ביאור:בבלי קידושין דף לא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שמשדלתו בדברים [1] - לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם; וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו, מפני שמלמדו תורה - לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב.' תני תנא קמיה דרב נחמן: בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאלמלי דרתי ביניהם – ציערוני.
אמר רבי יצחק: כל העובר עבירה בסתר - כאילו דוחק רגלי שכינה, שנאמר (ישעיהו סו א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי [אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי] [2].
אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה שנאמר: (ישעיהו ו ג: וקרא זה אל זה ואמר, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות) מלא כל הארץ כבודו [3]. רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי.
שאל בן אלמנה אחת את רבי אליעזר: אבא אומר "השקיני מים", ואימא אומרת "השקיני מים" - איזה מהם קודם? אמר ליה: הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך. בא לפני רבי יהושע אמר לו: כך [4]. אמר לו: רבי - נתגרשה [5] מהו? אמר ליה: מבין ריסי עיניך [6] ניכר שבן אלמנה אתה [7], [8]; [9] הטל להן מים בספל וקעקע להן כתרנגולין [10]. [11]
דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה: מאי דכתיב (תהלים קלח ד) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך? 'מאמר פיך' לא נאמר אלא 'אמרי פיך': בשעה שאמר הקב"ה 'אנכי' ו'לא יהיה לך' (שמות כ ב: אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים; לא יהיה לך אלהים אחרים על פני) - אמרו אומות העולם: לכבוד עצמו הוא דורש; כיון שאמר (שמות כ יא) כבד את אביך ואת אמך [למען יארכון ימיך על האדמה, אשר ה' אלקיך נתן לך] - חזרו והודו למאמרות הראשונות [12]. רבא אמר: מהכא: (תהלים קיט קס) ראש דברך אמת [ולעולם כל משפט צדקך]; ראש דברך - ולא סוף דברך? אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת [13].
בעו מיניה מרב עולא: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון, ודמא בן נתינה שמו: פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר [14], והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו [15] - ולא ציערו.
אמר רב יהודה אמר שמואל: שאלו את רבי אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינה שמו: בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר - ורב כהנא מתני 'בשמונים ריבוא' - והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו - ולא ציערו; לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו: שנולדה לו פרה אדומה בעדרו! נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם: יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא.
ואמר רבי חנינא: ומה מי שאינו מצווה ועושה כך [16] - מצווה ועושה על אחת כמה וכמה, דאמר רבי חנינא: גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. אמר רב יוסף: מריש הוה אמינא: מאן דהוה אמר לי הלכה כרבי יהודה דאמר [17] סומא פטור מן המצות - עבידנא יומא טבא לרבנן [18], דהא לא מיפקידנא [19] והא עבידנא! השתא, דשמעיתא להא דאמר רבי חנינא: גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה – אדרבה: מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן.
כי אתא רב דימי אמר: פעם אחת היה [20] לבוש סירקון [21] של זהב [22], והיה יושב בין גדולי רומי, ובאתה אמו וקרעתו ממנו, וטפחה לו על ראשו, וירקה לו בפניו, ולא הכלימה. תני אבימי בריה דרבי אבהו: יש מאכיל לאביו פסיוני [23] וטורדו מן העולם [24], ויש מטחינו בריחים [25]
ומביאו לחיי העולם הבא [26]. [27] אמר רבי אבהו: כגון אבימי ברי - קיים מצות כיבוד.
חמשה בני סמכי הוה ליה לאבימי בחיי אביו, [28] וכי הוה אתא רבי אבהו קרי אבבא - רהיט ואזיל ופתח ליה [29], ואמר: "אין! אין! [30]" עד דמטאי התם. יומא חד אמר ליה "אשקיין מיא [השקיני מים]"; אדאייתי ליה – נמנם. גחין קאי עליה עד דאיתער. [31] איסתייעא מילתיה [32] ודרש אבימי (תהלים עט א) מזמור לאסף [33].
אמר ליה רב יעקב בר אבוה לאביי: כגון אנא [34] דעד דאתינא מבי רב, אבא מדלי לי כסא ואמא מזגה לי [35] - היכי איעביד [36]? אמר ליה: מאמך קביל, ומאבוך לא תקבל, דכיון דבר תורה הוא חלשה דעתיה [37].
רבי טרפון הוה ליה ההיא אמא, דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא - גחין וסליק לה, וכל אימת דהות נחית - נחתת עלויה. אתא וקא משתבח בי מדרשא, אמרי ליה: עדיין לא הגעת לחצי כיבוד: כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה? רב יוסף - כי הוה שמע קל כרעא דאמיה – אמר: איקום מקמי שכינה, דאתיא.
