ביאור:בבלי קידושין דף מ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

נושאי קיסר שמרוני כל הלילה. אמרו ליה: שמא דבר ערוה בא לידך וניצלת הימנו, דתנינא: כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו - עושין לו נס. (תהלים קג כ: ברכו ה' מלאכיו) גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו - כגון רבי צדוק [1] וחביריו: רבי צדוק - תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר לה: חלש לי ליבאי ולא מצינא איכא מידי למיכל. אמרה ליה: איכא דבר טמא. אמר לה: מאי נפקא מינה [2] דעביד הא [3] - אכול הא [4]!? שגרת תנורא [5] קא מנחא ליה [6], סליק ויתיב בגויה, אמרה ליה: מאי האי? אמר לה: דעביד הא - נפיל בהא [7]. אמרה ליה: אי ידעי [8] כולי האי [9] - לא צערתיך.

רב כהנא הוה קמזבין דיקולי [10]. תבעתיה ההיא מטרוניתא; אמר לה: איזיל איקשיט נפשאי. סליק - וקנפיל מאיגרא לארעא. אתא אליהו - קבליה. אמר ליה: אטרחתן ארבע מאה פרסי [11]. אמר ליה: מי גרם לי? לאו עניותא [12]? יהב ליה שיפא [13] דדינרי [14].

רמי ליה רבא לרב נחמן: תנן [15]: אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: אלו הן: כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם; בכיבוד אב ואם כתיב (דברים ה טו: כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך) למען יאריכון ימיך [16] ולמען ייטב לך [17] [על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך]; בגמילות חסדים כתיב (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים [18] צדקה וכבוד [19]; ובהבאת שלום כתיב (תהלים לד טו: סור מרע ועשה טוב) בקש שלום ורדפהו, ואמר רבי אבהו: אתיא רדיפה רדיפה: כתיב הכא 'בקש שלום ורדפהו' וכתיב התם 'רודף צדקה וחסד'; בתלמוד תורה כתיב (דברים ל כ: לאהבה את ה' אלקיך לשמע בקלו ולדבקה בו) כי הוא חייך [20] ואורך ימיך [21] [לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם]; שילוח הקן נמי כתיב (דברים כב ז: שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך) למען ייטב לך והארכת ימים – [22]ליתני נמי הא? תנא ושייר. תני תנא אלו 'דברים ואת אמרת 'תנא ושייר'?

אמר רבא: רב אידי אסברא לי: (ישעיהו ג י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו; וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב? אלא טוב לשמים ולבריות - זהו צדיק טוב; טוב לשמים ורע לבריות - זהו צדיק שאינו טוב. [23]. כיוצא בדבר אתה אומר: (ישעיהו ג יא) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו; וכי יש רשע רע ויש שאינו רע? אלא רע לשמים ורע לבריות [24] - הוא רשע רע; רע לשמים ואינו רע לבריות [25] - זהו רשע שאינו רע: הזכות - יש לה קרן ויש לה פירות, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב [כי פרי מעלליהם יאכלו]; עבירה יש לה קרן ואין לה פירות [26] שנאמר: אוי לרשע רע [כי גמול ידיו יעשה לו]; ואלא מה אני מקיים (משלי א לא) ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו? - עבירה שעושה פירות [27] - יש לה פירות, ושאין עושה פירות אין לה פירות. מחשבה טובה מצרפה למעשה, שנאמר (מלאכי ג טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו; מאי 'ולחושבי שמו'? אמר רב אסי: אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה; מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, שנאמר (תהלים סו יח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'; ואלא מה אני מקים (ירמיהו ו יט) הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם [שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה, פרי מחשבותם: כי על דברי לא הקשיבו, ותורתי וימאסו בה]? - מחשבה שעושה פרי [28] - הקב"ה מצרפה למעשה [29]; מחשבה שאין בה פרי - אין הקב"ה מצרפה למעשה'.

ואלא הא דכתיב (יחזקאל יד ה) למען תפוש את בית ישראל בלבם [אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם]? אמר רב אחא בר יעקב: ההוא - בעבודת כוכבים הוא דכתיב, דאמר מר: חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה - כמודה בכל התורה כולה. עולא אמר: [30] כדרב הונא, דאמר רב הונא: 'כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - הותרה לו'. הותרה לו? סלקא דעתך? אלא: נעשית לו כהיתר.

אמר רבי אבהו משום רבי חנינא: נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא, שנאמר (יחזקאל כ לט) ואתם בית ישראל כה אמר ה' איש גילוליו לכו עבדו ואחר אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו [עוד במתנותיכם ובגלוליכם] [31].

אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים [32], ויתכסה שחורים, ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. איני!? והתניא: כל שלא חס על כבוד קונו - ראוי לו שלא בא לעולם!? מה היא? רבה אומר: זה המסתכל בקשת. רב יוסף אומר: זה העובר עבירה בסתר. לא קשיא: הא דמצי כייף ליצריה, והא דלא מצי כייף ליצריה.

