ביאור:בבלי נדרים דף פד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

איתיביה רבא לרב נחמן ^[1]: ובעל לאו בכלל בריות הוא? והתנן: "נטולה אני מן היהודים" - יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים ^[2] - ואי ^[3] אמרת 'בעל לאו בכלל בריות הוא' ^[4] - ^[5] נדרי עינוי נפש הן ^[6] - ^[7] ויפר לה לעולם ^[8]! ^[9]!

אימא לך: שאני הכא, דמוכחא מלתא דעל היתרא ^[10] קאסרה נפשה ^[11].

יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה:

ולא קתני 'ובמעשר עני'? והתניא בברייתא ^[12] ובמעשר עני ^[13]?

אמר רב יוסף: לא קשיא, הא רבי אליעזר הא רבנן, דתנן [דמאי פ"ד מ"ג]: '^[14] רבי אליעזר אומר: אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי ^[15]

עמוד ב

וחכמים אומרים: קורא שם ואין צריך להפריש' ^[16]; מאי לאו למאן דאמר ספקו אינו ^[17] טובל ^[18] - קסבר ~~אית~~ ^[19] לית ^[20] ליה טובת הנאה ^[21], וכיון ~~דאית~~ דלית ^[22] ליה טובת הנאה [שרי ליה לאתהנויי] ~~לא מהניא~~ ^[23] ולמאן דאמר ~~אינו~~ קורא שם ^[24] - קסבר ספקו ~~אינו~~ טובל, וכל שספקו ~~אינו~~ טובל ~~לית~~ אית [הב"ח] ליה טובת הנאה, ו[לא] שרי ליה לאיתהנויי.

אמר ליה אביי: דכולי עלמא ספקו טובל ^[25]; ורבי אליעזר ורבנן בהא קמיפלגי: רבי אליעזר סבר לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני ^[26] כיון דאילו מפקר נכסיה והוי עני ושקל ליה הוא - לית ליה פסידא! ורבנן סברי ^[27]: נכסיה לא מפקר איניש דמירתת ^[28] - דלמא זכי בהו איניש אחרינא ^[29], הלכך נחשדו.

רבא אומר: כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית ^[30], דכתיבא ביה נתינה (דברים כו יב: כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך, בשנה השלישת--שנת המעשר) ונתת ללוי לגר [ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו] ^[31]; משום הכי אסור ליה לאיתהנויי; כאן ^[32] - במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות ^[33]: כיון דכתיב ביה (דברים יד כח: מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההוא) והנחתָ בשעריך - שרי ליה לאיתהנויי ^[34].

"[קונם] כהנים ולוים נהנין לי" - יטלו [על כרחו; "כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי" - יטלו אחרים]:

אלמא טובת הנאה אינה ממון!? אימא סיפא: '"כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי" - יטלו אחרים' - אבל להני לא ^[35]! אלמא טובת הנאה ממון!!

אמר רב הושעיא: לא קשיא: הא רבי והא רבי יוסי ב"ר יהודה, דתניא: הגונב טבלו של חבירו ואכלו - משלם לו דמי טבלו – דברי; רבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אינו משלם אלא דמי חולין שבו; מאי לאו בהא קמיפלגי:

הערות[עריכה]