אמר רבי יוחנן: אשרי מי שלא חמאן [רואה אותם] [38]. רבי יוחנן - כי עברתו אמו מת אביו; ילדתו - מתה אמו; וכן אביי. איני! והאמר אביי 'אמרה לי אם'? ההיא - מרבינתיה [39] הואי.
רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה; אמרה ליה: "בעינא תכשיטין"! עבד לה; "בעינא גברא!" - "נייעין לך." "בעינא גברא דשפיר כותך" - שבקה ואזל לארעא דישראל. שמע דקא אזלה אבתריה - אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ? אמר ליה: אסור. "לקראת אמא – מהו?" אמר ליה: "איני יודע". אתרח פורתא, הדר אתא. אמר ליה: "אסי - נתרצית לצאת [40]? המקום יחזירך לשלום [41]". אתא לקמיה דרבי אלעזר, אמר ליה [42]: חס ושלום דלמא מירתח רתח [43]? אמר ליה: מאי אמר לך? אמר ליה" 'המקום יחזירך לשלום'. אמר ליה: ואם איתא דרתח - לא הוה מברך לך. אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי, אמר: אי ידעי - לא נפקי.
תנו רבנן: 'מכבדו בחייו ומכבדו במותו; 'בחייו' כיצד? הנשמע בדבר אביו למקום [44], לא יאמר "שלחוני בשביל עצמי", "מהרוני בשביל עצמי", ,פטרוני בשביל עצמי" [45], אלא [46] כולהו בשביל אבא [47].
'במותו' כיצד? היה אומר דבר שמועה מפיו - לא יאמר "כך אמר אבא" אלא "כך אמר אבא מרי, הריני כפרת משכבו [48]". והני מילי - תוך שנים עשר חדש [49]; מכאן ואילך אומר: "זכרונו לברכה לחיי העולם הבא".
תנו רבנן: 'חכם משנה שם אביו ושם רבו [50], [51] תורגמן [52] אינו משנה לא שם אביו ולא שם רבו [53].' אבוה דמאן [54]? אילימא אבוה דמתורגמן [55] - אטו תורגמן לאו בר חיובא [56] הוא? אלא אמר רבא: שם אביו של חכם ושם רבו של חכם. כי הא דמר בר רב אשי: כי הוה דריש בפירקא [57] - איהו אמר [58] "[59] אבא מרי", ואמוריה [60] אמר "הכי אמר רב אשי" [61].
תנו רבנן: 'איזהו 'מורא' ואיזהו 'כיבוד'? מורא: לא עומד במקומו [62], ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו [63]; כיבוד: מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא.'
איבעיא להו:
הערות[עריכה]
- ^ מפתה אותו, כדמתרגמינן וכי יפתה [איש בתולה אשר לא אורשה וגו’](שמות כב טו) 'ארי ישדל'
- ^ 'והארץ הדום רגלי': והעובר בסתר אומר "אין המקום כאן" לפיכך הוא נסתר לומר "אין יודע"; נמצא כדוחק רגליו ומקצרו לומר "אין כאן"
- ^ משמע משתרבב ויורד למטה, והזוקף קומתו - נראה כדוחק
- ^ רבי יהושע השיב לו כדרך שהשיב לו רבי אליעזר
- ^ שאין אמי חייבת בכבוד אבי
- ^ שערות שבשורות כסוי העין
- ^ ניכר שהיית יתום, ונשרו ריסי עיניך מן הבכי, כדאמרינן 'והיה רבן גמליאל שומע קולה ובוכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו'
- ^ ולא צריך אתה למעשה, אלא ללמוד באת
- ^ ואני אומר לך שכבוד שניהם שוה עליך:
- ^ קרקר להם כמו שמקרקרין לתרנגולים
- ^ ולפי שלא היה צריך לעשות, והוא שאלו כמו שעליו לעשות "אמר לי אבא ואימא" - השיבו בלשון שחוק.
