לדלג לתוכן

תשובות הרשב"א/חלק ז/פה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

עוד נשאל בישראל ששכר גיגית מגוי ודרך שם ענביו בלא ניגוב אלא בהדחה בעלמא. והשיב שיש בו פנים להתיר בדיעבד לפי מה שהוא הענין. והוא שאם דרך בה ישראל ושיפה היין דרך פי הגיגית ולא דרך פי הברזא הכל מותר ואפי' בשתיה לפי שיין נסך בשאינו מינו בטל כשאר איסורים בנותן טעם והרי יש בגיגית זו ענבים וזגין וחרצנים שאינן מינן. דאפי' חמרא חדתא וענבי הוי מין בשאינו מינו דבתר שמא אזלינן וכדרבא (ע"ז ד' ס"ו) וכל שכן חמרא עתיקא דהיינו כאלה הגיגית וא"כ אפי' פלטה בשעת דריכה הו"ל מין במינו ודבר אחר וסלק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. אבל אם הוציא את יינו דרך ברזא של גיגית חוזר היין יוצא שפוי בברזא בלא זגים וחרצנים ועכשיו מקבל איסורו בעברו דרך הברזא והוי דבר מועט ומתבטל בתוך המים עד כאן: