ביאור:ויקרא טו א
ויקרא טו א: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:ויקרא טו א.
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר[עריכה]
בספר ויקרא, ארבע פעמים נאמר שאלוהים מדבר "אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן"
- "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ" (ויקרא יא ב) - תאור מפורט של חיה כשרה וטמאה.
- "כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת" (ויקרא יג ב) - הוראות לכהן איך לזהות ולטפל בנגע הצרעת.
- "נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" (ויקרא יד לד) - הוראות לכהן איך לזהות ולטפל בבית שהיתה בו צרעת.
- "אִישׁ אִישׁ, כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ" (ביאור:ויקרא טו ב) - הוראת הִגְיֶינָה להפרשות מהגוף.
נראה שאלוהים רצה שגם אהרון ישמע את דבריו, כי זה היה תפקיד הכהנים: ללמד את העם, לזהות את הטמא, ולחטא אותו.
לֵאמֹר[עריכה]
אלוהים דיבר, והורה למשה ולאהרון "לֵאמֹר" לעם.
אלוהים לא התכוון שמשה ואהרון יגידו את זה פעם אחת, ובזה נגמר תפקידם. אלוהים דרש שהם יכתבו את דבריו, מילה במילה, כדי שכל העם יחזור וילמד לדורות.
סגנון כתיבת החוק, וההתפלפלות על כל האפשרויות, מראה לנו את המקור ליצירת המשנה שהסבירה והעמיקה במחקר הבנת התורה, ויצירת התלמוד שהסביר והעמיק עוד יותר את מחקר התורה והמשנה.