ביאור:בבלי שבת דף ס

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בקולב ^[1] הלך אחר מסמרותיו, בסולם הלך אחר שליבותיו, בערסי ^[2] הלך אחר שלשלותיו ^[3]; וחכמים אומרים: הכל הולך אחר המעמיד ^[4]';

רבא אמר: ^[5]לצדדים קתני: יש עליה חותם - תכשיט דאיש; אין עליה חותם - תכשיט דאשה.

רב נחמן בר יצחק אמר: טומאה אשבת קרמית? טומאה - (במדבר לא נא) [ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם כל] כלי מעשה אמר רחמנא, וכלי הוא; שבת - משום משוי אמר רחמנא; אין עליה חותם = תכשיט; יש עליה חותם = משוי ^[6].

ולא במחט שאינה נקובה [ואם יצאת אינה חייבת חטאת]:

למאי חזיא ^[7]?

אמר רב יוסף: הואיל ואשה אוגרת בה שערה ^[8].

אמר ליה אביי: ותהוי כבירית טהורה, ותשתרי ^[9]!?

אלא תרגמא רב אדא נרשאה [מהעיר נרש] קמיה דרב יוסף: הואיל ואשה חולקת בה שערה בשבת ^[10].

^[11] למאי חזיא ^[12]?

אמר רבא: טס של זהב יש לה על ראשה ^[13]; בחול חולקת בה שערה ^[14], בשבת מניחתה כנגד פדחתה ^[15].

משנה:

לא יצא האיש בסנדל המסומר ^[16], ולא ביחיד ^[17] בזמן שאין ברגלו מכה ^[18], ולא בתפילין ^[19], ולא בקמיע ^[20] בזמן שאינו מן המומחה ^[21] ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים ^[22],

ואם יצא - אינו חייב חטאת ^[23].

גמרא:

סנדל המסומר מאי טעמא?

אמר שמואל שלפי הגזרה ^[24] היו, והיו נחבאין במערה, ואמרו: הנכנס יכנס ^[25] והיוצא אל יצא ^[26]; נהפך סנדלו של אחד מהן ^[27], כסבורין הם אחד מהן יצא וראוהו אויבים ועכשיו באין עליהן; דחקו זה בזה והרגו זה את זה ^[28] יותר ממה שהרגו בהם אויבים; רבי אילעאי בן אלעזר אומר: במערה היו יושבין, ושמעו קול מעל גבי המערה; כסבורין היו שבאו עליהם אויבים - דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים'

רמי בר יחזקאל אמר: בבית הכנסת היו יושבין, ושמעו קול מאחורי בית הכנסת, כסבורין היו שבאו עליהם אויבים - דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים; באותה שעה אמרו: אל יצא אדם ^[29] בסנדל המסומר ^[30]';

אי הכי בחול נמי ליתסר?

מעשה כי הוה - בשבת הוה.

ביום טוב לישתרי? אלמה תנן ^[31]:

עמוד ב

'משלחין כלים ביום טוב, בין תפורין בין שאינן תפורין, אבל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור [<בי"ט> בשבת [מילים אלה אינם במשנתנו]] ^[32]; מאי טעמא? דאיכא כינופיא? ביום טוב נמי איכא כינופיא! תענית צבור איכא כינופיא ^[33], ליתסר ^[34]!?

מעשה, כי הוה - בכינופיא דאיסורא ^[35], הכא כינופיא דהתירא הוה.

ואפילו לרבי חנינא בן עקיבא, ^[36] דאמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה ^[37]' - הני מילי ירדן, דשאני משאר נהרות ^[38], אבל יום טוב ושבת כי הדדי נינהו, דתנן [ביצה פ"ה מ"ב; מגילה פ"א מ"ה]: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד'!

אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא לחזק ^[39], אבל לנוי – מותר ^[40];

וכמה 'לנוי'?

רבי יוחנן אמר: חמש בזה וחמש בזה;

ורבי חנינא אמר: שבע בזה ושבע בזה.

אמר ליה רבי יוחנן לרב שמן בר אבא: אסברא לך: לדידי - שתים מכאן ^[41] ושתים מכאן ^[42], ואחת בתרסיותיו ^[43]; לרבי חנינא שלש מכאן ושלש מכאן ואחת בתרסיותיו.

מיתיבי: 'סנדל הנוטה ^[44] - עושה לו שבע - דברי רבי נתן; ורבי מתיר בשלש-עשרה'; בשלמא לרבי חנינא הוא דאמר כרבי נתן, אלא רבי יוחנן דאמר כמאן?

הוא דאמר כרבי נהוראי, דתניא: רבי נהוראי אומר: חמש מותר ושבע אסור.

אמר ליה איפה ^[45] לרבה בר בר חנה: אתון תלמידי רבי יוחנן - עבידו כרבי יוחנן; אנן נעביד כרבי חנינא!

בעא מיניה רב הונא מרב אשי: חמש מהו?

אמר ליה: אפילו שבע מותר.

תשע מאי?

אמר ליה: אפילו שמונה אסור.

בעא מיניה ההוא רצענא מרבי אמי: תפרו מבפנים ^[46] מהו?

אמר ליה: ^[47] מותר ^[48], ולא ידענא מאי טעמא!

אמר רב אשי: ולא ידע מר מאי טעמא? - כיון דתפרו מבפנים הוי ליה מנעל; בסנדל גזרו ביה רבנן, במנעל לא גזרו ביה רבנן.

בעא מיניה רבי אבא בר זבדא מרבי אבא בר אבינא: עשאו ^[49] כמין כלבוס ^[50] - מהו?

אמר ליה: מותר ^[51].

איתמר נמי: אמר רבי יוסי ברבי חנינא: עשאו כמין כלבוס – מותר.

אמר רב ששת: חיפהו כולו ^[52] במסמרות כדי שלא תהא קרקע אוכלתו – מותר.

תניא כוותיה דרב ששת: 'לא יצא האיש בסנדל המסומר, ולא יטייל מבית לבית אפילו ממטה למטה, אבל מטלטלין אותו לכסות בו את הכלי ולסמוך בו כרעי המטה ^[53]; ורבי אלעזר ברבי שמעון אוסר ^[54];

נשרו רוב ממסמרותיו ונשתייר בו ארבעה או חמשה – מותר; ורבי מתיר עד שבע; ^[55]

חיפהו בעור מלמטה וקבע לו מסמרות מלמעלה – מותר ^[56];

עשאו ^[57] כמין כלבוס או ^[58] כמין טס או ^[59] כמין יתד, או שחיפהו כולו במסמרות כדי שלא תהא קרקע אוכלתו – מותר.'

הא - גופה קשיא: אמרת 'נשרו רוב מסמרותיו' אף על גב דנשתיירו ביה טובא ^[60], והדר תני ארבע או חמש – אִין, טפי לא!?

אמר רב ששת: לא קשיא: כאן שנגממו ^[61] כאן שנעקרו ^[62].

ארבע או חמש מותר:

השתא חמש שרי, ארבע מיבעיא?

אמר רב חסדא: ארבע מסנדל קטן, וחמש מסנדל גדול.

ורבי מתיר עד שבע? והתניא: רבי מתיר עד שלש עשרה?

נוטה שאני ^[63].

השתא דאתית להכי ^[64], לרבי יוחנן נמי ^[65] לא קשיא ^[66]: ^[67]נוטה שאני ^[68].

אמר רב מתנה, ואמרי לה אמר רב אחדבוי בר מתנה אמר רב מתנה: אֵין הלכה כרבי אלעזר ברבי שמעון.

פשיטא: יחיד ורבים הלכה כרבים!?

מהו דתימא מסתברא טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון בהא ^[69] - קא משמע לן.

אמר רבי חייא: אי לאו דקרו לי 'בבלאי שרי איסורי ^[70] ' - שרינא ביה טובא.

וכמה?

בפומבדיתא אמרין עשרין וארבע, בסורא אמרין עשרין ותרתין.

אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך: עד דאתא מפומבדיתא לסורא ^[71] - חסר תרתי ^[72] ^[73].

ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה:

הערות[עריכה]

^ הוא כמין עמוד רחב מלמטה ודק מלמעלה, ומיטלטל, והחנוני מעמידו לפני חלון חנותו, ומסמרין תחובין בו, ותולין בהן אבנטים ורצועות למכור
^ אישתרייד"א בלע"ז, והן מאזנים גדולות לשקול צמר ושעוה ונחשת, והן של עץ
^ שתלוי בהן ואם של מתכת הן טמאות
^ גוף הטבעת מעמיד החותם, והעול מעמיד את סמלוניו, והקולב את מסמרותיו, והסולם את שליבותיו, שהרי בהם קבועים; והערסה הוא עץ ארוך, שהקנה שקורין ייש"א [מוט, אסל של מאזניים] והלשון תחוב בו, והשלשלות קבועות בקנה, וכולן - העץ ארוך מעמידן, שהוא פליי"ל [קנה המאזניים], ששתי כפות המאזנים תלויות בשני ראשין
^ ברייתא דקתני 'וטבעת הוי תכשיט בין שיש עליה חותם בין שאין עליה חותם' לאו ארישא, דאיירי בתכשיטי נשים קיימי תרוייהו, אלא חד תכשיט דאיש וחד תכשיט דאשה, ו
^ הא דקתני 'וטבעת בין שיש עליה כו' - לאו ארישא קאי, דקרי ליה 'תכשיט נשים', אלא הכי קאמר: וטבעת שאמרו שנטמאת, בין שיש עליה חותם - דלאו תכשיט הוא, מיהו כלי מעשה הוא, בין שאין עליה חותם, דהוי תכשיט; וכי קתני רישא 'תכשיטי נשים' - אשאין עליה חותם
^ [אם] לתכשיט, דקתני אינה חייבת חטאת
^ היוצא חוץ לקישוריה - כורכתו סביב המחט, ותוחבת המחט בשבכה מתחתיה, שלא יראה שערה
^ דתנא מתניתין (לקמן סג.) בירית טהורה מלטמא, ויוצאין בה והיא כמין אצעדה שעושה לשוקיה מעל בתי שוקיה, להדקן שלא יפלו על רגלה, דלאו תכשיט היא, אלא תשמיש לבתי שוקיה, והוי כטבעת הכלים דאמרן 'טהורות' בפרקין דלעיל, ויוצאין בה: שצריך לה עם בתי שוקיה, ולא הוי משאוי; ויוצאין - דכיון דלצניעותא היא לא שלפא ומחוי; והאי מחט נמי לצניעות, ד'שער באשה ערוה', ולא מחויא, ואמאי לא תצא לכתחילה
^ חולקת לכאן ולכאן באמצע ראשה, שקורין גריוו"א בלע"ז
^ ובשבת
^ הרי בשבת אינה חולקת שערה
^ על ראשה האחד, והשני - עוקץ הוי
^ בעוקץ
^ ובשבת תוחבת העוקץ בשבכה, והטס שבראשה השני מונח על פדחתה
^ של עץ הוא, ותוחבין מסמרות למעלה לחזק התחתון עם העליון: העץ עם העור שלמעלה הימנו, ויש לו שתי פיות [אפשר להכנס רגלו משני צדי הסנדל – לפי הגמרא להלן], ותוחב רגלו בו; ובגמרא מפרש מאי טעמא גזרו ביה
^ ולא בסנדל יחיד
^ בש"ס ירושלמי מפרש דלא ליחשדיה דטעין ליה לחבריה תותי כנפיה; ולשון רבותי: דילמא מחייכי עליה ושקיל דשליף ליה וממטי ליה בידיה בשִׁכחַת שבת; ומיהו בזמן שיש ברגלו מכה – שרי; ובגמרא בעי בהי מינייהו יהיב ליה
^ כדמפרש טעמא בגמרא (לקמן דף סא.)
^ שכותבין וטוענין לרפואה
^ אבל בקמיע מומחה – שרי, דתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו
^ שריון קסדא ומגפיים מפרש בגמרא
^ דכולהו מין מלבושין נינהו בחול, למלחמה
^ בני אדם הנשמטים מן הגזירה היו
^ הרוצה ליכנס – יכנס, שהנכנס יראה תחלה שאין אדם רואה
^ שמא יש אויבים מבחוץ והוא לא ידע ויראוהו ויבינו שאנו כאן
^ שיש לו שתי פיות ויכול לנועלו משני צדדין, אבל ניכר מי הוא לפנים ומי הוא לאחור, וכשנועלו זה הפוך - נראה הנכנס כאילו הוא יוצא, וניכר מקומו בקרקע, שהיו סנדליהן מסומרין כעין אותם שעושין לרגלי הסוסים, ראשיהן עבים
^ בדחיקתן
^ אל יצא האיש בשבת
^ כדמפרש לקמיה דבשבת היה מעשה ומעין המאורע אסרו
^ במסכת ביצה [פ"א מ"י]
^ אלמא לאו בר מנעליה ביום טוב הוא, דהא קתני התם כל שנאותין בו ביום טוב - משלחין אותו
^ שאין עושין מלאכה, ונקבצין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ההיא מעשה דהוה כינופיא
^ כי ההיא מעשה דהוה כינופיא
^ דאיסורא בעשיית מלאכה
^ בפרק 'חומר בקדש' (חגיגה כג א) גבי נושא מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה שנמצא כזית מן המת תחוב בקרקעיתה של ספינה, ונטמאו, וקאמרי רבנן דגזרו שלא יעביר אדם מי חטאת בספינה ולא על הגשר ולא ישיטם על פני המים, אחד ירדן ואחד שאר נהרות, ופליג רבי חנינא
^ ולא גשר ושאר נהרות, דגזירה שגזרו מחמת מאורע - אין להם לגזור אלא מעין המאורע
^ ברוחב או בעומק
^ שמסמרותיו נעשו לחזק העקב שקורין שול"א [סוליה] עם הפנתא שקורין אינפיינ"א [גפה, עור עליון של נעל]
^ דלא גזרו אלא מעין המאורע, והנהו לחזק היו, כסתם מסמרים דסנדל
^ לצד חיצון: אחד בראשו לצד האצבעות, ואחד לצד עקיבו
^ לצד פנימי לעבר בין הרגלים
^ רצועותיו
^ שתחתון שלו אינו שוה: שעב מצד זה ודק מצד זה, וכשדורס נוטה - לצד הדק, וצריך להגביהו שיהא שוה לצד שכנגדו
^ שם חכם, ובנו של רב רחבה דפומבדיתא הוה
^ שנתן מנעל של עור לפנים מן הסנדל, תפרו; פורדרי"ץ בלע"ז [עשוי כמו עם בטנה תפורה מבפנים]
^ שמעתי מרבי יוחנן:
^ לקבוע בו מסמרים מבחוץ
^ למסמר
^ בלע"ז טינפיילו"ן: שני ראשין חדין וכפופין, ונועץ שני ראשים בעץ; כדאמרינן בסוטה (יט:) כלבוס של ברזל מטילין לה לתוך פיה
^ הואיל ונשתנה משאר מסמרים: דלא גזרו אלא מעין המאורע
^ מלמטה
^ דתורת כלי עליו
^ דילמא אתי לנועלו
^ לקמן מפרש לה;
^ הואיל ונשתנה מכמו שהיה, דמעין המאורע גזרו
^ לראש מסמר
^ רחב
^ שעשאו חד
^ ובלבד שיהיו מעוט
^ מלמעלה ורשומו ניכר בתוך העץ - אפילו טובא, דהא מינכר שאינו כברייתו
^ לגמרי, שאין ניכר שהיה בו יותר: ארבעה או חמשה אִין, טפי לא; לוי"ה; ולשון חבירו איפכא
^ שכולן צריכין לו להשוותו, ואין אחד מהן לחזק
^ לחלק בין נוטה לשאין נוטה
^ דקפרכת לעיל מינה ואמרת 'דאמר כמאן?'
^ איכא נמי לתרוצי
^ לעולם כרבי נתן, ו
^ דהתם מתיר עד שבע, אבל אין נוטה - חמשה ותו לא
^ דאסור לטלטל שמא ינעלנו
^ דרבי חייא - מבבל הוה, כדאמרינן בסוכה [דף כ,א]: עלו רבי חייא ובניו ויסדוה
^ כשעלה מבבל לארץ ישראל ובא דרך סוריא מפומבדיתא [נראה שרש"י גרס 'מפומבדיתא לסוריא’]
^ נפלו שתים ממסמרותיו בדרך
^ דומה אצל דומה [אולי לשון נקיה: בעיר פומבדיתא היו גנבי רבים, שהיו עלולים לחסר ממה שיש לעובר האורח]

[1] הוא כמין עמוד רחב מלמטה ודק מלמעלה, ומיטלטל, והחנוני מעמידו לפני חלון חנותו, ומסמרין תחובין בו, ותולין בהן אבנטים ורצועות למכור

[2] אישתרייד"א בלע"ז, והן מאזנים גדולות לשקול צמר ושעוה ונחשת, והן של עץ

[3] שתלוי בהן ואם של מתכת הן טמאות

[4] גוף הטבעת מעמיד החותם, והעול מעמיד את סמלוניו, והקולב את מסמרותיו, והסולם את שליבותיו, שהרי בהם קבועים; והערסה הוא עץ ארוך, שהקנה שקורין ייש"א [מוט, אסל של מאזניים] והלשון תחוב בו, והשלשלות קבועות בקנה, וכולן - העץ ארוך מעמידן, שהוא פליי"ל [קנה המאזניים], ששתי כפות המאזנים תלויות בשני ראשין

[5] ברייתא דקתני 'וטבעת הוי תכשיט בין שיש עליה חותם בין שאין עליה חותם' לאו ארישא, דאיירי בתכשיטי נשים קיימי תרוייהו, אלא חד תכשיט דאיש וחד תכשיט דאשה, ו

[6] הא דקתני 'וטבעת בין שיש עליה כו' - לאו ארישא קאי, דקרי ליה 'תכשיט נשים', אלא הכי קאמר: וטבעת שאמרו שנטמאת, בין שיש עליה חותם - דלאו תכשיט הוא, מיהו כלי מעשה הוא, בין שאין עליה חותם, דהוי תכשיט; וכי קתני רישא 'תכשיטי נשים' - אשאין עליה חותם

[7] [אם] לתכשיט, דקתני אינה חייבת חטאת

[8] היוצא חוץ לקישוריה - כורכתו סביב המחט, ותוחבת המחט בשבכה מתחתיה, שלא יראה שערה

[9] דתנא מתניתין (לקמן סג.) בירית טהורה מלטמא, ויוצאין בה והיא כמין אצעדה שעושה לשוקיה מעל בתי שוקיה, להדקן שלא יפלו על רגלה, דלאו תכשיט היא, אלא תשמיש לבתי שוקיה, והוי כטבעת הכלים דאמרן 'טהורות' בפרקין דלעיל, ויוצאין בה: שצריך לה עם בתי שוקיה, ולא הוי משאוי; ויוצאין - דכיון דלצניעותא היא לא שלפא ומחוי; והאי מחט נמי לצניעות, ד'שער באשה ערוה', ולא מחויא, ואמאי לא תצא לכתחילה

[10] חולקת לכאן ולכאן באמצע ראשה, שקורין גריוו"א בלע"ז

[11] ובשבת

[12] הרי בשבת אינה חולקת שערה

[13] על ראשה האחד, והשני - עוקץ הוי

[14] בעוקץ

[15] ובשבת תוחבת העוקץ בשבכה, והטס שבראשה השני מונח על פדחתה

[16] של עץ הוא, ותוחבין מסמרות למעלה לחזק התחתון עם העליון: העץ עם העור שלמעלה הימנו, ויש לו שתי פיות [אפשר להכנס רגלו משני צדי הסנדל – לפי הגמרא להלן], ותוחב רגלו בו; ובגמרא מפרש מאי טעמא גזרו ביה

[17] ולא בסנדל יחיד

[18] בש"ס ירושלמי מפרש דלא ליחשדיה דטעין ליה לחבריה תותי כנפיה; ולשון רבותי: דילמא מחייכי עליה ושקיל דשליף ליה וממטי ליה בידיה בשִׁכחַת שבת; ומיהו בזמן שיש ברגלו מכה – שרי; ובגמרא בעי בהי מינייהו יהיב ליה

[19] כדמפרש טעמא בגמרא (לקמן דף סא.)

[20] שכותבין וטוענין לרפואה

[21] אבל בקמיע מומחה – שרי, דתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו

[22] שריון קסדא ומגפיים מפרש בגמרא

[23] דכולהו מין מלבושין נינהו בחול, למלחמה

[24] בני אדם הנשמטים מן הגזירה היו

[25] הרוצה ליכנס – יכנס, שהנכנס יראה תחלה שאין אדם רואה

[26] שמא יש אויבים מבחוץ והוא לא ידע ויראוהו ויבינו שאנו כאן

[27] שיש לו שתי פיות ויכול לנועלו משני צדדין, אבל ניכר מי הוא לפנים ומי הוא לאחור, וכשנועלו זה הפוך - נראה הנכנס כאילו הוא יוצא, וניכר מקומו בקרקע, שהיו סנדליהן מסומרין כעין אותם שעושין לרגלי הסוסים, ראשיהן עבים

[28] בדחיקתן

[29] אל יצא האיש בשבת

[30] כדמפרש לקמיה דבשבת היה מעשה ומעין המאורע אסרו

[31] במסכת ביצה [פ"א מ"י]

[32] אלמא לאו בר מנעליה ביום טוב הוא, דהא קתני התם כל שנאותין בו ביום טוב - משלחין אותו

[33] שאין עושין מלאכה, ונקבצין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ההיא מעשה דהוה כינופיא

[34] כי ההיא מעשה דהוה כינופיא

[35] דאיסורא בעשיית מלאכה

[36] בפרק 'חומר בקדש' (חגיגה כג א) גבי נושא מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה שנמצא כזית מן המת תחוב בקרקעיתה של ספינה, ונטמאו, וקאמרי רבנן דגזרו שלא יעביר אדם מי חטאת בספינה ולא על הגשר ולא ישיטם על פני המים, אחד ירדן ואחד שאר נהרות, ופליג רבי חנינא

[37] ולא גשר ושאר נהרות, דגזירה שגזרו מחמת מאורע - אין להם לגזור אלא מעין המאורע

[38] ברוחב או בעומק

[39] שמסמרותיו נעשו לחזק העקב שקורין שול"א [סוליה] עם הפנתא שקורין אינפיינ"א [גפה, עור עליון של נעל]

[40] דלא גזרו אלא מעין המאורע, והנהו לחזק היו, כסתם מסמרים דסנדל

[41] לצד חיצון: אחד בראשו לצד האצבעות, ואחד לצד עקיבו

[42] לצד פנימי לעבר בין הרגלים

[43] רצועותיו

[44] שתחתון שלו אינו שוה: שעב מצד זה ודק מצד זה, וכשדורס נוטה - לצד הדק, וצריך להגביהו שיהא שוה לצד שכנגדו

[45] שם חכם, ובנו של רב רחבה דפומבדיתא הוה

[46] שנתן מנעל של עור לפנים מן הסנדל, תפרו; פורדרי"ץ בלע"ז [עשוי כמו עם בטנה תפורה מבפנים]

[47] שמעתי מרבי יוחנן:

[48] לקבוע בו מסמרים מבחוץ

[49] למסמר

[50] בלע"ז טינפיילו"ן: שני ראשין חדין וכפופין, ונועץ שני ראשים בעץ; כדאמרינן בסוטה (יט:) כלבוס של ברזל מטילין לה לתוך פיה

[51] הואיל ונשתנה משאר מסמרים: דלא גזרו אלא מעין המאורע

[52] מלמטה

[53] דתורת כלי עליו

[54] דילמא אתי לנועלו

[55] לקמן מפרש לה;

[56] הואיל ונשתנה מכמו שהיה, דמעין המאורע גזרו

[57] לראש מסמר

[58] רחב

[59] שעשאו חד

[60] ובלבד שיהיו מעוט

[61] מלמעלה ורשומו ניכר בתוך העץ - אפילו טובא, דהא מינכר שאינו כברייתו

[62] לגמרי, שאין ניכר שהיה בו יותר: ארבעה או חמשה אִין, טפי לא; לוי"ה; ולשון חבירו איפכא

[63] שכולן צריכין לו להשוותו, ואין אחד מהן לחזק

[64] לחלק בין נוטה לשאין נוטה

[65] דקפרכת לעיל מינה ואמרת 'דאמר כמאן?'

[66] איכא נמי לתרוצי

[67] לעולם כרבי נתן, ו

[68] דהתם מתיר עד שבע, אבל אין נוטה - חמשה ותו לא

[69] דאסור לטלטל שמא ינעלנו

[70] דרבי חייא - מבבל הוה, כדאמרינן בסוכה [דף כ,א]: עלו רבי חייא ובניו ויסדוה

[71] כשעלה מבבל לארץ ישראל ובא דרך סוריא מפומבדיתא [נראה שרש"י גרס 'מפומבדיתא לסוריא’]

[72] נפלו שתים ממסמרותיו בדרך

[73] דומה אצל דומה [אולי לשון נקיה: בעיר פומבדיתא היו גנבי רבים, שהיו עלולים לחסר ממה שיש לעובר האורח]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]