^ דאמר בעל לאו בכלל בריות הוא
^ לכשתתגרש אסורה לינשא, דהכי קאמרה: "ונטולה אני מן היהודים שלא אהנה מתשמישן" דהיינו דומיא ד"הנאת תשמישך עלי", וכדרב, דאמר: כל כי האי גוונא חייל נדרא; והשתא מיהדר לאיתויי תיובתא דרב נחמן: אי אמרת בשלמא 'בעל בכלל בריות הוא' - אהכי יפר חלקו, דכי אמרה "נטולה אני מן היהודים" - הוי בעל בכלל, ואיתסר ליה מתשמיש, והוו להו דברים שבינו לבינה, ואהכי יפר כל זמן שהיא ברשותו, ולכי נפקא מיניה חיילא נדרא, כשאר דברים שבינו לבינה; והיינו דקתני ותהא נטולה מן היהודים - לכשתצא מרשותו של זה, שאינה יכולה לינשא לאחרים
^ אלא אי
^ ותפשוט דכי אמרה "ונטולה אני מן היהודים" דלא הוי בעל בכלל
^ משום דאמרינן
^ הואיל ולכשתתגרש או תתאלמן לא תוכל להנשא לכל אדם - אהכי קרי ליה מהשתא עינוי אף על גב דהשתא כל זמן שהיא תחתיו אינו עינוי נפש דידה והואיל ועינוי נפש אינון
^ אמאי 'יפר חלקו' - כשתצא מתחתיו חל הנדר?
^ כשאר נדרי עינוי נפש
^ אלא שמע מינה דבעל בכלל בריות הוא, ובנדרים שבינו לבינה הוא. מאן דפריך הכי סבירא ליה דאי לאו משום דבעל בכלל בריות הוא - הוה אמינא דתשמיש עינוי נפש, הוא ודלא כרב נחמן דאמר לעיל דתשמיש - דברים שבינו לבינה הוא אליבא דרבי יוסי
^ כלומר אבעל
^ משום דלדידיה היא דמשתריא, אבל לשאר עלמא לא אצטריכא למידר, דלא קא משתריא להו בהכי, דאשת איש היא
^ בהך פירקין
^ דבמעשר עני מצי לאיתהנויי
^ הלוקח פירות מעם הארץ בשנה השלישית ובא לו להפריש מעשר עני:
^ אינו צריך לקרות עליו שם מעשר עני, דלמעשר ראשון ליכא למיחש, דליתי לוי ראיה דלא יהביה עם הארץ וליתיב ליה; ולתרומה ליכא למיחש, דלא נחשדו עמי הארץ על התרומה, דאית בה עון מיתה; ומעשר שני ליכא בשנה השלישית; אבל בתרומת מעשר מיחייב, דלא למדנו בה עון מיתה אלא מהיקשא דתרומה גדולה, והואיל ולא כתיב בה בפירוש מיתה – משום הכי לא ציית עמי הארץ [להיקשא], ולא מפריש ממנה תרומת מעשר, ועל (אותו) מעשר עני אין צריך לקרות עליו אפילו שם מעשר
^ אלא נותן עיניו בצד זה ואומר "מכאן אני נוטל" - ואוכלו הוא בעצמו, דהמוציא מחבירו עליו הראיה: דאמר ישראל לעני: "אייתי ראיה דלא הפרישו עם הארץ, ויהיבנא לך"; והכי אמרינן בפרק בתרא דסוטה (מח,א) מעשר ראשון ומעשר עני – המוציא מחברו עליו הראיה
^ רש"י, הב"ח
^ דהיינו 'רבי אליעזר אומר אינו צריך לקרות שם'
^ אפילו במעשר עני ודאי
^ רש"י, הב"ח
^ אלא כל עני שיבא תחילה יטלנו בעל כרחו,
^ רש"י, הב"ח
^ והואיל דקיל כולי האי - דאין ספקו טובל - איכא נמי האי קילותא: דאין בה טובת הנאה, מה שאין כן בתרומה, דספקה טבלה, ויש בה טובת הנאה, כדאמרינן 'אומר אדם לחבירו "טול סלע זה ותן תרומתך לבן בתי כהן"
^ כולה מתניתין מתוקמא אליבא דחכמים
^ והלכך מתניתין, דלא קתני 'מעשר עני' - דברי הכל היא: דכיון דספקו טובל - בודאי אית ביה טובת הנאה, ואהכי אינה יכולה ליהנות ממנו; אבל ברייתא - דקתני דאכלה נמי במעשר עני - לא רבי אליעזר היא ולא רבנן
^ דודאי מפרשי ליה: דלא איכפת להו, דהדר קא אכלי ליה:
^ ודאי נחשדו ולא מפרשי; והא דאמר דמפקר להו לנכסיה - הא לא עבדי
^ דסבר אי מפקרנא לנכסאי
^ דלמא אתי איניש אחרינא וזכי בהו
^ לאחר שהכניס תבואתו לאוצר ולא הפריש ממנה מעשר עני בגורן - לפי שנאנס או שלא מצא עניים ליתן להם, הלכך כי משכח עניים מיבעי ליה למיתב להו; ובההוא מעשר
^ כיון דכתיב ביה 'נתינה' - אית ביה טובת הנאה נמי, כתרומה, דכתיב בה נמי 'נתינה': 'תתנו תרומה לכהן'
^ והא דקתני בברייתא דיכולה ליהנות ממעשר עני
^ באותו המתחלק בעוד שהוא בגורן
^ דההוא כתיב ביה 'והנחת בשעריך' דהיינו בשעת הגורן וההוא לית ביה טובת הנאה, דהא איהו מנח ליה התם ושקיל ליה כל מאן דבעי ואהכי שריא לאיתהנויי ביה
^ אבל להני מצי לעכב דלא שקלי

[1] דאמר בעל לאו בכלל בריות הוא

[2] לכשתתגרש אסורה לינשא, דהכי קאמרה: "ונטולה אני מן היהודים שלא אהנה מתשמישן" דהיינו דומיא ד"הנאת תשמישך עלי", וכדרב, דאמר: כל כי האי גוונא חייל נדרא; והשתא מיהדר לאיתויי תיובתא דרב נחמן: אי אמרת בשלמא 'בעל בכלל בריות הוא' - אהכי יפר חלקו, דכי אמרה "נטולה אני מן היהודים" - הוי בעל בכלל, ואיתסר ליה מתשמיש, והוו להו דברים שבינו לבינה, ואהכי יפר כל זמן שהיא ברשותו, ולכי נפקא מיניה חיילא נדרא, כשאר דברים שבינו לבינה; והיינו דקתני ותהא נטולה מן היהודים - לכשתצא מרשותו של זה, שאינה יכולה לינשא לאחרים

[3] אלא אי

[4] ותפשוט דכי אמרה "ונטולה אני מן היהודים" דלא הוי בעל בכלל

[5] משום דאמרינן

[6] הואיל ולכשתתגרש או תתאלמן לא תוכל להנשא לכל אדם - אהכי קרי ליה מהשתא עינוי אף על גב דהשתא כל זמן שהיא תחתיו אינו עינוי נפש דידה והואיל ועינוי נפש אינון

[7] אמאי 'יפר חלקו' - כשתצא מתחתיו חל הנדר?

[8] כשאר נדרי עינוי נפש

[9] אלא שמע מינה דבעל בכלל בריות הוא, ובנדרים שבינו לבינה הוא. מאן דפריך הכי סבירא ליה דאי לאו משום דבעל בכלל בריות הוא - הוה אמינא דתשמיש עינוי נפש, הוא ודלא כרב נחמן דאמר לעיל דתשמיש - דברים שבינו לבינה הוא אליבא דרבי יוסי

[10] כלומר אבעל

[11] משום דלדידיה היא דמשתריא, אבל לשאר עלמא לא אצטריכא למידר, דלא קא משתריא להו בהכי, דאשת איש היא

[12] בהך פירקין

[13] דבמעשר עני מצי לאיתהנויי

[14] הלוקח פירות מעם הארץ בשנה השלישית ובא לו להפריש מעשר עני:

[15] אינו צריך לקרות עליו שם מעשר עני, דלמעשר ראשון ליכא למיחש, דליתי לוי ראיה דלא יהביה עם הארץ וליתיב ליה; ולתרומה ליכא למיחש, דלא נחשדו עמי הארץ על התרומה, דאית בה עון מיתה; ומעשר שני ליכא בשנה השלישית; אבל בתרומת מעשר מיחייב, דלא למדנו בה עון מיתה אלא מהיקשא דתרומה גדולה, והואיל ולא כתיב בה בפירוש מיתה – משום הכי לא ציית עמי הארץ [להיקשא], ולא מפריש ממנה תרומת מעשר, ועל (אותו) מעשר עני אין צריך לקרות עליו אפילו שם מעשר

[16] אלא נותן עיניו בצד זה ואומר "מכאן אני נוטל" - ואוכלו הוא בעצמו, דהמוציא מחבירו עליו הראיה: דאמר ישראל לעני: "אייתי ראיה דלא הפרישו עם הארץ, ויהיבנא לך"; והכי אמרינן בפרק בתרא דסוטה (מח,א) מעשר ראשון ומעשר עני – המוציא מחברו עליו הראיה

[17] רש"י, הב"ח

[18] דהיינו 'רבי אליעזר אומר אינו צריך לקרות שם'

[19] אפילו במעשר עני ודאי

[20] רש"י, הב"ח

[21] אלא כל עני שיבא תחילה יטלנו בעל כרחו,

[22] רש"י, הב"ח

[23] והואיל דקיל כולי האי - דאין ספקו טובל - איכא נמי האי קילותא: דאין בה טובת הנאה, מה שאין כן בתרומה, דספקה טבלה, ויש בה טובת הנאה, כדאמרינן 'אומר אדם לחבירו "טול סלע זה ותן תרומתך לבן בתי כהן"

[24] כולה מתניתין מתוקמא אליבא דחכמים

[25] והלכך מתניתין, דלא קתני 'מעשר עני' - דברי הכל היא: דכיון דספקו טובל - בודאי אית ביה טובת הנאה, ואהכי אינה יכולה ליהנות ממנו; אבל ברייתא - דקתני דאכלה נמי במעשר עני - לא רבי אליעזר היא ולא רבנן

[26] דודאי מפרשי ליה: דלא איכפת להו, דהדר קא אכלי ליה:

[27] ודאי נחשדו ולא מפרשי; והא דאמר דמפקר להו לנכסיה - הא לא עבדי

[28] דסבר אי מפקרנא לנכסאי

[29] דלמא אתי איניש אחרינא וזכי בהו

[30] לאחר שהכניס תבואתו לאוצר ולא הפריש ממנה מעשר עני בגורן - לפי שנאנס או שלא מצא עניים ליתן להם, הלכך כי משכח עניים מיבעי ליה למיתב להו; ובההוא מעשר

[31] כיון דכתיב ביה 'נתינה' - אית ביה טובת הנאה נמי, כתרומה, דכתיב בה נמי 'נתינה': 'תתנו תרומה לכהן'

[32] והא דקתני בברייתא דיכולה ליהנות ממעשר עני

[33] באותו המתחלק בעוד שהוא בגורן

[34] דההוא כתיב ביה 'והנחת בשעריך' דהיינו בשעת הגורן וההוא לית ביה טובת הנאה, דהא איהו מנח ליה התם ושקיל ליה כל מאן דבעי ואהכי שריא לאיתהנויי ביה

[35] אבל להני מצי לעכב דלא שקלי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]