- ^ כל שכן שחייב אדם בכבודו, שאף הוא שותף בבריאתו, כאביו ואמו; וחייו ומותו מסורין בידו
- ^ לא הוזקק הכתוב לומר 'ראש דברך אמת' אלא לפי שהיו מרננים אחר דבריו הראשונים, לומר "לכבודו הזהיר", ולאחר זמן חזרו והודו: כששמעו סוף דבריו למדו שראש דבריו אמת
- ^ היה משתכר בה ששים ריבוא דינרי זהב
- ^ והוא ישן
- ^ שילם לו הקב"ה שכרו
- ^ בבבא קמא פרק 'החובל' (פז,א)
- ^ סעודה לתלמידים
- ^ שהיה סגי נהור
- ^ דמא בן נתינה
- ^ לבוש שקורין צינד"ר
- ^ מרוקם חוטי זהב
- ^ עוף חשוב ושמן מין שליו שירד במדבר
- ^ שנענש עליו שמראה לו צרות עין על סעודתו
- ^ שהיא מלאכה קשה
- ^ שמכבדו בדברו דברים טובים ונחומים, והמלאכה מטיל עליו בלשון רכה: מראה לו צורך השעה שאינן יכולין להתפרנס אלא ביגיעה זו
- ^ ובגמרת ירושלמי גרס מעשה בשניהם: מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני; פעם אחת אמר לו אביו "מאין לך כל אלה?" אמר לו: "סבא - מה איכפת לך? טחון ואכול!" כלומר: לעוס ואכול: הראהו שקשה לו; ושוב מעשה באחד שהיה טוחן בריחיים, והיה לו אב זקן, ושלח המלך בשביל אביו לבא לעבודת המלך; אמר לו בנו "אבא – טחון, ואני אלך תחתיך לעבודת המלך", שאין לה קצבה.
- ^ ואפילו הכי
- ^ היה אבימי רץ ופותח לו, ואינו מניח לאחד מבניו לילך
- ^ אפתח אפתח
- ^ בעודו גחין לפניו
- ^ שהבין במדרש מזמור אחד שבספר תהלים שלא היה מבין בו קודם לכן לדורשו
- ^ ויש מפרשים שמקרא זה לבדו דרש: מזמור לאסף: אלהים באו גוים בנחלתך וגו': 'קינה לאסף' מיבעי ליה? ודרש כך: שאמר אסף שירה על שכילה הקב"ה חמתו בעצים ואבנים שבביתו, ומתוך כך הותיר פליטה בישראל, שאלמלא כך - לא נשתייר משונאי ישראל שריד; וכן הוא אומר 'כלה ה' את חמתו... ויצת אש בציון' (איכה ד יא)
- ^ שאני אהוב לאבי ויקיר לאמי
- ^ ועושין לי זאת
- ^ מה אעשה
- ^ אם תקבל ממנו עבודה
- ^ שאי אפשר לקיים כבודם ככל הצורך, והוא נענש עליהם
- ^ אומנת
- ^ סבור היה שדעתו לחזור למקומו לבבל
- ^ עד מקומך
- ^ רבי אסי לרבי אלעזר
- ^ עלי רבי יוחנן
- ^ אם מכיר באנשי המקום שמכבדים אביו לחלוק לו כבוד לקבל דברים שיאמר בשמו
- ^ אל יתלה הכבוד בעצמו, ואפילו יודע שיכבדוהו כאביו
- ^ אלא יתלה הכבוד באביו:
- ^ שהוא צריך לי; אבל אם אינו נשמע למקום, בדבר אביו כדבר עצמו - אל יתלה באביו שאינו לו אלא גנאי
- ^ עלי יבא כל רע הראוי לבא על נפשו
- ^ כבר קבל מה שקבל, שאין משפט רשעי ישראל בגיהנם אלא שנים עשר חדש
- ^ חכם הדורש דרשה ברבים ולוחש לתורגמן והוא משמיע - משנה שם אביו ושם רבו: אם בא לומר דבר הלכה שאמר אביו או רבו לוחש לתורגמן "כך אמר אבא מורי", "כך אמר רבי ומורי"
- ^ אבל
- ^ המשמיע לרבים
- ^ אלא מכנהו בשמו ואומר "כך אמר פלוני"
- ^ אין המתורגמן משנה
- ^ אם לוחש לו חכם דבר הלכה בשם אביו של תורגמן להשמיע לרבים בשם אומרו לא ישנה לומר כך אמר אבא מורי אלא קורהו בשמו
- ^ לכבד את אביו
- ^ ולוחש דבר הלכה לתורגמן בשם רב אשי אביו
- ^ לתורגמן
- ^ כך אמר
- ^ כשהוא משמיע לרבים בשם אומרו
- ^ ואינו אומר כך אמר אביו ואדוניו של חכם
- ^ במקום המיוחד לאביו לעמוד שם, בסוד זקנים, עם חביריו בעצה
- ^ אם היה אביו וחכם אחר חלוקין בדבר הלכה - לא יאמר 'נראים דברי פלוני'