לדלג לתוכן

תשובות הרשב"א/חלק ה/רמז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


סימן רמז

[עריכה]

עוד שאלה. הרי שכתבו בני העיר בתקנותיהם: שיהא נדון כל ענין התקנה, וכל לשון מסופק שבה, כאשר אדון להם אני. אם יש לי רשות לדון, כאומר כפי מה שיראה בתיקון הענין, או דוקא במשמעות הלשון?

תשובה אילו כתבו: כל ענין מחודש, וכל לשון מסופק, יהיה נדון ע"פ פלוני; היה לך לדון הענין המחודש, לפי מה שיראה לך, שיהא בו תיקון ענין התקנה. והלשון מסופק, לפי מה שיהא דעתך נוטה בו במשמעותו. וכבר ידעת: שהנהגתי אני בו במקומנו, להסתלק מן הספקות. אבל אלו שכתבו: כל ענין התקנה וכל לשון מסופק יהא נדון ע"פ פלו'; אי אפשר לדונו כרצונך, אלא כפי מה שיראה בדעתו, לדון אותו מתוך הלשון, שהם לא שמו בידך אלא לדון מה שהוא נמצא כתוב בשטר התקנה. ועוד, שלא אמרו שיהא נדון כאשר תאמר, אלא באשר תדון