תרומת הדשן/ב/רח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רח יגדל לעד הוד כסאך אהובי שאירי עמיתי מה"ר יודי"ל יצ"ו מה באת לדרשני הלא ידעת כי נער ובער אני מ"מ הנלע"ד לא אכחד מכ"ת מ"ש אי יש להאמין לנחבל בשבועה כשראו שנכנס שלם תחת ידו ויצא חבול אין להאמין לנחבל דכל כה"ג לא תקון רבנן להאמינו דהכי הוא לשון המשנה הנחבל כיצד היו מעידין כו' וכ"כ הלשון כל המחברים וכ"כ הרמב"ם מ"מ יש עסק עדות ביניהם אבל אי ליכא עדות כלל ודאי לא מהימן וכה"ג לא תקון וכן הביא המרדכי לשון הרמב"ם אדינא דנגזל פ' כל הנשבעין וז"ל וכן הטוען את חבירו את כלי גזלת והוא אומר לקחתיו דרך משכון בחוב שיש לי אצלך ובעה"ב אומר אין לך בידי כלום אע"פ שהודה כו' עד פה שאסר הוא הפה שהתיר ונחבל ונגזל דין אחד להם ובהדי הדדי מתניא והכא שהוא התחיל בו דמיא להא דרך משכון לקחתיו. ומ"ש א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן הועילו והועילו היכא דאיכא עדים דאל"כ תקשה לך אדרך משכון נמי מה הועילו אלא שאדרך כו' לא תקון רבנן מידי ולא יכולתי לעמוד על דעתך במה סתרת הי?מנו מטעם מודה בקנס פטור הלא הדבר ידע בלילה ואין עדים עמהם ולמה ירא ומה קנס איכא הכא אע"ג דמשמע קצת מדברי הרמב"ם פ' החובל בנזק וצער קנס אינון וכן סמ"ג הביא דבריו בעניותי לא יכולתי לעמוד על הענין דבהדיא מוכח בשמעתא קמייתא דב"ק דכולהו ה' דברים ממונא אינון גבי אונס ומפתה דממונא הוא ליתני וכן בכמה מקומות בתלמוד. ואי נפשך לומר דגמירי ליה למימר נמי דגמיר דרא"ן שהקשה על הראב"ד דבעינן מומחין וב"ד ואז מודה בקנס בפניהם פטור ואין מומחין עתה כדאיתא באשירי פ"ק דב"ק. וגם מה שכתבת ודחית שחבל בו ודאי אם הגיד באותו פעם שחבל בו בלי פשע ובלי התחלתו אי איכא עדות כך תו לא מהימן לומר הוא התחיל וליכא מגו אבל אם הגיד בתחילה בכל פעם איכא למימר הפה שאסר הוא הפה שהתיר ולא מפקינן ממונא בהוכחה אלא כההיא דגמל האוחר בין הגמלים דליכא לאשתמוטי וכן ההיא דעלתה לו נשיכה בגבו אבל היכא דליכא הוכחה גמורה אפי' שהיה שונאו אפי' גיזם לו הלא כתבת דעביד איניש כו' ואשכחן פ' המניח שור שהיה רודף אחר שור אחר זה אומר שורך הזיק וזה אומר בסלע לקה קי"ל המע"ה ולא כסומכוס דאמר חולקין ואע"ג דאיכא הוכחה גדולה וא"כ ה"נ איכא למימר שלא הפקיעו ממון החובל ע"י שבועה כ"א ע"י עדות. אמנם נראה קצת לע"ד דאף לפ"ד הנחבל החובל היה להתחייב כמ"ש שהודה בעצמו שהרגיש שהכהו רק ברוחב הסכין א"כ הו"ל לידע שלא כיון להזיקו ולחסרו אבר א"כ מי התיר לו לקטוע ידו הו"ל להשמיט ממנו דרך נחת כדאמרינן פ' המניח הי"ל לשומטו והכי פסקו רבוותא שם דאם דחפו לחבירו כשמכה לו זה יש לעשות לו דין וכן איתא בתשובת מהר"ם סוף ב"ק דווקא היכא שא"א להציל א"ע אא"כ חבל בו אז מותר לחבול בו מטעם הבא להורגך השכם להורגו אבל בכה"ג שהרגיש שלא בא עליו דרך אכזריות לא הי"ל להציל א"ע במכת רשע לחסרו אבר נהי נמי דלא כיון הא קי"ל אדם מועד לעולם ודמיא קצת להא דדרשו רבותינו ז"ל אם זרחה השמש עליו דמים לו אם ברור לך הדבר כשמש כגון האב על בנו שרחמי האב על בנו ואינו בא אלא על עסקי ממון לא התירה התורה את דמו וראוי לקונסו במלקות ובמיני הרדפות וגם בתשלומי רפוי ושבת שכתב ראבי"ה פ' החובל ורוב הגאונים שגובין אותו בבבל ועבדינן שליחותייהו. אמנם נזק וצער ובושת ר"ת חולק על האלפס פ' החובל וכתב דלינקטיה לכובסיה כו' וכן הרא"ש פ"ק דב"ק: