ביאור:ויקרא טו
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ויקרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז (מהדורות נוספות של ויקרא טו)
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. ב דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם, אִישׁ אִישׁכל גבר וגבר כִּי יִהְיֶה זָבמפריש נוזל לבן מאיבר המין (שאיננו זרע רגיל - להלן פסוק טז) מִבְּשָׂרוֹ, זוֹבוֹהחומר שיוצא ממנו טָמֵא הוּא. ג וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹעל ידי זובו: רָר בְּשָׂרוֹאם הפריש אבר המין שלו ריר אֶת זוֹבוֹ אוֹ הֶחְתִּיםנסתם מחומר קרוש בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ, טֻמְאָתוֹ הִואהוא הופך לטמא. ד כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא, וְכָל הַכְּלִיהמיועד לשבת עליו אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. ה וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹבכלי ששכב עליו הזב, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. ו וְהַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. ז וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. ח וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹרעל אדם טהור, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. ט וְכָל הַמֶּרְכָּבלמשל, אוכף אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב, יִטְמָא. י וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו, יִטְמָא עַד הָעָרֶב, וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. יא וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב, וְיָדָיו לֹא שָׁטַףכלומר, הזב נגע בו לפני שטבל במקוה בַּמָּיִם, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. יב וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב יִשָּׁבֵר, וְכָל כְּלִי עֵץ יִשָּׁטֵף בַּמָּיִם. יג וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ, וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ וְכִבֶּס בְּגָדָיו, וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר. יד וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, וּבָא לִפְנֵי יְהוָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן. טו וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן, אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה, וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה מִזּוֹבוֹ. {ס}
טז וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע, וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. יז וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע, וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. יח וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע, וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב. {פ}
יט וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָהשיצא לה דם (עד פסוק כד מדובר ב"נידה", ומפסוק כה ב"זבה"), דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּמתוך איבר מינה, שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּבריחוקה מבעלה וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב. כ וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא, וְכֹל אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. כא וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. כב וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכָל כְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. כג וְאִם עַל הַמִּשְׁכָּב הוּא, אוֹ עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר הִוא יֹשֶׁבֶת עָלָיו, בְּנָגְעוֹ בוֹ, יִטְמָא עַד הָעָרֶב. כד וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו, וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים, וְכָל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא. {ס}
כה וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּשראתה דם ב11 הימים הראשונים שלאחר 7 ימי נידתה, אוֹ כִי תָזוּב עַלבנוסף על נִדָּתָהּ, כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה, טְמֵאָה הִוא. כו כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו כָּל יְמֵי זוֹבָהּ - כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּכמו הדין שתואר לעיל פסוק כ יִהְיֶה לָּהּ, וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו - טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ. כז וְכָל הַנּוֹגֵעַ בָּם יִטְמָא, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. כח וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ, וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר. כט וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ל וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה, וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ.
לא וְהִזַּרְתֶּםתרחיקו, תפרישו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם, וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָםבגלל כניסתם למקדש בעודם טמאים בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. לב זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ. לג וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה, וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה. {פ}
ביאורי פסוקים
המוות הוא אבי אבות הטומאה; כל הטומאות שבתורה קשורות בדרך כלשהי למוות.
גם זרע שיוצא מגוף של גבר, או דם-וסת שיוצא מגוף של אישה, יש בהם מוות - יש בהם תאי זרע או ביצית שהיו יכולים להתפתח ליצור חי, אולם, כשהם יוצאים מהגוף הם מתים, ולכן הם טמאים ומטמאים כמו מת.
דיני הטומאה הקשורים למותם של תאי-חיים אלה מפורטים ביאור:בספר ויקרא, פרק טו . בפרק יש, לאחר הכותרת, " "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר" , "דַּבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם..." ארבעה חלקים:
-
-
- טומאה חמורה של גבר - זיבה - זרע שיוצא מגוף של גבר באופן לא טבעי (פסוקים 2-15): " "אִישׁ אִישׁ, כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂ" "רוֹ - זוֹבוֹ טָמֵא הוּא. וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ: רָר בְּשָׂרוֹ אֶת-זוֹבוֹ, אוֹ-הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ - טֻמְאָתוֹ הִוא..." " - גבר זב הוא טמא כל עוד יוצא ממנו זרע, ועוד שבעה ימים נקיים לאחר מכן, ועד שהוא טובל במים לאחר מכן; והוא צריך להביא קרבן לאחר שנטהר.
-
- טומאה קלה של גבר - קרי - זרע שיוצא מגוף של גבר באופן טבעי (פסוקים 16-18): "וְאִישׁ, כִּי-תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-בֶּגֶד וְכָל-עוֹר, אֲשֶׁר-יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת-זָרַע--וְכֻבַּס בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחֲצוּ בַמַּיִם, וְטָמְאוּ עַד-הָעָרֶב" - גבר שיוצא ממנו זרע טמא עד שהוא טובל במים, ועד הערב לאחר מכן.
-
- טומאה קלה של אישה - נידה - דם שיוצא מגוף של אישה באופן טבעי, בזמן הוסת החודשי (פסוקים 19-24): "וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ - שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב..." - אישה נידה טמאה בסך-הכל שבעה ימים, כולל הימים שבהם ראתה דם, ועד שהיא טובלת במים לאחר מכן ( פירוט );
-
- טומאה חמורה של אישה - זיבה - דם שיוצא מגוף של אישה באופן לא טבעי, שלא בזמן הוסת החודשי (פסוקים 25-30): "וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ, אוֹ כִי-תָזוּב, עַל-נִדָּתָהּ: כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ, כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה--טְמֵאָה הִוא..." - אישה זבה היא טמאה במשך כל התקופה שיוצא ממנה דם, ועוד שבעה ימים נקיים לאחר מכן, ועד שהיא טובלת במים לאחר מכן ( פירוט ); והיא צריכה להביא קרבן לאחר שנטהרה.
-
מבנה הפרק הוא כיאסטי (בצורת X - בהצלבה):
-
-
- החלק הראשון והחלק האחרון מדברים על הטומאות החמורות יותר - הטומאות הלא-טבעיות, שמחייבות את הטמא או הטמאה לספור שבעה ימים נקיים לפני שהם נטהרים ולהביא קרבן אחרי שהם נטהרים;
- שני החלקים האמצעיים מדברים על הטומאות הקלות יותר - הטומאות הטבעיות, שנמשכות זמן קצר יותר.
-
שני החלקים הראשונים מתייחסים לגבר (טומאה חמורה וטומאה קלה), ושני החלקים האחרונים מתייחסים לאישה (טומאה קלה וטומאה חמורה); מעיון מדוקדק בפסוקים, ניתן ללמוד על ההבדלים ביניהם.
מפסוק ג, "וזאת תהיה טמאתו בזובו" ניתן ללמוד, שהטומאה של הגבר-הזב תלויה בזובו , כלומר, ביציאת הזרע מגופו, ומכאן:
-
-
- אם יוצא ממנו זרע שלוש פעמים ברציפות באופן לא טבעי, אפילו ביום אחד, הוא כבר נחשב לזב; כך למדו חז"ל בספרא (סימן קכה): " "טומאתו בזובו תלויה, ואינה תלויה בימים" ".
- רק יציאה של זרע מטמאת את הגבר, ולא יציאה של דם או נוזלים אחרים; כך למדו חז"ל בספרא (סימן קכז): " "בלובן הוא מטמא, ואינו מטמא בדם" ".
-
מפסוק כה, "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה" ניתן ללמוד, שהטומאה של האישה-הזבה תלויה בימים, כלומר, במספר הימים שבהם יוצא ממנה דם באופן לא טבעי, ומכאן:
-
-
- רק אם יוצא ממנה דם באופן לא טבעי במשך שלושה ימים רצופים היא נחשבת לזבה; ולא אם יוצא ממנה דם כמה פעמים ביום אחד.
- רק יציאה של דם מטמאת את האישה, ולא יציאה של נוזלים אחרים.
-
(אמנם, משום-מה, חז"ל העלו את האפשרות שצריך להחיל על האישה גם את הדינים של הגבר, ודחו אפשרות זאת בכמה דרכים - בספרא סימן קכז למדו זאת מסוף פסוק ג - "טומאתו היא", כלומר, הטומאה הנזכרת בפסוק זה היא טומאתו המיוחדת של הגבר: " "טומאת האיש בלובן, וטומאת האישה בדם" "; ובתלמוד בבלי, בבא קמא כד., למדו זאת מתחילת פסוק ג - "וזאת תהיה טמאתו" - " "למעוטי זבה מראיות" "; וכבר תמהו בתוספות שם על הלימוד הזה; ונראה לי שהלימוד בספרא קרוב הרבה יותר לפשוטו של מקרא) .
הבדלים אלה כנראה נובעים מהבדלים ביולוגיים בין האיש לאשה - הבדלים שעדיין צריך לחקור.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-01-09.