תרומת הדשן/ב/רנ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רנ שלומך יסגא לחדא אהובי עמיתי מהר"ר דוד ורנ"ק יצ"ו אשר דרשתני בדין קרוב ונתרחק ויש לו עדיין בנים ממנה דפליגי בה ר' יודא ורבנן אם חוששין לר' יודא לכתחלה לענין גיטין וקידושין שלא להכשירו לעדות כמו ששמעת אמרו דכל היכא דיש פלוגתא דרבוותא דתנאי חד אסר וחד שרי אע"ג דקי"לן שרי מ"מ אני מצריך לכתחילה כדי לצאת ידי כולם וראיה מפ' המגרש מהא דאתקין מן יומא דנן ולעלם בגטין לאפוקי מדר"י וכפרש"י שם אמת ששמעת משמי שהבאתי ראיה אכה"ג מהתם אך סיימת דברך בכתבך דמסתמא הטעם הוי שלא להוציא לעז על משפחות ישראל וטעם פרש"י להדיא באותו מימרא סמוך ובאותו דבור ממש וכתבת הראייה ממשמעות קצת מדעתך ותמיהה ששמעת וראית מקצת ולא כולה. אמנם מה שאמרתי ופסקתי כבר אהא אמרתי שנשאלתי מפני מה טורחין כולי האי לפעמים טורח רב להמציא עדי חתימה בגיטין והאידנא בזמנינו שאין האשה מוציאה הגט כלל לגבות בו וכל הגיטין קורעין מיד המנהיגים וגונזין אותן א"כ טורח זו למה כיון דקי"ל הלכות רווחות בישראל דעדי מסירה כרתי וא"צ עדי חתימה אפילו לכתחילה ותירצתי משום דאשכחן סתמי משניות דאליבא דר"מ גט שאין עדים חתומים בו חספא בעלמא הוא מפקינן נפשין מפלוגתא דר"מ והבאתי ראיה מפרק המגרש ומפרש"י כדלעיל. ונראה קצת דלאו בכל פלוגתא דתנאי מפקינן נפשי' מפלוגתא אע"ג דהלכה רווחא היא דלא קי"ל כמאן דאמר הלך אחר המחמיר אלא היכא דהווה מן הסברא והנכון דהלכה כמאן דאסור כההיא דר"מ דסתמי משניות סברי הכי וכן ההיא דרבנן דר' יוסי דסתם משנה דאם לא באתי כוותייהו סברי ותו דיחיד ורבים הלכה כרבים ברוב מקומות אבל הך דר' יודא בתלמודא מוכח בעובדא דמר עוקבא ובני חמוה דלא קי"ל כר' יהודה וכן פסקו להדיא הרמב"ם וסמ"ג ואשירי דלא כר' יהודא. ומה שכתבת שרשב"ם לא פסק להדיא כר' יהודה אלא דמשמע הכי מדמוקי כר' יהודה וי"ל קצת דלרוחא מילתא פירש הכי כדרכו לאוקמי ככ"ע משום דמתיב התם מההיא ברייתא תיובתא לכמה אמוראי בעי לאוקומי דאין לו בנים ויצא ככ"ע ולא תימא כיון דתנא ומתה בתו משמע דכל היכא דמתה בתו בכל ענין כשר הוא ותו דבנידון דידן הפסול מעיקרו אינו אלא מדרבנן כדפסק הרמב"ם להדיא דפסול קרובי האם ופסולי חיתון אינו מן התורה אלא מדרבנן וכה"ג לא פליגי אלא אפסול קרובי האם כדמייתי קרא אבל אפסולי חיתון לא פליג. ואשר חלקת היכא דהבנים פסולים לעדות לקרובי אשתו שמתה ובין דאינן פסולים לה אין נראה לחלק דנראה הטעם דהוא עצמו עדיין אגיד בהו וחשיב להו לקרוב כבראשונה מחמת חיבת כולן וכן משמע מעובדא דמר עוקבא דקאמר אטו בקירא אדבקינא בכו משמע איהו גופיה. ומה שכתבת אי מקרי דיעבד אחרי שנשאת קודם שתיבעל פשיטא דדיעבד מקרי דלהוציא מבעלה או אפילו להצריכה קדושין וחופה ונישואין אחרים היינו דיעבד ובפ' שני דיבמות מחלק יש לה בנים לא תצא אין לה בנים תצא ובכל שאר דוכתין כל היכא דקאמר אם נשאת לא תצא היינו אפי' אין לה בנים. נאם הקטן והצעיר שבישראל: