ביאור:בבלי נדרים דף ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

"כנדרי רשעים" ^[1] - נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה ^[2]; "כנדרי כשרים" - לא אמר כלום ^[3]; "כנדבותם ^[4]" ^[5] - נדר בנזיר ובקרבן ^[6].

גמרא:

ודלמא הכי קאמר "כנדרי רשעים לא נדרנא" ^[7]?

אמר שמואל: באומר "כנדרי רשעים הריני" [או "כנדרי רשעים] עלי [לקרבן]", [או "כנדרי רשעים] והימנו" [ופירושו:] "הריני" - בנזירות, "עלי" - בקרבן, "הימנו" - בשבועה.

"הריני" - נזירות? דלמא "הריני" - בתענית קאמר ^[8]?

אמר שמואל: כשהיה נזיר עובר לפניו.

~~<עלי בקרבן>~~

"הימנו" - בשבועה? דלמא "הימנו" - דאכילנא קאמר ^[9]?

אמר רבא: דאמר "הימנו שלא אוכל" ^[10].

אי הכי ^[11] - מאי למימרא ^[12]?

מהו דתימא: הא - לא מפיק שבועה מפומיה ^[13]? - קא משמע לן הדין ^[14].

כנדרי כשרים לא אמר כלום; כנדבותם - נדר [בנזיר ובקרבן]:

מאן תנא דשאני ליה בין נדר לנדבה ^[15]? לימא לא רבי מאיר ולא רבי יהודה, דתניא [תוספתא חולין פרק ב הלכה יז ^[16]]: '(קהלת ה ד) טוב אשר לא תדור [משתדור ולא תשלם]: טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר - דברי רבי מאיר ^[17]; רבי יהודה אומר: טוב מזה ומזה נודר ומשלם ^[18]

אפילו תימא רבי מאיר:

עמוד ב

כי קאמר רבי מאיר – בנדר ^[19], בנדבה לא קאמר ^[20].

והא קתני "כנדבותם": נדר בנזיר ובקרבן ^[21]?

תני 'נדב בנזיר ובקרבן'.

מאי שנא נודר, דלא?

דלמא אתי בה לידי תקלה ^[22].

נדבה ^[23] נמי לא, דלמא אתי בה לידי תקלה ^[24]?

^[25] - כהלל הזקן ^[26], דתניא: אמרו על הילל הזקן שלא מעל אדם בעולתו כל ימיו: מביאה כשהיא חולין לעזרה, ומקדישה וסומך עליה ושוחטה.

הניחא נדבה דקרבנות, נדבה דנזירות מאי איכא למימר ^[27]?

סבר לה ^[28] כשמעון הצדיק ^[29], דתניא: אמר ~~<רבי>~~ 'שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר ~~טמא~~ [בירושלמי נדרים דף ג,א ודף ה,א – אין המלה "טמא"] אלא אחד ^[30]: פעם אחת בא אדם אחד ^[31] נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו "בני - מה ראית להשחית את שערך זה הנאה"?

אמר לי: "רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי ^[32] ובקש לטורדני מן העולם ^[33]; אמרתי לו ^[34]: "רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה? העבודה שאגלחך לשמים!"

מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני! כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל; עליך הכתוב אומר (במדבר ו ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם:) איש [או אשה] כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' ^[35].

מתקיף לה רבי מני: מאי שנא אשם נזיר טמא דלא אכל? דאתי על חטא ^[36]? כל אשמות נמי לא ליכול, דעל חטא אתו ^[37]?

אמר ליה רבי יונה: ^[38] היינו טעמא ^[39]: כשהן תוהין ^[40] – נוזרין ^[41]; וכשהן מטמאין, ורבין עליהן ימי נזירות ^[42] - מתחרטין בהן ^[43], ^[44] ונמצאו מביאין חולין לעזרה ^[45]!

אי הכי - אפילו נזיר טהור נמי ^[46]?

נזיר טהור לא ^[47], ^[48] דאמודי אמיד נפשיה דיכול לנדור ^[49].

ואיבעית אימא:

הערות[עריכה]

^ כגון שהיה ככר מונח לפניו, ואמר "כנדרי רשעים" - משמע דאותו ככר יהא עליו כנדרי רשעים; וכיון דאמר הכי
^ ואם אכלו [את הככר] מחייב נזירות וקרבן ושבועה, דחייב נמי קרבן שבועה, דדרכן של רשעים הוא שנודרים בנזירות ובקרבן ונשבעין; והאי - כי אמר "כנדרי רשעים" - הוי כמאן דאמר "הריני נזיר אם אוכל הימנו, והרי עלי כקרבן, ושבועה שאיני אוכל"
^ שאין דרכן של כשרים שנודרים, כדמפרש; וכל שכן דאין נשבעין; ואהכי לא אמר כלום ולא מיתסר בהאי ככר
^ של כשרים
^ ואכלוֹ
^ חייב בנזיר ובקרבן, אבל לא בשבועה, דכשרים עבידי דמתנדבין בנזירות ובקרבן בדרך נדבה, אבל בשבועה - אין נשבעין כלל, משום הכי אינו חייב משום שבועה
^ כיון דאיהו לא מפרש מידי, דלא אמר "הרי הוא עלי כנדרי רשעים" אלא בסתם קאמר - דלמא הכי קאמר: "כנדרי רשעים לא נדרנא", ולא כלום הוא
^ ודלמא הא דאמר "הריני" - בתענית משמע, ולא בנזירות
^ ודלמא הא דאמר "הימנו" לא משמע שלא אוכל הימנו, אלא שבועה שאוכל ממנו, וכי אכיל מיניה לא מחייב משום שבועה
^ כגון שהיה ככר לפניו ואמר "כנדרי רשעים הריני עלי והימנו" ומשתמע דהכי קאמר: הריני בנזירות, דמאן דנזר הכי קאמר: "הריני נזיר"; והא דאמר "עלי" משמע דאמר "הרי עלי קרבן"; ו"הימנו" משמע דאמר "שבועה שלא אוכל הימנו", דהואיל דאמר בתחלה "כנדרי רשעים" משתמע ודאי דהכי בעי למימר, דדרכן של רשעים הוא, דאגב ריתחייהו נודרין בנזיר ובקרבן ובשבועה
^ כיון דאמר בפירוש "שלא אוכל"
^ ודאי לא מיבעיא למיתנא דחייב משום שבועה כי אכיל מיניה
^ דלא אמר בפירוש "שבועה שלא אוכל"
^ אפילו הכי אמרינן ודאי שבועה קאמר
^ דקתני כנדרי כשרים לא אמר כלום וכי אמר כנדבתם של כשרין הוי נדר ומשמע דנדר אסור אבל נדבה מותרת
^ צוקרמאנדל
^ דהכי דריש רבי מאיר לקרא [הפסוק הקודם: (קהלת ה ג) כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים] את אשר תדור שלם; (פסוק ד) טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם: [ופירושו:] טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, וטוב שאינו נודר כל עיקר מזה שנודר ואינו משלם - ואפילו מזה שנודר ומשלם
^ דמשמע ליה לרבי יהודה: דהאי 'טוב' - קאי אקרא דלקמיה; הכי דריש ליה: 'את אשר תדור שלם - טוב: אותו שנודר ומשלם - טוב מאשר לא תדור ומשתדור ולא תשלם; והיינו [שאמרה הגמרא שמשנתנו] דלא כרבי יהודה ודלא כרבי מאיר, דאמר 'טוב שאינו נודר כל עיקר', דסבר בין בנדר בין בנדבה אסור ליה לאיניש למידר; ואילו רבי יהודה דאמר שנודר ומשלם טוב - לא מפליג ביו נדר לנדבה דאפילו בנדר שפיר דמי!
^ אסור בלשון נדרים דוקא קאמר
^ והיינו מתניתין, דקתני כנדבתם דכשרין - נדרי בלשון 'נדבה'
^ דמשמע דבלשון נדר קאמר
^ דכי אמר בלשון נדר "הרי עלי קרבן" - אתי בה לידי תקלה דעבר משום בל תאחר
^ כי אמר "הרי זו קרבן"
^ לידי גיזה ועבודה, אבל בבל תאחר – לא, דכל היכא דאיתא - בי גזא דרחמנא איתא
^ מתניתין, דקתני נדבה מותר
^ כגון דעביד כהלל: דמקדישה בעזרה, דתו לא אתי בה לידי מעילה
^ היכי עביד דלא ליתי לידי תקלה? דקתני נדב בנזיר, דמותר, דכשרים מתנדבים בנזירות
^ דמנזיר לשם שמים
^ כאותו שבא לפני שמעון הצדיק
^ דנזיר שמיטמא מביא אשם ואחר כך מונה ימי נזירות אחר; ומאותו אשם לא אכל, וטעמא מפרש לקמן
^ שבא להקריב קרבן נזירותו ולגלח שערו
^ מתוך שראיתי במים צורתי כל כך נאה נתגבר עלי יצרי
^ להביאני לידי מעשים רעים
^ כך אמר בעצמו
^ דהיינו לה' = לשם שמים
^ שטימא עצמו, וכיון דאתי על חטא הוא?
^ אם כן לא בעי למיכל שום קרבן חטאת( חטאת - שבאה על חטא; אך חטאות המועדים וחטאת יולדת ומצורע לא באים על חטא! ואולי לכן אמרה הגמרא 'אשמות', והכוונה לקרבנות שבאות על אשמה; ואם כן אפשר לומר שגם שאמר רש"י "חטאת", הכוונה לקרבן שבא על חטא.)
^ אלא
^ דלא אכל אשם נזיר טמא
^ כשהן כועסין או מתפחדים [כמו 'ופחדת לילה ויומם (דברים כח סו) ומתרגמינן 'ותהית’]
^ שאינן נודרים לשם שמים אלא לשם כעס מנזרין עצמן
^ דאתא טומאה וסתרי להנהו יומי דנזירות ובעו למימני יומי נזירות אחר וריבה עליהן ימי טומאה, דשמא מיטמא פעם אחרת, ובעי למיסתר כל הני יומי דנזירות
^ ומתחרטין בעצמן שנדרו
^ וכיון דמתחרטין לא הוי נזירות לשם שמים
^ ומשום הכי לא אכל אלא מזה, דודאי לשם שמים הוא דעבד
^ דדלמא מתחרט על נזירותו ונמצא מביא חולין לעזרה
^ ליכא למיחש דמתחרט, דכיון דלא נטמא ולא רבו עליו ימי טומאה ודאי לא מתחרט
^ ואי אמרת אפילו הכי הוא מתחרט, דאינו יכול לעמוד בנזירותו - להא ליכא למיחש
^ דאי לאו דאמיר בנפשיה קודם שנדר דיכול לעמוד בו לא הוה נדר, ולא מיתחרט כל היכא דלא נטמא

