ביאור:בבלי שבת דף קכ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבת:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
- דברים שאין בני אדם עומדין עליהם [1] אלא אם כן נכשלים בהן [2] ישנן תחת ידיך - קצין תהיה לנו.
(ישעיהו ג ז) ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חבש [ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימני קצין עם] ; אין 'ישא' אלא לשון שבועה, וכן הוא אומר (שמות כ ו) לא תשא את שם ה' [לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא] ; 'לא אהיה חבש' - לא אהיה מחובשי עצמן בבית המדרש [3], 'ובביתי אין לחם ואין שמלה' - שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד.
וממאי [4]? דילמא שאני התם, דאי אמר להו "גמירנא [5]", אמרו ליה [6]: "אימא לן"!
[7] הוה ליה למימר: גמר ושכח; מאי 'לא אהיה חבש' – כלל [8]!
לא קשיא: כאן - בדברי תורה [9], כאן - במשא ומתן.
משנה:
מצילין סל מלא ככרות - אף על פי שיש בו מאה סעודות, ועיגול של דבילה [10], וחבית של יין,
ואומר לאחרים: "בואו והצילו לכם"!
ואם היו פיקחין - עושין עמו חשבון [11] אחר השבת.
להיכן מצילין אותן?
לחצר המעורבת;
בן בתירא אומר: אף לשאינה מעורבת;
ולשם מוציא כל כלי תשמישו [12], ולובש כל מה שיכול ללבוש, ועוטף כל מה שיכול לעטוף -
רבי יוסי אומר: שמונה עשר כלים [13],
וחוזר ולובש ומוציא, ואומר לאחרים: "בואו והצילו עמי"!
גמרא:
והא תנא ליה רישא שלש סעודות ותו לא!?
אמר רב הונא: לא קשיא, כאן - בבא להציל, כאן - בבא לקפל: בא להציל [14] - מציל את כולן [15], בא לקפל [16] - אינו מקפל אלא מזון שלש סעודות [17].
רב אבא בר זבדא אמר רב: אידי ואידי בבא לקפל, ולא קשיא; כאן - לאותה חצר, כאן - לחצר אחרת.
בעי רב הונא בריה דרב יהושע: פירש טליתו, וקיפל והניח, וקיפל והניח [18], מאי? כבא להציל דמי [19], או כבא לקפל דמי [20]?
מדאמר רבא 'אטעיה רב שיזבי לרב חסדא, ודרש: ובלבד שלא יביא כלי שהוא מחזיק יותר משלש סעודות' - שמע מינה: כבא להציל דמי, ושפיר דמי [21].
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי טעותא [22]?
אמר ליה: דקתני [23]: ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט, כלי אחר ויצרף, [24] כלי אחֵר הוא דלא, אבל בההוא מנא - כמה דבעי מציל [25].
ועיגול של דבילה [וחבית של יין, ואומר לאחרים: "בואו והצילו לכם"! ואם היו פיקחין - עושין עמו חשבון אחר השבת]:
חשבון מאי עבידתיה? מהפקירא קזכו [26]!
אמר רב חסדא: מדת חסידות [27] שנו כאן.
אמר רבא: חסידי, אגרא דשבתא שקלי [28]?
אלא אמר רבא: הכא – בִּיְּרֵא שמים עסקינן [29], ולא ניחא ליה דליתהני מאחרים [30], ובחנם נמי לא ניחא ליה דליטרח [31], והכי קאמר: ואם היו פיקחין, דידעי דכהאי גוונא לאו שכר שבת הוא - עושין עמו חשבון לאחר השבת. [32]
ולהיכן מצילין [לחצר המעורבת [33]; בן בתירא אומר: אף לשאינה מעורבת;]. מאי שנא הכא דקתני "[בואו והצילו] לכם", ומאי שנא הכא דקתני "[בואו והצילו] עמי"?
אמרי: גבי מזונות קתני לכם - משום דלא קא חזו אלא מזון שלש סעודות, אבל גבי לבושים קתני עמי - משום דקחזי ליה לכולי יומא.
תנו רבנן: 'לובש מוציא ופושט, וחוזר ולובש ומוציא ופושט, ואפילו כל היום כולו - דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר: שמנה עשר כלים, ואלו הם שמנה עשר כלים: מקטורן [34], אונקלי [35], ופונדא [36], קלבוס [37] של פשתן, וחלוק [38], ואפיליות [39], ומעפורת [40], ושני ספרקין [41], ושני מנעלים, ושני אנפילאות [42], ושני פרגד [43], וחגור שבמתניו [44], וכובע שבראשו, וסודר שבצוארו [45].
משנה:
רבי שמעון בן ננס אומר: פורסין עור של גדי [46] על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן את האור, מפני שהוא מחרך [47];
ועושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאין [48] בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאין מים, לפי שאין יכולין לקבל את האור [49], והן מתבקעין ומכבין את הדליקה.
גמרא:
אמר רב יהודה אמר רב: טלית שאחז בה האור מצד אחד - נותנין עליה מים מצד אחר, ואם כבתה - כבתה. מיתיבי: 'טלית שאחז בה האור מצד אחד - פושטה ומתכסה בה, ואם כבתה – כבתה;
וכן ספר תורה שאחז בו האור - פושטו וקורא בו, ואם כבה - כבה'?
(שבת קכ ב)
הוא דאמר כרבי שמעון בן ננס [50].
אימר דאמר רבי שמעון בן ננס - מפני שהוא מחרך, גרם כיבוי [51] מי אמר [52]?
אין, מדקתני סיפא: רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה - מכלל דתנא קמא שרי.
תנו רבנן: נר [53] שעל גבי טבלא - מנער את הטבלה והיא נופלת, ואם כבתה - כבתה.
אמרי דבי רבי ינאי: לא שנו אלא בשוכח [54], אבל במניח – נעשה [55] בסיס לדבר האסור [56].
תנא: נר שאחורי הדלת - פותח ונועל כדרכו, ואם כבתה - כבתה.
לייט עלה רב [57].
אמר ליה רבינא לרב אחא בריה דרבא, ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מאי טעמא לייט עלה רב?: אילימא משום
דרב סבר לה כרבי יהודה [58], ותנא קתני לה כרבי שמעון - משום דרב סבר לה כרבי יהודה, כל דתני כרבי שמעון מילט לייט ליה?
אמר ליה: בהא - אפילו רבי שמעון מודה, דהא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות [59].
אמר רב יהודה: פותח אדם דלת כנגד מדורה בשבת [60].
לייט עלה אביי.
במאי עסקינן?: אילימא ברוח מצויה - מאי טעמיה דמאן דאסר [61]? אי ברוח שאינה מצויה - מאי טעמא דמאן דשרי?
לעולם ברוח מצויה, מר סבר: גזרינן, ומר סבר: לא גזרינן.
עושין מחיצה [בכל הכלים, בין מלאין בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאין מים, לפי שאין יכולין לקבל את האור, והן מתבקעין ומכבין את הדליקה].
למימרא דרבנן סברי: גרם כבוי מותר, ורבי יוסי סבר: גרם כבוי אסור? והא איפכא שמעינן להו, דתניא: 'עושין מחיצה בכלים ריקנין, ובמלאין שאין דרכן להשתבר; ואלו מלאין שאין דרכן להשתבר: כלי מתכות. רבי יוסי אומר: אף כלי כפר שיחין [62] וכלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר! [63] - וכי תימא: 'איפוך מתניתין [64], ורבי יוסי דברייתא [65] – לדבריהם קאמר [66]', ומי מצית אפכת לה? והאמר רבה בר תחליפא משמיה דרב: מאן תנא גרם כבוי אסור - רבי יוסי!
אלא, לעולם לא תיפוך, וברייתא כולה רבי יוסי היא, וחסורי מחסרא והכי קתני: 'עושין מחיצה בכלים ריקנין, ובמלאים שאין דרכן להשתבר; ואלו הן כלים שאין דרכן להשתבר - כלי מתכות, וכלי כפר שיחין וכלי כפר חנניה נמי אין דרכן להשתבר, שרבי יוסי אומר: אף כלי כפר שיחין וכלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר.'
ורמי דרבנן אדרבנן, ורמי דרבי יוסי אדרבי יוסי, דתניא: 'הרי שהיה שם כתוב לו על בשרו - הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת; נזדמנה לו טבילה של מצוה - כורך
עליה גמי ויורד וטובל. רבי יוסי אומר: לעולם יורד וטובל כדרכו [67], ובלבד שלא ישפשף [68]!?
שאני התם, דאמר קרא (דברים יב ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון] ואבדתם את שמם מן המקום ההוא [פסוק ד] לא תעשון כן לה' אלהיכם; עשייה - הוא דאסור, גרמא - שרי.
אי הכי, הכא נמי: כתיב (שמות כ ט) [ויום השביעי שבת לה' אלהיך] לא תעשה כל מלאכה [אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך] - עשייה הוא דאסור, גרמא שרי!
