תשובות הרשב"א/חלק ה/רמח
סימן רמח
[עריכה]שאלת: הא דאמרינן בפרק הנודר מן המבושל (דף נא ע"ב): דג שאני טועם, אסור בגדולים ומותר בקטנים. מאי ניהו גדול, ומאי ניהו קטן? דמדקאמ' ליה ר"פ לאביי: ממאי דדג גדול. דכתיב: וימן ה' דג גדול. והא כתיב: ויתפלל יונה ממעי הדגה. ומתרץ התם: דילמא פלטיה דג גדול, ובלעיה דג קטן. אלמא: משמע דאפילו דג דראוי לבלוע אחר, אכתי קטן מיקרי, וזה דבר שאי אפשר?
תשובה: בירושלמי (שם בפ' הנודר מן המבושל ה"ג) פי' דבר שהוא פחות מליטרא, מיקרי קטן וכל שהוא ליטרא, מיקרי גדול. דגרסי' התם איזהו גדול, ואיזו קטן? יבא כדמר ר' זעירא: כל (מין) [נון] דאנא אכול פחות מליטרא, כלכיד אנא מטעים ליה ע"כ. ומיהו ודאי איכא למידק בהא דאמרי' (שם (נדרים נא)): דילמא פלטיה דג גדול, ובלעיה דג קטן; לא משמע הכי. וכבר הקשתי אני במקומה, ותרצתיה שם ובלשון שכתבתיה, אני כותבה לך ק"ל: והלא אפי' שניזה על כורחי' גדול הוא, וטפי מליטרא הוא. וניחא לי, דלגבי ראשון קטן מיקרי. מ"מ שמעינן דלשון קטן נופל בדגה, ובהצטרף אצל גדול ממש, אחר שאינו גדול כמוהו, קטן מיקרי, אף על פי שהוא גדול אצל אחרים. אבל דגה סתם, אינו אלא בהצטרף אצל כל המין. וקטן שבעין, קטן מיקרי, היינו כל שאין בו ליטרא. וכל שהוא ליטרא יצא מכלל קטן, וגדול מיקרי, כדברי הירושלמי.