיבו עבד בריה דמעון מוכס? חס ליה, לא עבד טיבו מן יומוי. אלא חד זמן עבד אריסטון לבולבטייא ולא אתון אכלוניה  עשה סעודה לעשירים ולא באו. אמר ייכלוניה מיסכינייא דלא יטלין  יאכלוה העניים ולא תיזרק.ואית דאמרין, בשוקא הוה עבר, ונפל מיניה חד עיגול וחמא חד מיסכן ונסב ליה  וראה אותה עני אחד ולקח אותה. ולא אמר לו כלום, בגין דלא מסמקי אפויי  כדי לא לבייש אותו. בתר יומין, חמא ההוא חסידא לחסידא חבריה  ראה החסיד את חבירו החסיד, מטייל גו גנין, גו פרדיסין, גו מבועין דמוי, וחמא לבריה דמעין מוכס, לשונו שותת על פי הנהר, בעי ממטי מיא, ולא מטי  רוצה להגיעה למים ולא מגיעה. וחמא  וראה למרים ברת עלי בצלים. רבי אלעזר בר יוסה רבי אלעזר בר יוסה° אמר, תלייא בחיטי ביזייא  שהייתה תלויה בדדיה. רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא° אמר, צירא דתרעא דגיהנם קביע באודנה  הציר של שער גהנום קבוע באזנה. אמר לון, למה דא כן? אמר לו, דהוות ציימה ומפרסמה  שהיתה צמה ומפרסמתלהראות לכולם שהיא צדיקה. ואית דאמרי דהוות ציימה חד יום, ומקזה ליה תריי  שהיתה צמה יום אחד ומפרסמת שצמה יומים. אמר לון

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

9 ו_ט מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה א', סמ"ג עשין צט, סמ"ג עשין ק, סמ"ג עשין קא, סמ"ג עשין קב :

10 ו_י מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה א', סמ"ג עשין צט, סמ"ג עשין ק, סמ"ג עשין קא, סמ"ג עשין קב :

11 ו_יא מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה א', סמ"ג עשין צט, סמ"ג עשין ק, סמ"ג עשין קא, סמ"ג עשין קב :

12 ו_יב מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף י', סמ"ג עשין סח :


[ע"ב]

13 ו_יג טור ושו"ע יו"ד סי' נ"ח סעיף י':

14 ו_יד מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה ו', סמ"ג עשין קג :

15 ו_טו מיי' פ ט"ו מהל' סנהדרין הלכה ו', סמ"ג עשין קג :

16 ו_טז מיי' פ כ"ד מהל' סנהדרין הלכה ד', סמ"ג לאוין רח :

17 ו_יז מיי' פ י"ד מהל' סנהדרין הלכה י':


-----------------------------------דף כט[עריכה]

ירושלמי מאיר סנהדרין כט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד א] עד אימת היא כן? אמר לו, עד דייתי °שמעון בן שטח שמעון בן שטח, ואנן מרימין לה מן גו אודנה  מתוך אזנה, וקבעין ליה גו אודניה  בתוך אזנו. אמר לון, ולמה? אמר לו, דאמר אין אנא מתעביד נשייא, אנא מקטל חרשייא  אני אהרוג את המכשפות והא איתעבד נשייא, ולא קטל חרשייא. והא אית תמנין נשיין חרשיין יהיבין גו מערתא דאשקלון, מחבלן עלמא  והרי יש שמונים מכשפות שנמצאות במערה באשקלון שהורסות את העולם. אלא איזיל אמור ליה. אמר לון, אנא דחיל, דהוא גבר נשייא, ולית הוא מהיימנתי  אני מפחד שהוא נשיא ולא יאמין לי. אמר לו, אי הימינך, הא טבאות  אם יאמין לך הרי טוב. ואין לא, עביד הדין סימנך קומוי  תעשה אות זה לפניו. הב ידך על עיינך ואפקה,וחזרה והיא חזרה  תן ידך על עיניך ותוציא אותם לאחר מכן תחזיר אותם והם יחזרו. אזל ותני ליה עובדה  הלך וסיפר ל°רבי שמעון בן שטח שמעון בן שטח את המעשה. בעא מיעבד סימנא קומוי, ולא שבקיה  רצה לעשות את האות לפניו ולא הניח לו. אמר לו, ידע אנא דאת גבר חסיד. יתיר מן כן את יכול עבד, ולא עוד, אלא בפומי לא אמרית, בלבי חשבית  בפי לא אמרתי ורק בליבי חשבתי כך שאם אתה יודע על כך ודאי משמים גילו לך. מיד עמד °שמעון בן שטח שמעון בן שטח ביום סגריר, ונסב עימיה תומנין גוברין בחירין  ולקח עימו שמונים בחורים נאים. ויהב בידיהון תומניי לבושין נקיים, ויהבנין גו קידרין חדתין וכפינון על רישיהון  נתן להם שמונים בגדים נקיים והניח אותם בתוך כדים ואת הכדים כפו על ראשם כך שלא ירטבו בגשם. אמר לון, אין צפרית חד זמן, לבשון לבושיכון  אם אצפור פעם אחת תתלבשו. ואין צפרית זמן תניין, עולין כולכון כחדא  ואם אצפור פעם שניה תכנסו כולכם כאחד. וכיון דאתון עללין, כל חד וחד מינכון, יגוף חדא ויטלטליניה מן ארעא  וכשתכנסו כל אחד יחבק אחת ויגביה אותה מהארץ. דעיסקיה דהדין חרשא, טלטלתניה מן ארעא לא יכול עבד כלום  כיוון שמכשף שמגביהים אותו מהארץ לא מסוגל לעשות כלום. אזל וקם ליה על תרעא דמערתא  הלך וניצב על פתח המערה. אמר לו, אויים אויים, פתחון לי, דמן דידכן אנא  משלכם אני. אמרון ליה היך אתית להכא בהדין יומא מבלי להרטב? אמר לון, ביני טיפייא הוינא מהלך. אמרון ליה, ומה אתיתא הכא מיעבד? אמר, מילף ומילפא  ללמוד וללמד. כל מטי יעביד מה דהוא חכם  כל אחד בתורו יעשה מה שהוא יודע. והוות כל חדא מינהון אמרה מה דהיא אמרה, ומייתיא פיתא. והדא אמרה מה דהיא אמרה ומייתיא קופד  והביאה בשר. אמרה מה דהיא אמרה, ומייתיא תבשילין. אמרה מה דהיא אמרה, ומייתיא חמר  והביאה יין. אמרון ליה, את מה אית בך עבד  מה אתה מסוגל לעשות? אמר לון, אית בי צפר תרין צפרין, ומייתי לכון תמנין גוברין בחירין. הווי עמכון, חדיי ומחדיי לכון  אני יכול לצפור שתי צפירות ולהביא שמונים בחורים נאים ששיהיו איתכן ישמחו וישמחו אתכן. אמרון ליה, כן אנן בעיי  אנו רוצות. צפר חדא זמן, ולבשון לבושיהון. צפר זמן תינינן, ועלו כולהון כחדא. אמר, כל דמטי יחכום זוגיה  כל אחד יבחר בת זוג. וטענונון ואזלון וצלבונון. הדא היא דתנינן, האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. וחכמים אומרים האיש נתלה ואין האשה נתלית. אמר להן °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, והלא מעשה ב°שמעון בן שטח שמעון בן שטח שתלה נשים באשקלון? אמרו לו שמנים נשים תלה, ואין דנין שנים ביום אחד, אלא שהיתה השעה צריכה לכך.

ירושלמי סנהדרין, פרק ו, הלכה ז[עריכה]

מתני’: ו_יחכיצד תולין אותו? משקעין את הקורה בארץ, והעץ יוצא ממנה. ומקיף שתי ידיו זו לזו, ותולה אותו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. קורה מטה על הכותל, ותולה בה כדרך שהטבחין עושין. תולין ומתירין אותו מיד. ו_יטואם לן, עוברין בלא תעשה. שנאמר (דברים כי תצא כא כג) לא תלין נבלתו על העץ, כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי. כלומר מפני מה זה תלוי? מפני שקילל את השם. נמצא שם שמים מתחלל:


גמ’: תני °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר. חומר במחלל שם שמים מבמגדף. וחומר במגדף מבמחלל. במגדף כתיב (דברים כי תצא א כג) לא תלין נבלתו על העץ. ובמחלל כתיב (שמואל ב כא י) ותקח רצפה בת איה את השק, ותטהו על הצור מתחילת קציר עד נתך מים עליהם. מלמד שהיו תלויין מששה עשר בניסן, עד שבעה עשר במרחשון. כתיב (יהושע ט', כ"ז) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה. ניחא לעדה. אבל למזבח ה', מה עונש בזה? אלא שתליין יהושע בריפיון בספק. אמר, אני לא מרחיקן ולא מקרבן. אלא מי שעתיד לבנות בית הבחירה, דאת דעתו לקרב, יקרב ואת דדעתו לרחק, ירחק. ובא דוד וריחקן דכתיב(שמואל ב כא ב) והגבעונים לא מבני ישראל המה. ולמה ריחקן? על שם (שמואל ב כא א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים וגו'. אמר דוד. בעון שלשה דברים גשמים נעצרין. עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. עבודה זרה דכתיב (דברים עקב יא טז) פן יפתה לבבכם. וסמיך ליה, ועצר את השמים. גילוי עריות דכתיב (ירמיהו ג', ג') וימנעו רביבים, ומלקוש לא היה, ומצח אשה זונה היה לך. שפיכות דמים, שנאמר (במדבר מסעי לה לג) כי הדם הוא יחניף את הארץ. ויש אומרים, אף פוסק צדקה ברבים ואינן נותנים. דכתיב (משלי כ"ה, י"ד) נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר. בדק דוד בכל דורו ולא מצא אחד מהן. התחיל שואל באורים ותומים. הדא הוא דכתיב (שמואל ב כא א) ויבקש דוד את פני י"י באורים ותומים. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° כתיב (צפניה ב', ג') בקשו את י"י כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו. מאי אשר משפטו פעלו? שהוא עושה משפט ופעלו כאחת כשעושה משפט על חטאיו של אדם מזכיר את מעשיו הטובים. (שמואל ב כא א) ויאמר י"י, אל שאול ואל בית הדמים. על שאול שלא עשיתם עמו חסד. ועל בית הדמים, על אשר המית את הגבעונים. שלח דוד וקרא להם ושאל, מה לכם ולבית שאול? אמרין ליה, על אשר המית ממנו ז' אנשים. שני חוטבי עצים, ושני שואבי מים, וחזן, וסופר, ושמש. אמר לון, מה אתון בעו כדון  מה אתם רוצים עכשיו? אמרו ליה, יותן לנו שבעה אנשים מבניו, והוקענום לי"י, בגבעת שאול בחיר י"י. אמר לון, ומה הנייה לכון דאינון מתקטלין? סבו לכון כסף ודהב. והוון אמרין, אין לנו כסף עם שאול ועם ביתו. אמר, דילמא דאינון בהתין פלגון מן פלגון  אולי הם מתבישים אלו מפני אלו נסב כל חד מינהון והוה מפייס ליה קומי גרמיה. והוה אמר ליה, מה הנייה אית לך דאינון מתקטלין? סב לך דהב וכסף. והוא אמר, אין לנו כסף עם שאול ועם ביתו. אין לי כתיב. באותה השעה אמר דוד.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד ב] שלוש מידות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל. ו_כרחמנין ובויישנין וגומלי חסדים. רחמנין מניין? דכתיב (דברים ראה יג יח) ונתן לך רחמים. בויישנין מנין? דכתיב (שמות יתרו כ יז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם. זה סימן לבויישן שאינו חוטא. וכל שאין לו בושת פנים, דבר בריא שלא עמדו אבותיו על הר סיני. וגומלי חסדים מנין? דכתיב (דברים עקב ז יב) ושמר י"י אלהיך לך את הברית ואת החסד. ואילו אין בהן אחד מהן. מיד עמד וריחקן שנאמר, והגבעונים לא מבני ישראל המה. אף עזרא ריחקן שנאמר (נחמיה י"א, כ"א) והנתינים יושבים בעופל. אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מרחקן. דכתיב (יחזקאל מ"ח, י"ט) והעובד העיר הגבעונים יעבדוהו יאבדוהו קרי שלא יתחתנו איתם. כתיב (שמואל ב כא ו ח) ויאמר המלך, אני אתן. ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה, אשר ילדה לשאול. את אדמוני, ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול וגו'. והכתיב (שמואל ב ו כג) ולמיכל בת שאול, לא היה לה ולד עד יום מותה. ואת אמר אכן? אמור מעתה בני מירב היו וגידלתן מיכל ונקראו על שמה. (שמואל ב כא ט) ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום בהר לפני י"י ויפלו שבעתם יחד. חסר יו"ד. זה מפיבושת בן יהונתן בן שאול, שהוא אדם גדול בתורה, ונתן דוד עיניו בו להצילו מידם. אמר דוד. הריני מעבירן לפני המזבח. וכל מי שהמזבח קולטו, הרי הוא שלי. והעבירן לפני המזבח, ונתפלל עליו והלך המזבח וקלטו. הדא הוא דכתיב (תהלים נ"ז, ג') אקרא אל אלהים עליון, לאל גומר עלי. שהסכים הקדוש ברוך הוא עם דוד. (שמואל ב כא ט י) והמה הומתו בימי קציר בראשונים בתחילת קציר שעורים. ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה על הצור. מהו על הצור? אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, שהיתה אומרת הצור תמים פעלו. אמר רבי אבא בר זימנא רבי אבא בר זימנא° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. גדול הוא קידש השם מחילול השם. בחילול השם כתיב (דברים כי תצא כא כג) לא תלין נבלתו על העץ. ובקידוש השם כתיב (שמואל ב כא י) מתחלת הקציר עד נתך מים עליהם. מלמד שהיו תלויין מששה עשר בניסן, עד שבעה עשר במרחשון. והיו העוברים והשבים אומרים. מה חטאו אלו שנשתנית עליהן מידת הדין? והיו אומרים. על שפשטו ידיהן בגרים גרורים. אמרו. מה אם אילו שלא נתגיירו לשם שמים, ראו היאך תבע הקדוש ברוך הוא את דמן. המתגייר לשם שמים, על אחת כמה וכמה. הרבה גירים נתגיירו באותה שעה. הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ב טז יז) ויספר שלמה את כל האנשים הגרים שנתגירו מעצמם שהרי לא קיבלו גרים בימי שלמה. ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל, ושמונים אלף חוצב בהר.

ירושלמי סנהדרין, פרק ו, הלכה ח[עריכה]

מתני’: אמר °רבי מאיר רבי מאיר. בזמן שאדם מצטער, שכינה מה הלשון אומרת? קלני מראשי קלני מזרועי דורשים מדכתיב קללת אלקים תלוי קל לית אנא. אם כך אמר הכתוב מצטער אני על דמן של רשעים, קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך:

גמ’: אנן תנינן, קליני. אית תניי תני, קל אני. ושניהם לדבר אחד התכוונו. מאן דאמר קליני. לית הוא קליל  אינו קל. מה דאמר קל אני. לית הוא אלא נטיל  אינו אלא כבד. מתניתא דאמר אף המגדף שהלינו אותו עוברים בלא תעשה שנאמר לא תלין נבלתו כי קללת אלקים תלוי. דלא כ°רבי מאיר רבי מאיר דאמר, שאינו אלא בעשה. דכתיב, קבר תקברנו ביום ההוא

ירושלמי סנהדרין, פרק ו, הלכה ט[עריכה]

מתני’: ולא זו בלבד אלא ו_כאכל המלין את מתו, עובר בלא תעשה. הלינו לכבודו, להביא לו ארון ותכריכין, אינו עובר עליו בלא תעשה. ו_כבולא היו קוברין אותן בקברות אבותיהן. אלא שני קברות היו מתוקנין לבית דין. אחד לנסקלין ולנשרפין, ואחד לנהרגין ולנחנקין:


גמ’: תני, המעביר ארון ממקום למקום, אין בו משום ליקוטי עצמות. אמר °רבי אחא רבי אחא (תנא), הדא דאת אמר, שנקבר בארון של אבן שהוא כקרקע וכשמוציאים את הארון מהאדמה ומטלטים אותו אין זה נחשב כליקוט עצמות. אבל אם נקבר בארון של עץ, כשמוציאים את הארון מהאדמה ומטלטים אותו יש בו משום ליקוטי עצמות. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, ואפילו בארון של עץ אין בו משום ליקוטי עצמות. ואיזהו ליקוטי עצמות? המעבירן באפיקריסין שקים ממקום למקום. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא°, ליקוט עצמות כשמוען כמשמעות המילה שאוסף העצמות ולא בנוטל הארון כולו, בין עשוי אבן ובין עשוי עץ ואפילו אם נוטלן כשהם בתוך התכריכים שלהם. ותני כן, ליקט עצמות, מלקט עצם עצם משיתאכל הבשר. תני, אין שמועה לליקוט עצמות, אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° והוא ו_כגששמע למחר, אבל אם שמע בו ביום יש שמועה לליקוטי עצמות. ויש שיעור לליקוטי, עצמות? תנא ניקומכי קומי רבי זירא רבי זירא°, קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד א]אין שיעור לליקוט עצמות. כהדא דרבי מנא רבי מנא° הורי לרבי הלל דכיפרה רבי הלל דכיפרה° שהיה כהן לקרוע ולהתאבל כ°רבי אחא רבי אחא (תנא) שאם היה קבור בארון עץ והעבירו את הארון הרי זה כליקוט עצמות. ושלא להיטמות כרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שאין ליקוט אלא כשאוספם אחד אחד בשק. תני ליקוט עצמות, ו_כדאין אומר עליהן קינים ונהי קינות ויללות, ואין אומרין עליהן, ו_כהלא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים. אלו הן ברכות אבלים, מה שהן אומרים בבית הכנסת והיו חותמים בה ברוך אתה ה’ מנחם אבלים. אלו הן תנחומי אבלים מה שהן אומרים בשורה. תני אבל אומר עליהן דברים. מה הן דברים? רבנן דקיסרין אמרין קילוסין:

ירושלמי סנהדרין, פרק ו, הלכה י[עריכה]

מתני’: נתעכל הבשר. היו מלקטין את העצמות. וקוברין אותן במקומן. ו_כווהקרובין באין ושואלין את שלום העדים ואת שלום הדיינין. כלומר דעו שאין בלבינו עליכם, שדין אמת דנתם. ולא היו מתאבלין, ו_כזאלא אוננים. שאין אנינה אלא בלב:


גמ’: תני, בראשונה היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן ו_כחבמהמורות באדמה. נתעכל הבשר, היו מלקטין אותן וקוברין אותן בארזים. אותו היום מתאבל, ולמחר היה שמח, לומר שיניחוהו אבותיו מן הדין שכיון שנתעכל הבשר, נתכפר לו עוונו. ולא רק שלא קברו אותם ליד אבותם, אלא היו קוברין אותן בפני עצמן הנסקלין בנשרפין. והנהרגין בנחנקין. הוא שדוד אומר (תהלים כ"ו, ט') אל תאסוף עם חטאים נפשי, אלו הנסקלין והנשרפין. ועם אנשי דמים חיי, אלו הנהרגין והנחנקין. רבי אבהו רבי אבהו° מטתיה אונס דאזל ליה חד מיניק  מת לו תינוק. עלון רבי יונה רבי יונה° ורבי יסי רבי יסי° לנחמו. מי חמי ליה אפין מאימתו עליהם, לא אמרין ליה מילא דאורייא  כשראו אותו מפחד לא אמרו לו דבר תורה. אמר לון, משגחין רבנן מימר מילא דאורייא. אמרו ליה אשגח מרן. אמר לון מה אם רשות שלמטן שיש בה כזב ושקר וגניבות דעת ומשוא פנים ומקח שוחד והיום עודינו ומחר איננו, נאמר בה הקרובין באין ושואלין שלום הדיינין והעדים לומר שאין בליבנו עליכם כלום שדין אמת דנתם. רשות של מעלן שאין בה לא כזב ולא שקר לא גניבות דעת ולא משוא פנים ולא מקח שוחד והוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה שחייבים אנו לקבל עלינו מידת הדין. ואומר (דברים ראה יג יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבותיך:

הדרן עלך פרק נגמר הדין

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_סנהדרין/פרק_שישי&oldid=2817755"