ביאור:בבלי עבודה זרה דף נ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
במקורבות [1] נמי דאיכא למימר מיניה נפל – דברי הכל אסורות; כי פליגי במרוחקות [2].
והא 'בצד מרקוליס' קתני?
מאי 'בצד'? - בצד ארבע אמות דידיה: רבי ישמעאל סבר: עושין מרקוליס קטן [3] בצד מרקוליס גדול; שלש, דדמיין למרקוליס – אסורות, שתים מותרות; רבנן סברי: אין עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול, לא שנא שלש ולא שנא שתים; נראות עמו [4] - אסורות, שאין נראות עמו – מותרות [5].
אמר מר: 'בידוע שנשרו ממנו דברי הכל אסורות' – ורמינהי: 'אבנים שנשרו מן המרקוליס [6]: נראות עמו [7] - אסורות, שאין נראות עמו [8] - מותרות; ורבי ישמעאל אומר: שלש אסורות, שתים מותרות'!?
אמר רבא: לא תימא 'שנשרו' אלא אימא 'שנמצאו' [9].
וסבר רבי ישמעאל שתים [10] מותרות? והתניא: רבי 'ישמעאל אומר: שתים בתפיסה לו [11] אסורות, שלש אפילו מרוחקות אסורות' [12]!?
אמר רבא: לא קשיא: כאן [13] - בתפיסה אחת [14], כאן בשתי תפיסות, והיכי דמי? דאיכא גובהה ביני וביני [15].
ומרקוליס כהאי גוונא [16] מי הוי? והא תניא 'אלו הן אבני בית קוליס: אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן'?
אמר רבא: כי תניא ההיא - בעיקר מרקוליס [17].
בי ינאי מלכא חרוב; אתו עובדי כוכבים, אוקימו ביה מרקוליס; אתו עובדי כוכבים אחריני דלא פלחי למרקוליס, שקלינהו וחיפו בהן דרכים וסטרטאות; איכא רבנן דפרשי ואיכא רבנן דלא פרשי.
אמר רבי יוחנן: בנן של קדושים מהלך עליהן, ואנן נפרוש מהן?
מאן ניהו 'בנן של קדושים'?
רבי מנחם ברבי סימאי;
ואמאי קרו ליה 'בנן של קדושים'? - דאפילו בצורתא דזוזא לא מיסתכל [18].
מאי טעמא דמאן דפריש?
סבר לה כי הא דאמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: מנין לתקרובת עבודת כוכבים שאין לה בטילה עולמית? שנאמר (תהלים קו כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים: מה מת אין לו בטילה לעולם - אף תקרובת עבודת כוכבים אין לה בטילה לעולם [19].
ומאן דלא פריש – אמר: בעינא כעין פנים [עיין תוספות] [20] – וליכא [21].
אמר רב יוסף בר אבא: איקלע רבה בר ירמיה לאתרין, ואתא ואייתי מתניתא בידיה: 'עובד כוכבים שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וטרטיאות -
מותרות [22]; ישראל שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וסרטיאות – אסורות' ולית נגר ולא בר נגר [23] דיפרקינה [24]!
אמר רב ששת: אנא - לא נגר אנא, ולא בר נגר אנא - ופריקנא ליה: מאי קושיא ליה, דרב גידל [25]? - בעינא כעין פנים וליכא!
אמר רב יוסף בר אבא: איקלע רבה בר ירמיה לאתרין, ואתא ואייתי מתניתא בידיה: 'מתליעין [26] ומזהמין [27] בשביעית, ואין מתליעין ומזהמין במועד; כאן וכאן [28] אין מגזמין [29]; וסכין שמן לגזום [30] בין במועד בין בשביעית [31]' - ולית נגר ולא בר נגר דיפרקינה!
אמר רבינא: אנא - לא נגר אנא, ולא בר נגר אנא, ומפרקינא לה: מאי קא קשיא ליה?
אילימא מועד אשביעית קא קשיא ליה: מאי שנא שביעית דשרי ומאי שנא מועד דאסור? - מי דמי שביעית: מלאכה אסר רחמנא, טירחא שרי; מועד - אפילו טירחא נמי אסור!
ואלא זיהום [32] אגיזום [33] קא קשיא ליה [34]: מאי שנא זיהום דשרי, ומאי שנא גיזום דאסור? - מי דמי? זיהום = אוקומי אילנא [35], ושרי; גיזום = אברויי אילנא [36], ואסור!
ואלא זיהום אזיהום קא קשיא ליה, דקתני 'מתליעין ומזהמין בשביעית' ורמינהי [משנה שביעית פ"ב מ"ד] 'מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין להם בתים [37] ומשקין אותן עד ראש השנה [38]' [39]; - 'עד ראש השנה' – אִין, בשביעית לא -
ודלמא כדרב עוקבא בר חמא, דאמר רב עוקבא בר חמא [40]: 'תרי קשקושי [41] הוו: חד לאברויי אילנא - ואסור, וחד לסתומי פילי [42] – ושרי [43]'; הכי נמי תרי זיהמומי הוי: חד לאוקומי אילני – ושרי, וחד לאברויי אילני – ואסור!
ואלא סיכה אסיכה קא קשיא ליה, דקתני: 'סכין שמן לגזום בין במועד ובין בשביעית', ורמינהי [דומה למשנה שביעית פ"ב מ"ה] 'סכין את הפגין [44], ומנקבין, ומפטמין אותן [45] עד ראש השנה'; עד ראש השנה – אִין, בשביעית לא!? - מי דמי? הכא אוקומי אילנא, ושרי, התם פטומי פירא – ואסור!?
אמר ליה רב סמא בריה דרב אשי לרבינא בר ירמיה: סיכה דמועד אזיהום דמועד קא קשיא ליה: מכדי האי אוקומי והאי אוקומי [46], מאי שנא האי [47] דשרי [48] ומאי שנא האי דאסור? היינו דקאמר ליה 'לית נגר ולא בר נגר דיפרקינה'.
אמר רב יהודה אמר רב: עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל [49]: שבר מקל בפניה חייב, זרק מקל בפניה פטור [50].
אמר ליה אביי לרבא: מאי שנא שבר, דהוה ליה כעין זביחה - זרק נמי: הוה ליה כעין זריקה?
אמר ליה: בעינא זריקה משתברת [51] – וליכא.
איתיביה: 'ספת לה צואה [52] או שנסך לפניה עביט של מימי רגלים -
הערות[עריכה]
- ^ כגון באמה וחצי אמה
- ^ בארבע אמות, דודאי לאו מיניה נפול
- ^ כלומר: דרכן לעשות כן
- ^ מקורבות מאד
- ^ דלאו מיניה נפול
- ^ היינו בידוע
- ^ אכתי הוה עבודת כוכבים
- ^ הוו להו שברים
- ^ נראות עמו אסורות, שממנו נפול, ושברים דמרקוליס ודאי - אסורין, כדאמרן
- ^ בתוך ארבע אמותיו
- ^ וסתם תפיסה ארבע אמות
- ^ וקתני 'אסורות'
- ^ הא דקתני 'אסורות'
- ^ שאין הפסק בינם למרקוליס, ואסורה בין לרבי ישמעאל בין לרבנן: דכל תוך ארבע אמות 'נראות עמו' קרי ליה; ובשלש מרוחקות הוא דפליגי; והא דאוקימנא לעיל פלוגתייהו בתוך ארבע אמות ולרבי ישמעאל שתים מותרות ולרבנן שלש נמי מותרות - בשתי תפיסות, כדמפרש
- ^ תל מפסיק בינם למרקוליס, דהוו להו כמרוחקות: דליכא למימר 'מיניה נפלו'; הלכך לרבי ישמעאל שתים מותרות אבל שלש אסורות: דעושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול
- ^ זו בצד זו
- ^ תחילתו; אבל קטן הנעשה בצד הגדול - עובדין לו כל דהו
- ^ הכי גרסינן: אמאי קרי ליה בנן של קדושים? דלא איסתכל בצורתא דזוזא
- ^ והני [אבנים שנזרקו למרקוליס] - תקרובת נינהו: דהזורק אבן למרקוליס - זו היא עבודתו, הלכך לאו עבודת כוכבים עצמה היא דתיסגי להו בביטול