[1] כגון שהיה ככר מונח לפניו, ואמר "כנדרי רשעים" - משמע דאותו ככר יהא עליו כנדרי רשעים; וכיון דאמר הכי

[2] ואם אכלו [את הככר] מחייב נזירות וקרבן ושבועה, דחייב נמי קרבן שבועה, דדרכן של רשעים הוא שנודרים בנזירות ובקרבן ונשבעין; והאי - כי אמר "כנדרי רשעים" - הוי כמאן דאמר "הריני נזיר אם אוכל הימנו, והרי עלי כקרבן, ושבועה שאיני אוכל"

[3] שאין דרכן של כשרים שנודרים, כדמפרש; וכל שכן דאין נשבעין; ואהכי לא אמר כלום ולא מיתסר בהאי ככר

[4] של כשרים

[5] ואכלוֹ

[6] חייב בנזיר ובקרבן, אבל לא בשבועה, דכשרים עבידי דמתנדבין בנזירות ובקרבן בדרך נדבה, אבל בשבועה - אין נשבעין כלל, משום הכי אינו חייב משום שבועה

[7] כיון דאיהו לא מפרש מידי, דלא אמר "הרי הוא עלי כנדרי רשעים" אלא בסתם קאמר - דלמא הכי קאמר: "כנדרי רשעים לא נדרנא", ולא כלום הוא

[8] ודלמא הא דאמר "הריני" - בתענית משמע, ולא בנזירות

[9] ודלמא הא דאמר "הימנו" לא משמע שלא אוכל הימנו, אלא שבועה שאוכל ממנו, וכי אכיל מיניה לא מחייב משום שבועה

[10] כגון שהיה ככר לפניו ואמר "כנדרי רשעים הריני עלי והימנו" ומשתמע דהכי קאמר: הריני בנזירות, דמאן דנזר הכי קאמר: "הריני נזיר"; והא דאמר "עלי" משמע דאמר "הרי עלי קרבן"; ו"הימנו" משמע דאמר "שבועה שלא אוכל הימנו", דהואיל דאמר בתחלה "כנדרי רשעים" משתמע ודאי דהכי בעי למימר, דדרכן של רשעים הוא, דאגב ריתחייהו נודרין בנזיר ובקרבן ובשבועה

[11] כיון דאמר בפירוש "שלא אוכל"

[12] ודאי לא מיבעיא למיתנא דחייב משום שבועה כי אכיל מיניה

[13] דלא אמר בפירוש "שבועה שלא אוכל"

