ביאור:ויקרא טו ז
ויקרא טו ז: "וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד הָעָרֶב."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:ויקרא טו ז.
וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב[עריכה]
(ניתן לראות איך אלוהים מכסה את כל האפשרויות, ומהסגנון הזה התפתחה המשנה והתלמוד.)
בסעיף הזה אלוהים מודיע, שכל הנוגע בבשר הזב הוא טמא וחייב לכבס את בגדיו ולהתרחץ.
לא משנה איפה היה הזב, שוכב במיטה, יושב על כסא, הולך, או בכל מקום אחר. נגיעה בבשר הזב מטמאת.
אין סעיף לנגיעה בבגדו של הזב, או אדם שלובש כפפה מעור כדי להגן על עצמו. כל נגיעה ישירה בבשר הזב נכללת בסעיף הזה.
בכל אופן לאחר הנגיעה, האדם טמא, ויכול להמשיך בטיפול בחולה עד סיומו, ואז ללכת לכבס ולהתרחץ.