- ^ זבחים שבמקדש - הוא דהוי 'תקרובת', כדכתיב (שמות כב יט) 'זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו', אלמא דומה כלפנים קרי 'זבח עבודת כוכביםת
- ^ ואבנים אין עובדין להם בפנים
- ^ דבטלינהו עובד כוכבים
- ^ חכם בן חכם
- ^ שיוכל לתרצה ולקמן מפרש מאי קא קשיא ליה
- ^ דאין ביטול לתקרובת, והכא קתני 'מותרות'
- ^ נוטלין תולעת שבאילן
- ^ כשיש מכה באילן, ונשרה קצת קליפתו - מדביקין שם זבל, וקושרין, שלא ימות; ולא דמי האי ל'אין מזבלין' דמועד קטן (דף ג.): דהתם זבול דקרקע, והויא 'עבודה שבשדה ושבכרם'
- ^ שביעית ומועד
- ^ קוטע את הנוף, כדי שיוציא נופות הרבה סביבות הגיזום
- ^ אבל סכין שמן לגיזום כדי שלא ימות האילן אם נגזם קודם לכן
- ^ מלאכה שהיא עבודת קרקע אסר רחמנא, והני - לאו מלאכת קרקע נינהו, דאוקומי אילנא בעלמא הוא שלא ימות, ואין משביחו לאילן, אלא מעמידו בכמות שהוא
- ^ דשביעית
- ^ דשביעית
- ^ דקתני 'כאן וכאן אין מגזמין'
- ^ שלא יתקלקל מכמות שהוא, אבל אינו משביחו
- ^ מחזיקו ומשביחו
- ^ גדר אמה גובה סביבותיו וממלאין אותו עפר
- ^ של ערב שביעית
- ^ אף על פי שעבודת האילן אסור שלשים יום לפני ראש השנה - הכא שרי: שלא ימותו הנטיעות, דהנך שלשים יום - מדרבנן הן, והכא לא גזור
- ^ במסכת סוכה בפרק 'לולב וערבה'
- ^ חפירה תחת הזיתים
- ^ אם נתגלו שרשי האילן
- ^ דאוקומי הוא
- ^ פגי תאינה סכין אותן בשמן כשהן חונטין כדי שיהו שמינות
- ^ ממלאין את הנקבין שמן; 'פגין' הוא פירי עצמו כשגדל מעט
- ^ זיהום נמי אוקומי הוא, מדשרי ליה בשביעית, כדשנינן לעיל
- ^ סיכה
- ^ דקתני סכין שמן לגיזום כו'
- ^ שמקשקשין לפניה במקל
- ^ שבר מקל בפניה חייב - כדאמרינן בפרק 'ארבע מיתות' (סנהדרין דף ס:) דכל עבודות שבפנים שעבד בהן עבודת כוכבים - בין דרכה בכך בין שאין דרכה בכך – חייב, דכתיב 'זובח לאלהים [יחרם בלתי לה' לבדו]’ (שמות כב יט) אלא מידי דחזי לשם אסור לכל עבודת כוכבים, ודבר שאינו כעין פנים: דרכה בכך – חייב, דנפקא לן מ'איכה יעבדו הגוים האלה וגו' (דברים יב ל); אין דרכה בכך – פטור; וזו - אם לא היו עובדין אותה במקל - לא מחייב בשבר מקל, דלא שייכא בפנים; ואם היו עובדין אותה בזריקת מקל - לא מצי למידק 'זרק מקל בפניה פטור', ואם בשבירת מקל פלחי לה - פשיטא דחייב, ואפילו לא דמי לפנים, אלא כגון שהיו עובדין אותה בקשקוש מקל או בענין אחר! הלכך: שבר מקל בפניה חייב - ואף על פי שאין עבודתה בכך, דכיון דדמי שבירה לזביחת בהמה של פנים: ששובר מפרקתה [בזביחה לעבודה זרה] - הרי זבח לפניה דבר שרגילה בו, אבל זרק – פטור, הואיל ואין עבודתה בכך, והא - לא דמיא לעבודת פנים, כדמפרש לקמן
- ^ כגון זריקת דם של פנים, שאינה מחוברת, אלא משתבר ונופל טיפים טיפים
- ^ האכילה צואה