תנן התם: אין מקיפין בחילול השם, אחד שוגג ואחד מזיד. מאי אין מקיפין? אמר מר זוטרא: שאין עושים כחנווני [33]. מר בריה דרבנא אמר: לומר שאם היתה [34] שקולה [35] – מכרעת [36]. [37].

תנו רבנן: 'לעולם


עמוד ב

יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי: עשה מצוה אחת -אשריו שהכריע עצמו לכף זכות; עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר (קהלת ט יח: טובה חכמה מכלי קרב) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה: בשביל חטא יחידי שחטא - אובד ממנו טובות הרבה. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו [38]; עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות [39]; עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר (קהלת ט יח: טובה חכמה מכלי קרב) וחוטא אחד [יאבד טובה הרבה]: בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה. רבי שמעון בן יוחי אומר: אפילו צדיק גמור כל ימיו, ומרד באחרונה - איבד את הראשונות, שנאמר (יחזקאל לג יב: ואתה בן אדם אמר אל בני עמך:) צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו [ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו] ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה - אין מזכירים לו שוב רשעו, שנאמר [40] ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. וניהוי [41] כמחצה עונות ומחצה זכיות [42]? אמר ריש לקיש: בתוהא על הראשונות [43].


משנה: כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ - לא במהרה הוא חוטא, שנאמר (קהלת ד יב: ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו) והחוט המשולש לא במהרה ינתק; וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ - אינו מן היישוב.

גמרא: 'אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: למה צדיקים נמשלים בעולם הזה [44]? לאילן שכולו עומד במקום טהרה, ונופו [45] נוטה למקום טומאה; נקצץ [46] נופו - כולו עומד במקום טהרה. כך הקב"ה מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה כדי שיירשו העולם הבא [47], שנאמר (איוב ח ז) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד; ולמה רשעים דומים בעולם הזה [48]? לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו [49] נוטה למקום טהרה; נקצץ נופו [50] - כולו עומד במקום טומאה; כך הקב"ה משפיע להן טובה לרשעים בעולם הזה כדי לטורדן ולהורישן למדריגה [51] התחתונה, שנאמר (משלי יד יב) יש דרך ישר לפני איש [52] ואחריתה [53] - [54] דרכי מות [55]! וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה [56] בלוד. נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר: תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה [57]'.

תניא: 'רבי יוסי אומר: גדול תלמוד שקדם לחלה ארבעים שנה [58], לתרומות ולמעשרות חמשים וארבע [59], לשמיטים ששים ואחת [60], ליובלות מאה ושלש [61]; 'מאה ושלש'? מאה וארבע הויין!? קסבר: יובל מתחילתו הוא משמט [62].

וכשם שהלימוד קודם למעשה - כך דינו קודם למעשה, כדרב המנונא, דאמר רב המנונא: אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה [63], שנאמר (משלי יז יד) פוטר מים [64] ראשית מדון [65] [ולפני התגלע הריב - נטוש]; וכשם שדינו [66] קודם למעשה [67] - כך שכרו [68] קודם למעשה [69], שנאמר (תהלים קה מד) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו [70] בעבור ישמרו חקיו [71] ותורותיו ינצורו [72].

כל שאינו לא במקרא ולא במשנה: אמר רבי יוחנן: ופסול לעדות [73]

תנו רבנן: '[74] האוכל בשוק - הרי זה דומה לכלב; ויש אומרים: פסול לעדות [75]'. אמר רב אידי בר אבין: הלכה כיש אומרים.

דרש בר קפרא: רגזן -

הערות[עריכה]

  1. ^ שלבש כח לכוף יצרו להתגבר בחפצי קונו
  2. ^ דהא מילתא דלא נזדמן לי אלא מאכל טמא? יש לי ללמוד מכאן
  3. ^ הבועל ארמית
  4. ^ ראוי למאכל טמא
  5. ^ אותה ארמית הסיקה את התנור לצלות דבר הטמא שם ואשה גדולה היתה שאין יכול ליפטר ממנה ומסור בידה להורגו
  6. ^ לאותו צלי בתוכו
  7. ^ באור של גיהנם
  8. ^ אילו ידעתי
  9. ^ שחמור עליכם הדבר כל כך
  10. ^ סלים שנשים נותנות שם פלכיהן
  11. ^ שהייתי במקום אחר רחוק ארבע מאות פרסי
  12. ^ בתמיה: אם לא העניות - לא הוצרכתי להיות עסקי במלאכת נשים
  13. ^ שם כלי
  14. ^ זהובים
  15. ^ פאה פ"א מ"א
  16. ^ לעולם הבא
  17. ^ בחייך:
  18. ^ לעולם הבא
  19. ^ בעולם הזה
  20. ^ בעולם הזה
  21. ^ לעולם הבא
  22. ^ ו
  23. ^ [שילוח הקן] אינו דומה לאלו: דהנך כולהו - הבריות נהנין ממנו, ונמצא טוב לשמים וטוב לבריות, ובההוא כתיב 'כי פרי מעלליהם יאכלו', דבהאי קרא כתיב 'כי טוב'; 'כי פרי מעלליו יאכל' – בחייו! אבל בשילוח הקן - טוב לשמים הוא, ואין כאן 'טוב לבריות', ולא כתיב ביה 'כי פרי מעלליו יאכל', והלכך לא תנייה גבי אוכל פירותיהן בעולם הזה
  24. ^ כגון רוצח וגזלן וגנב
  25. ^ מגלה עריות, מבזה מועדים, אוכל חלב
  26. ^ אין נפרעין ממנו יותר מכדי רשעו
  27. ^ כגון חילול השם: שאדם חשוב עובר עבירה, ואחרים למדין ממנו לעשות כן
  28. ^ שקיים מחשבתו ועשה
  29. ^ ונפרעים ממנו אף על המחשבה
  30. ^ הא דכתיב 'פרי מחשבותם' - בעובר ושונה כתיב: כי הדר מהרהר לעשות - מצטרפת למעשה; ואפילו לא עביד לה - אין חזרתו לשם שמים; אלא שלא הוצרך לה [אלא]
  31. ^ היינו פרהסיא, שהרואה מזלזל בכבוד המקום
  32. ^ שלא יראה עצמו בכבודו - אולי ירך לבבו בכך; וגם אם יחטא - אין אדם נותן לב, לפי שאינו חשוב בעיניהם; לכן ילבש שחורים
  33. ^ המקיף לאדם פעמים רבות, וגובה כל הקפותיו יחד; אין עושין כך מלמעלה למחללי השם, אלא נפרעין מיד
  34. ^ כף המאזנים
  35. ^ ויש באחד העונות חילול השם
  36. ^ את הכף לחובה
  37. ^ והאי 'מקיפין' - לשון עיוני, כמו: אין מקיפין בבועי (חולין מו ב); אקפינהו ואידמו (שם נ,א): שמקריב זו אצל זו ומעיין אם דומות
  38. ^ יראה אדם עצמו כאילו שקול: כל העולם שקול: כמחצה צדיקים וחסידים, ומחצה רשעים, וכאילו מעשיו שקולים: כמחצה על מחצה
  39. ^ עשה מצוה אחת - נמצאו זכיותיו מכריעין ונמצא צדיק, ועל ידו כל העולם הוכרע להיות רובן צדיקים
  40. ^ שם
  41. ^ צדיק שמרד
  42. ^ ולמה איבד את הראשונות
  43. ^ מתחרט על כל הטובות שעשה
  44. ^ ביסורין הבאים עליהם
  45. ^ כלומר: מעט ממנו [מעט מנופו]
  46. ^ ממנו
  47. ^ נפרעין מן הצדיקים מעט עונות שבידם, ונמצאו כולם נקיים
  48. ^ בטובה שמשפיעים להם
  49. ^ מעט ממנו: אף אלו יש בידם מיעוט טובות וזכיות
  50. ^ קבלת שכרם היא קציצת נופם
  51. ^ אשולויי"א: כדרך שעושין מדרגות לחריצין שסביבות המגדלים כשמגביהין קרקעיתן
  52. ^ כשרואין הרשעים שלותן - נראית דרכם בעיניהם
  53. ^ של אותה שלוה
  54. ^ הזמנת
  55. ^ היתה
  56. ^ שם האיש
  57. ^ נמצאו שניהם בידו
  58. ^ כשיצאו ממצרים נתנה להם תורה בחדש השלישי, ובחלה לא נתחייבו עד שנכנסו לארץ, דכתיב 'בבאכם', ואמר מר (ספרי פרשת שלח לך פיסקא קי): משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, דכתיב בהו 'כי תבאו' וכאן נאמר 'בבאכם': משנכנסו לה
  59. ^ ובתרומות ומעשרות - לאחר כיבוש וחילוק, דכתיב: 'תבואת זרעך': שיהא כל אחד מכיר חלקו, והן י"ד שנים - הרי נ"ד
  60. ^ ומשם התחילו למנות שמיטין, כדאמרינן בערכין (יב,ב), ועשו שמיטה לסוף שבע - הרי ס"א שנים
  61. ^ ולסוף חמישים עשו יובל, הרי ק"ג
  62. ^ מתחילת השנה: מיום כפור עבדים נפטרים, ושדות חוזרות, ועדיין לא עברו אלא מאי טעמא; אבל שביעית אינה משמטת אלא בסופה, דכתיב (דברים טו א) מקץ שבע שנים: לסוף שבע שנים; כל שנה שביעית במנין ס"א
  63. ^ ליום הדין: תחילת תביעות שעליו: מפני מה לא עסקת בתורה
  64. ^ הפורק עול תורה
  65. ^ הוא תחילת דינו; ואין מים אלא תורה, דכתיב (ישעיהו נה): הוי כל צמא לכו למים
  66. ^ פורענות תורה
  67. ^ קודם לדין פורענות מעשה
  68. ^ אם עסק בתורה
  69. ^ קודם לשכר מעשה
  70. ^ פסוק מה
  71. ^ ואמר מר (לעיל לז,א) 'תשמרון' זו משנה
  72. ^ יקיימו
  73. ^ דכיון שאינו מן היישוב - אין מקפיד על עצמו, ואין לו בושת פנים
  74. ^ וכן
  75. ^ הואיל ואין מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל