ביאור:בבלי קידושין דף ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואקדש ^[1] לך" ^[2] - מקודשת ^[3] מדין ערב ^[4]: ערב - לאו אף על גבי דלא מטי הנאה לידיה קא משעביד נפשיה? האי איתתא נמי: אף על גב דלא מטי הנאה לידה - קא משעבדא ומקניא נפשה. [2] "הילך מנה והתקדשי לפלוני ^[5] - מקודשת ^[6] מדין עבד כנעני: עבד כנעני - ^[7] לאו אף על גב דלא קא חסר ולא מידי קא קני נפשיה? האי גברא נמי: אף על גב דלא קא חסר ולא מידי - קא קני לה להאי איתתא. [3] "תן מנה לפלוני ואקדש אני לו ^[8]" - מקודשת מדין שניהם ^[9]: ערב, לאו אף על גבי דלא קא מטי הנאה לידיה קא משעבד נפשיה - האי איתתא נמי, אף על גב דלא קא מטי הנאה לידה קא מקניא נפשה.

מי דמי? ערב האי דקא קני ליה קא חסר ממונא, האי גברא קא קני לה להאי איתתא ולא קא חסר ולא מידי!?

- עבד כנעני יוכיח, דלא קא חסר ממונא, וקא קני נפשיה. מי דמי? התם, הך דקא מקני ^[10] קא קני ^[11], הכא- האי איתתא קא מקניא נפשה ולא קא קניא ולא מידי!? - ערב יוכיח: אף על גב דלא קא מטי הנאה לידיה - משעבד נפשיה.

בעי רבא: "הילך מנה ואקדש אני לך" ^[12] – מהו? אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: מקודשת ^[13]. אמר ליה רב אשי למר זוטרא: אם כן הוה ליה נכסים שיש להם אחריות ^[14] נקנין עם נכסים שאין להם אחריות ^[15], ואנן איפכא תנן [קידושין פ"א מ"ה]: נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה ^[16]? אמר ליה: מי סברת דאמרה ליה 'אגב'? הכא - באדם חשוב ^[17] עסקינן, דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה ^[18] - גמרה ומקניא ליה נפשה.

איתמר נמי משמיה דרבא: 'וכן לענין ממונא' ^[19]. וצריכא: דאי אשמועינן קידושין - משום דהא איתתא ניחא לה ^[20] בכל דהו ^[21], כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: טב למיתב טן דו ^[22] מלמיתב ארמלו, אבל ממונא - אימא לא; ואי אשמועינן ממונא - משום דאיתיהיב למחילה ^[23], אבל קידושין אימא לא – צריכא. אמר רבא: "התקדשי לי לחציִי" – מקודשת; "חצייך מקודשת לי" - אינה מקודשת. אמר ליה אביי לרבא: מאי שנא "חצייך מקודשת לי", דאינה מקודשת? 'אשה' אמר רחמנא ^[24] ולא חצי אשה - הכי נמי 'איש' אמר רחמנא ^[25] ולא חצי איש!? אמר ליה: הכי? השתא: התם, איתתא לבי תרי ^[26] לא חזיא ^[27] אלא גברא מי לא חזי לבי תרי? והכי קאמר לה: דאי בעינא למינסב אחריתי – נסיבנא. אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: וניפשטו לה קידושי בכולה ^[28] - מי לא תניא [צ"ל 'תנן': משנה תמורה פ"א מ"ג]: האומר: "רגלה של זו - עולה" - תהא כולה עולה? ואפילו למאן דאמר 'אין כולה עולה' ^[29] - הני מילי היכא דמקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו, אבל מקדיש דבר שהנשמה תלויה בו - הויא כולה עולה!? מי דמי? התם בהמה ^[30] הכא דעת אחרת ^[31]!; הא לא דמיא ^[32] אלא להא דאמר רבי יוחנן: בהמה של שני שותפין ^[33] - הקדיש חציה וחזר ולקחה והקדישה - קדושה ואינה קריבה ^[34], ועושה תמורה ^[35] ותמורתה כיוצא בה ^[36]. שמע מינה תלת :

עמוד ב

שמע מינה בעלי חיים נדחים ^[37], ושמע מינה דחוי מעיקרא ^[38] הוי דחוי ^[39], ושמע מינה יש דחוי בדמים ^[40].

בעי רבא: "חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה" – מהו? כיון דאמר לה "חצי פרוטה" פסקה [נחתך, נפסק דיבורו] ^[41]? או דילמא מונה והולך הוא ^[42]? אם תימצי לומר מונה והולך הוא, "חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה" מהו? כיון דאמר לה 'בפרוטה' ופרוטה פסקה למילתיה ^[43]? או דילמא כל ביומיה ^[44] - מונה והולך הוא? אם תימצי לומר כל ביומיה מונה והולך הוא, "חצייך בפרוטה היום וחצייך בפרוטה למחר" מהו? כיון דאמר לה "למחר" פסקה? או דילמא הכי קאמר לה "קדושין מתחלו מהאידנא ומגמר לא ניגמרו עד למחר"? "שני חצייך בפרוטה" - מהו? הכא ודאי בחד זימנא קאמר לה? או דילמא אין אשה מתקדשת לחצאין כלל? תיקו.

בעי רבא: "שתי בנותיך לשני בני ^[45] בפרוטה" – מהו? בתר נותן ומקבל אזלינן, והאיכא ממונא? או דילמא בתר דידהו אזלינן, והא ליכא? תיקו.

בעי רב פפא: "בתך ופרתך בפרוטה" – מהו? מי אמרינן "בתך בחצי פרוטה ופרתך בחצי פרוטה"? או דילמא "בתך בפרוטה ופרתך במשיכה" ^[46]? תיקו.

בעי רב אשי: "בתך וקרקעך בפרוטה" – מהו? "בתך בחצי פרוטה וקרקעך בחצי פרוטה"? או דילמא "בתך בפרוטה וקרקעך בחזקה ^[47]"? תיקו.

ההוא גברא דאקדיש בשיראי [משי]. רבה אמר: לא צריכי שומא ^[48]. רב יוסף אמר: צריכי שומא ^[49]. אי דאמר לה "בכל דהו" ^[50] - כולי עלמא לא פליגי דלא צריכי שומא ^[51]; אי דאמר לה "חמשין ^[52]" ולא שוו חמשין - הא לא שוו!! כי פליגי דאמר "חמשין" ושוו חמשין ^[53]: רבה אמר: לא צריכי שומא, דהא שוו חמשין; רב יוסף אמר: צריכי שומא: כיון דאיתתא לא בקיאה בשומא לא סמכה דעתה. איכא דאמרי "בכל דהו" נמי פליגי: רב יוסף אמר: 'שוה כסף הרי הוא ככסף': מה כסף – דקיץ,

הערות[עריכה]

^ אני
^ וכשנתנו לו אמר לה "התקדשי לי"
^ ואף על גב דלא מטי הנאה לידה
^ ממה שמצינו בתורה שהערב משתעבד למלוה אנו יכולין ללמוד
^ והוא שלוחו, אלא שמקדשה משלו
^ ואף על גב דממונא לאו של משלח הוא
^ דתנן במתניתין (לקמן כב,ב): קונה את עצמו בכסף על ידי אחרים: שאחרים פודין אותו בממונן, והוא קונה עצמו ויוצא לחירות, ואף על גב דלא חסר איהו בהאי ממונא מידי
^ לאותו פלוני במנה שתתן לו בשבילי
^ מבין שני הדינין הללו: של ערב ושל עבד כנעני - אנו למידין
^ בעל העבד שהוא מקנה את העבד לחירות
^ האי כסף שמקבל בפדיונו
^ והוא קיבלו ואמר לה "התקדשי לי בכך"
^ כדמפרש ואזיל טעמיה לקמיה
^ אדם הוקש לקרקעות, דכתיב (ויקרא כה מו): והתנחלתם אותם ... לרשת אחוזה
^ שמוכר או נותן לו קרקעות ומטלטלין, וזה מושך המטלטלין, והקרקעות קנויים לו במשיכת המטלטלין
^ שצריך לקנות הקרקע באחד מן הדברים שהקרקע נקנה בהן, כגון כסף, או שטר, או חזקה: דנעל וגדר ופרץ כל שהוא, והמטלטלים נקנים אגבן
^ שאינו רגיל לקבל מתנות
^ שתרצה זאת לתת פרוטה לאדם שיפייסנו לזה לקבל הימנה מתנה
^ הנך שמעתא דרבא, דילפינא קידושין מדין ערב ומדין עבד כנעני - כן לענין ממונא: מכר לו שדה ואמר לו "תן הכסף לפלוני ושָׂדִי מכורה לך בו" - קנה מדין ערב; "הילך מנה ותהא שדך מכורה לפלוני" - קנה אותו פלוני השדה מדין עבד; "תן מנה לפלוני ותקנה לו שדי בו" - קונה מדין שניהם
^ להיות נקנית
^ בקנין כל שהוא, ואפילו בטובת הנאה בעלמא
^ בגופים שנָיִם: בעל ואשתו, ואפילו אינו לה אלא לצוות בעלמא
^ שאדם רשאי למחלו
^ 'כי יקח איש אשה' (דברים כב יג; כד,א; כד,ה)
^ 'כי יקח איש'
^ להנשא להם
^ אי אפשר; הילכך האי לא קדיש אלא פלגא, וחצייה נשאר לאחר - אם כן אינה מקודשת לזה
^ כי אמר "חצייך מקודשת לי", דהא 'מקודשת' בלשון הקדש קאמר לה
^ פלוגתייהו במסכת תמורה [יא,א]
^ ושלו היא, ואין מעכב על ידו מלהתקדש; לפיכך יש כח במאמרו לפשוט [בכולה]
^ והכא דעת אחרת יש חשובה כמותו, המעכבת בדבר: שאם אין אשה רוצה - אינם קידושין, וזו לא נתרצה אלא לחציה, לפיכך אין דיבורו תפיס בה
^ מסקנא דתירוצא הוא: אין דבר זה דומה
^ דאיכא דעת אחרת המעכבת בה, והתם לא אמרינן דתקדש כולה על פי האחד
^ הואיל ובתחלת הקדישה לא נראית לקרב, שלא קידשה אלא חציה, ותמכר ויקריב אחרת בדמיה
^ אם המיר בה
^ דאינה קריבה: דמכח קדושה דחויה באתה
^ אם נדחו - ידחו לעולם; ואיכא למאן דאמר (ביומא סד,א): אין דיחוי אלא בשחוטין, אבל בעלי חיים שנדחו - חוזרים ונראין, ולדידיה קריבה הך בהמה כשחזר ולקח חציה
^ כגון זו: שמתחילת הקדישה לא נראית ליקרב
^ ואיכא למאן דאמר: (בסוכה לג,ב) דפליג ואמר: אין דיחוי אלא בנראה ונדחה
^ יש תורת דיחוי בדבר שאינו קדוש אלא לדמיו, כגון זו: שמתחלה לא הקדישה אלא לדמיה: שתמכר ויקדשו דמי חציה, שהרי ליקרב לחצאין לא היתה ראויה! ואפילו הכי חל עלה תורת דיחוי: לדחות מעל המזבח לעולם, ולא אמרינן אין דיחוי אלא בדבר שהוקדש לגופו ליקרב
^ והוה ליה כמקדש לחצאין
^ ורישא דמילתא אמסקנא נמי קאי, ולאו לחצאין הוא; דהא חצי פרוטה לאו בר תפיסה הוא
^ ולא היה תחילת דבורו אלא לחציה, וטעה לומר שמקדשין לחצאין
^ הואיל ובדעתיה לגומרו היום
^ והם גדולים ועשאוהו שליח לקדש
^ דמידע ידע דבבציר מפרוטה לא מקדשה; ופרתו לא אמר על פרוטה, אלא שתקנה לו כשימשכנה
^ כשאחזיק בה
^ שישומו אותן שמאים קודם שתקבלם
^ וכיון שלא שמאום תחלה - אינה מקודשת כדמפרש ואזיל
^ "התקדשי לי בהן כמו שהן"
^ דבציר מפרוטה לא שוו
^ התקדשי לי בחמשים זוז, והרי לך אלו בדמיהם
^ מיהו לא שמאוה בקיאים קודם לכך

[1] אני

[2] וכשנתנו לו אמר לה "התקדשי לי"

[3] ואף על גב דלא מטי הנאה לידה

[4] ממה שמצינו בתורה שהערב משתעבד למלוה אנו יכולין ללמוד

[5] והוא שלוחו, אלא שמקדשה משלו

[6] ואף על גב דממונא לאו של משלח הוא

[7] דתנן במתניתין (לקמן כב,ב): קונה את עצמו בכסף על ידי אחרים: שאחרים פודין אותו בממונן, והוא קונה עצמו ויוצא לחירות, ואף על גב דלא חסר איהו בהאי ממונא מידי

[8] לאותו פלוני במנה שתתן לו בשבילי

[9] מבין שני הדינין הללו: של ערב ושל עבד כנעני - אנו למידין

[10] בעל העבד שהוא מקנה את העבד לחירות

[11] האי כסף שמקבל בפדיונו

[12] והוא קיבלו ואמר לה "התקדשי לי בכך"

[13] כדמפרש ואזיל טעמיה לקמיה

[14] אדם הוקש לקרקעות, דכתיב (ויקרא כה מו): והתנחלתם אותם ... לרשת אחוזה

[15] שמוכר או נותן לו קרקעות ומטלטלין, וזה מושך המטלטלין, והקרקעות קנויים לו במשיכת המטלטלין

[16] שצריך לקנות הקרקע באחד מן הדברים שהקרקע נקנה בהן, כגון כסף, או שטר, או חזקה: דנעל וגדר ופרץ כל שהוא, והמטלטלים נקנים אגבן

[17] שאינו רגיל לקבל מתנות

[18] שתרצה זאת לתת פרוטה לאדם שיפייסנו לזה לקבל הימנה מתנה

[19] הנך שמעתא דרבא, דילפינא קידושין מדין ערב ומדין עבד כנעני - כן לענין ממונא: מכר לו שדה ואמר לו "תן הכסף לפלוני ושָׂדִי מכורה לך בו" - קנה מדין ערב; "הילך מנה ותהא שדך מכורה לפלוני" - קנה אותו פלוני השדה מדין עבד; "תן מנה לפלוני ותקנה לו שדי בו" - קונה מדין שניהם

[20] להיות נקנית

[21] בקנין כל שהוא, ואפילו בטובת הנאה בעלמא

[22] בגופים שנָיִם: בעל ואשתו, ואפילו אינו לה אלא לצוות בעלמא

[23] שאדם רשאי למחלו

[24] 'כי יקח איש אשה' (דברים כב יג; כד,א; כד,ה)

[25] 'כי יקח איש'

[26] להנשא להם

[27] אי אפשר; הילכך האי לא קדיש אלא פלגא, וחצייה נשאר לאחר - אם כן אינה מקודשת לזה

[28] כי אמר "חצייך מקודשת לי", דהא 'מקודשת' בלשון הקדש קאמר לה

[29] פלוגתייהו במסכת תמורה [יא,א]

[30] ושלו היא, ואין מעכב על ידו מלהתקדש; לפיכך יש כח במאמרו לפשוט [בכולה]

[31] והכא דעת אחרת יש חשובה כמותו, המעכבת בדבר: שאם אין אשה רוצה - אינם קידושין, וזו לא נתרצה אלא לחציה, לפיכך אין דיבורו תפיס בה

[32] מסקנא דתירוצא הוא: אין דבר זה דומה

[33] דאיכא דעת אחרת המעכבת בה, והתם לא אמרינן דתקדש כולה על פי האחד

[34] הואיל ובתחלת הקדישה לא נראית לקרב, שלא קידשה אלא חציה, ותמכר ויקריב אחרת בדמיה

[35] אם המיר בה

[36] דאינה קריבה: דמכח קדושה דחויה באתה

[37] אם נדחו - ידחו לעולם; ואיכא למאן דאמר (ביומא סד,א): אין דיחוי אלא בשחוטין, אבל בעלי חיים שנדחו - חוזרים ונראין, ולדידיה קריבה הך בהמה כשחזר ולקח חציה

[38] כגון זו: שמתחילת הקדישה לא נראית ליקרב

[39] ואיכא למאן דאמר: (בסוכה לג,ב) דפליג ואמר: אין דיחוי אלא בנראה ונדחה

[40] יש תורת דיחוי בדבר שאינו קדוש אלא לדמיו, כגון זו: שמתחלה לא הקדישה אלא לדמיה: שתמכר ויקדשו דמי חציה, שהרי ליקרב לחצאין לא היתה ראויה! ואפילו הכי חל עלה תורת דיחוי: לדחות מעל המזבח לעולם, ולא אמרינן אין דיחוי אלא בדבר שהוקדש לגופו ליקרב

[41] והוה ליה כמקדש לחצאין

[42] ורישא דמילתא אמסקנא נמי קאי, ולאו לחצאין הוא; דהא חצי פרוטה לאו בר תפיסה הוא

[43] ולא היה תחילת דבורו אלא לחציה, וטעה לומר שמקדשין לחצאין

[44] הואיל ובדעתיה לגומרו היום

[45] והם גדולים ועשאוהו שליח לקדש

[46] דמידע ידע דבבציר מפרוטה לא מקדשה; ופרתו לא אמר על פרוטה, אלא שתקנה לו כשימשכנה

[47] כשאחזיק בה

[48] שישומו אותן שמאים קודם שתקבלם

[49] וכיון שלא שמאום תחלה - אינה מקודשת כדמפרש ואזיל

[50] "התקדשי לי בהן כמו שהן"

[51] דבציר מפרוטה לא שוו

[52] התקדשי לי בחמשים זוז, והרי לך אלו בדמיהם

[53] מיהו לא שמאוה בקיאים קודם לכך

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]