[14] אפילו הכי אמרינן ודאי שבועה קאמר

[15] דקתני כנדרי כשרים לא אמר כלום וכי אמר כנדבתם של כשרין הוי נדר ומשמע דנדר אסור אבל נדבה מותרת

[16] צוקרמאנדל

[17] דהכי דריש רבי מאיר לקרא [הפסוק הקודם: (קהלת ה ג) כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים] את אשר תדור שלם; (פסוק ד) טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם: [ופירושו:] טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, וטוב שאינו נודר כל עיקר מזה שנודר ואינו משלם - ואפילו מזה שנודר ומשלם

[18] דמשמע ליה לרבי יהודה: דהאי 'טוב' - קאי אקרא דלקמיה; הכי דריש ליה: 'את אשר תדור שלם - טוב: אותו שנודר ומשלם - טוב מאשר לא תדור ומשתדור ולא תשלם; והיינו [שאמרה הגמרא שמשנתנו] דלא כרבי יהודה ודלא כרבי מאיר, דאמר 'טוב שאינו נודר כל עיקר', דסבר בין בנדר בין בנדבה אסור ליה לאיניש למידר; ואילו רבי יהודה דאמר שנודר ומשלם טוב - לא מפליג ביו נדר לנדבה דאפילו בנדר שפיר דמי!

[19] אסור בלשון נדרים דוקא קאמר

[20] והיינו מתניתין, דקתני כנדבתם דכשרין - נדרי בלשון 'נדבה'

[21] דמשמע דבלשון נדר קאמר

[22] דכי אמר בלשון נדר "הרי עלי קרבן" - אתי בה לידי תקלה דעבר משום בל תאחר

[23] כי אמר "הרי זו קרבן"

[24] לידי גיזה ועבודה, אבל בבל תאחר – לא, דכל היכא דאיתא - בי גזא דרחמנא איתא

[25] מתניתין, דקתני נדבה מותר

[26] כגון דעביד כהלל: דמקדישה בעזרה, דתו לא אתי בה לידי מעילה

[27] היכי עביד דלא ליתי לידי תקלה? דקתני נדב בנזיר, דמותר, דכשרים מתנדבים בנזירות

[28] דמנזיר לשם שמים

[29] כאותו שבא לפני שמעון הצדיק

[30] דנזיר שמיטמא מביא אשם ואחר כך מונה ימי נזירות אחר; ומאותו אשם לא אכל, וטעמא מפרש לקמן

[31] שבא להקריב קרבן נזירותו ולגלח שערו

[32] מתוך שראיתי במים צורתי כל כך נאה נתגבר עלי יצרי

[33] להביאני לידי מעשים רעים

[34] כך אמר בעצמו

[35] דהיינו לה' = לשם שמים

[36] שטימא עצמו, וכיון דאתי על חטא הוא?

[37] אם כן לא בעי למיכל שום קרבן חטאת( חטאת - שבאה על חטא; אך חטאות המועדים וחטאת יולדת ומצורע לא באים על חטא! ואולי לכן אמרה הגמרא 'אשמות', והכוונה לקרבנות שבאות על אשמה; ואם כן אפשר לומר שגם שאמר רש"י "חטאת", הכוונה לקרבן שבא על חטא.)

[38] אלא

[39] דלא אכל אשם נזיר טמא

[40] כשהן כועסין או מתפחדים [כמו 'ופחדת לילה ויומם (דברים כח סו) ומתרגמינן 'ותהית’]

[41] שאינן נודרים לשם שמים אלא לשם כעס מנזרין עצמן

[42] דאתא טומאה וסתרי להנהו יומי דנזירות ובעו למימני יומי נזירות אחר וריבה עליהן ימי טומאה, דשמא מיטמא פעם אחרת, ובעי למיסתר כל הני יומי דנזירות

[43] ומתחרטין בעצמן שנדרו

[44] וכיון דמתחרטין לא הוי נזירות לשם שמים

[45] ומשום הכי לא אכל אלא מזה, דודאי לשם שמים הוא דעבד

[46] דדלמא מתחרט על נזירותו ונמצא מביא חולין לעזרה

[47] ליכא למיחש דמתחרט, דכיון דלא נטמא ולא רבו עליו ימי טומאה ודאי לא מתחרט

[48] ואי אמרת אפילו הכי הוא מתחרט, דאינו יכול לעמוד בנזירותו - להא ליכא למיחש

[49] דאי לאו דאמיר בנפשיה קודם שנדר דיכול לעמוד בו לא הוה נדר, ולא מיתחרט כל היכא דלא נטמא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]