מתוך שאדם בהול על ממונו - אי שרית ליה אתי לכבויי.
אי הכי - קשיא דרבנן אדרבנן: ומה התם דאדם בהול על ממונו - שרי, הכא לא כל שכן?
ותסברא [69]?: האי גמי היכי דמי [70]?: אי דמיהדק [71] - קא הוי חציצה, אי לא מיהדק [72] – עיילי ביה מיא [73]!
חציצה - תיפוק ליה [74] משום דיו [75]!
[76] בלחה, דתניא [תוספתא מקוואת פ"ו מ"ט [צוקרמנדל]]: הדם והדיו הדבש והחלב יבשין - חוצצין, לחים - אין חוצצין.
מכל מקום קשיא [77]!?
אלא אמר רבא בר רב שילא: היינו טעמייהו דרבנן, דקסברי: אסור לעמוד בפני השם ערום.
מכלל דרבי יוסי סבר מותר לעמוד בפני השם ערום [78]?
דמנח ידיה עילויה.
לרבנן נמי, דמנח ידיה עילויה!?
זימנין דמשתלי, ושקיל ליה.
לרבי יוסי נמי, זימנין דמשתלי ושקיל ליה!?
אלא: אי דאיכא גמי - הכי נמי [79], הכא במאי עסקינן? - לאהדורי אגמי; רבנן סברי:
הערות[עריכה]
- ^ על בוריין, לאומרן כהלכתן
- ^ עד שאומרן שנים ושלשה פעמים בשיבוש, דהיינו טעמי תורה המסותרין
- ^ איני רגיל להיות חובש - חבוש בבית המדרש; אהיה = הורגלתי, כמו שחוק לרעהו אהיה (איוב יב ד) - אני הווה
- ^ דמשום דיש בהן אמנה הוא, דילמא על כרחיך צריכים שישיבו האמת
- ^ אותן טעמי תורה
- ^ שואלים
- ^ ומשני:
- ^ מודה הוא על האמת שלא יגע בתורה
- ^ בדברי תורה היו נאמנין, ואין מתהללים על שקר
- ^ שהוא גדול, ויש בו סעודות הרבה
- ^ לישאל שכרן כפועלים
- ^ שצריכין לו לאותו היום, כגון כוסות וקיתוניות
- ^ מפרש להו בגמרא, שכן דרך ללובשן בחול יחד, אבל טפי מהכי - לא, ואינו פושטן לחזור וללבוש ולהציל אחרים
- ^ שהציל בסל אחד, כדקתני: סל מלא ככרות, ואינו טורח אלא להצילן מתוך הדליקה
- ^ בבת אחת מציל כל מה שבסל, דהא חדא זימנא הוא, מה לי פורתא מה לי טובא
- ^ סלים הרבה זה עם זה, לטרוח ולאוספם ולחזור ולהוציא
- ^ מזון שלש סעודות הוא דיכול להציל בסלים הרבה, ותו לא, שכל אחד - טורח בעצמו הוא
- ^ הביא אוכלין והניח, וחזר והביא והניח
- ^ הואיל ואין כאן אלא כלי אחד, ובפעם אחת הוא מוציאם
- ^ הואיל וטורח לאסוף ולכנוס
- ^ אטעייה רב שיזבי לרב חסדא - עד שדרש לפניו, והודה לו רב חסדא, ואהא מתניתין דאמרן לעיל
עמוד ב: נשברה לו חבית בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה, ודרש רב שיזבי לרב חסדא: ובלבד שלא יתן כלי המחזיק יותר משלש סעודות, והודה לו רב חסדא; ומדאמר רבא 'אטעייה' - שמע מינה טעותא הוא, דאפילו מחזיק סעודות הרבה - מותר, כיון דחד מנא הוא - והאי כמקפל ונותן בכלי אחד דמי, דהא מעט מעט הוא נופל ומטפטף בו, שמע מינה: בחד מנא כבא להציל דמי
- ^ מנא לך דטעותא הוא בידיה
- ^ בה בברייתא
- ^ שמע מינה
- ^ כלים טובא הוא דאסירי, אבל בחד - שפיר דמי
- ^ דהא "הצילו לכם" קאמר להו: לצרכיהם, 'ואם פקחים הם יעכבו הכל' הוה ליה למיתני
- ^ שמחזירין לו
- ^ בתמיה: אם חסידים הם - יש להם לוותר משלהם בכל דבר שיש בו נדנוד עבירה, ואף על גב דלאו שכר שבת גמור הוא, שהרי לא התנה, ומהפקירא קא זכו - מיהו חסיד לא מיקרי אלא אם כן מוותר משלו
- ^ המציל הזה - ירא שמים הוא, ולא חסיד לוותר משלו
- ^ בזכייה דהפקירא, דידע דלא מרצונו הפקירו
- ^ דלאו חסיד הוא ולמחול על שלו
- ^ כלומר: דהאי אם היו פקחין דמתניתין - לאו פקחין בדין קאמר, ליטול את הראוי להם - דאם כן 'יעכבו הכל' הוה ליה למתני, אלא לאו הכי קאמר: הני יראי שמים, אם פקחין הן בהלכות שבת, דידעי דכהאי גוונא לאו 'שכר שבת' הוא, דמעיקרא לאו אדעתא דשכר פעולה נחית - עושין עמו חשבון; והכי קאמר: אדרב חסדא נמי קאי, אלא לא שבקיניה לרב חסדא לסיימיה למילתיה.
- ^ ואפילו הכי - טובא לא ליצול, כדאמר לעיל [שבת (קיז, ב)]: מתוך שבהול, אי שרי לאיעסוקי בהצלה כולי האי - אתי לכבויי
- ^ מנטי"ל [מעיל צמוד]
- ^ לבוש רחב כעין שריניש"א [בגד עליון רחב] ובלשון ערבי מחשיא"ה
- ^ אזור חלול מעל למדיו
- ^ נביי"ש - בגד הממולא במוכין
- ^ קמי"שא על בשרו
- ^ סדין להתעטף בו כולו
- ^ לעטף ראשו
- ^ פיישול"ש [אבנטים]
- ^ קלצנו"ש [גרביים] של צמר
- ^ גניליי"ש, ובלשון אשכנז קנ"י הוז"ן [כעין מכנסים המגיעים עד לברך]
- ^ על חלוקו מבפנים
- ^ ותלויין ראשיו לפניו, לקנח בו פיו ועיניו
- ^ לח
- ^ מן האור, ובלעז רטריי"ט [מתכווץ] ואינו נשרף, ומתוך כך הוא מגין על התיבה
- ^ מים
- ^ מפני שחדשים הם
- ^ דשרי לעכובי דליקה בעור גדי
- ^ כי האי גוונא: כשמגיע למים הוא כבה
- ^ דילמא הא דקתני במתניתין ועושין מחיצה בכל הכלים - לאו בחדשים המתבקעים קאמר
- ^ דולק: קרושיי"ל [מנורה, פמוט]
- ^ דשכחו מבעוד יום על הטבלא שלא מדעת
- ^ טבלא
- ^ ואסור לטלטלה כדי לנערה
- ^ על כל המורין כן
- ^ דאמר דבר שאין מתכוין - אסור
- ^ והכא נמי, הרוח מכבהו
- ^ ואף על פי שרוח מנשבת ומבעיר האור
- ^ אין דרך להבעיר ברוח מצויה, ולא פסיק רישיה ולא ימות הוא
- ^ חרס העשוי מאותו עפר חזק הוא, ואין משתבר
- ^ אלמא לרבי יוסי בגרם כבוי טפי מיקל מדרבנן
- ^ ותני ברישא 'דברי רבי יוסי, וחכמים אוסרין בכלי חרס חדשים'
- ^ דמשמע דבהנהו דפקעי מודה, דהא כפר שיחין וכפר חנניה הוא דקשרי
- ^ לדידי כל הכלים שרו, דגרם כבוי מותר, אלא לדידכו, נהי דאסריתו גרם כבוי - אודו לי מיהת דבהני אפילו גרם ליכא
- ^ קא סלקא דעתך השתא כדי שלא ימחק את השם במים; אלמא לרבנן גרס מחק אסור, ולרבי יוסי שרי
- ^ דהוי מוחק בידים
- ^ דהכא גמי דאצרכוה רבנן משום שלא ימחק הוא
- ^ להגין עליו
- ^ שלא יכנסו בו מים וימחק
- ^ לבשרו
- ^ ואינו מגין מלמחוק
- ^ בלא גמי נמי:
- ^ חייץ דיו
- ^ ומשני:
- ^ גמי לרבנן למה להו
- ^ בתמיה: והא כתיב לא יראה בך ערות דבר (דברים כג טו)
- ^ דמודה רבי יוסי דצריך לכרוך עליו גמי, ולא סגי ליה לאנוחי ידיו עליו, דילמא מישתלי ושקיל ליה לידיה