תרומת הדשן/ב/קלט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קלט על דבר האשה מרת קהעו"ץ שהיתה בשכבר אשת יצחק מזלצפור"ק שנפל בה ספיקא אי שריא היא לאינסובי לעלמא והתירה מחותני הישיש מוהר"ר טעבי"ל לאינסובי לעלמא מטעם תרתי שריותא חדא מחמת שנתגרשה ממנו ע"י גט לפני המשפט באוב"ן כאשר מבוארת אותה סיבה ומהותה בכתב מוהר"ר טעבי"ל ומתוך העדיות הכתובים בכתבו והאריך הרב הנזכר למעלה בראיות וטעמים להתיר מחמת אותו גט כמבואר בכתבו. ואידך שריותא מחמת העדות שנתקבל מן הנכרי שהגיד על מיתתו של ר' יצחק הנזכר למעלה שראהו מת והרוג כמבואר אותו העדות בשולי האגרת הזאת הועתק אות באות מן ההעתק ששלח לידי מהר"ר טעבי"ל וכתוב מתחת לעדים הועתק אות באות מגוף העדות ואהך שריותא נמי האריך הרב הנזכר למעלה בכתבו ובראיות ובטעמים כמבואר שם. והנה אשריותא קמא מחמת הגט קצרה רוחי לישא וליתן בהנהו צדדין כי כמה מיני תיוהא קא חזינא בהו ואם היינו באים לצדד בכולן להתיר לפעמים היינו צריכין למיעל פילא בקופא דמחטא ואעפ"כ קצת לא היה מספיק ושמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות על כן לא קאמינא אלא אשריותא תניינא הגדת הנכרי ממיתתו דלית בה אלא חד תיוהא שהגיד ע"י שאלה בר מן דין לכאורה נראה דהיה עדות מספקת לענין התרת אשה משום עיגונא ואהא תיוהא דשאלה חלק הרב הנזכר למעלה בכתבו דבהך עובדא דידן כ"ע מודו הבבלי כמו הירושלמי דמיחזי מסיח לפי תומו משום שהיה הנכרי מראה פנים לדבריו יותר מפונדקית לפי שהגיד כמה מאורעות וסימנים שאירעו בגופו בהריגה ההיא אבל פונדקית לא ראתה רק מקלו ותרמילו ומשמע בתוס' שילהי יבמות דלא הוי הוכחה גמורה לא מחוור לי חילוק זה כלל וכלל דאדרבה הפונדקית היתה מראה פנים לדבריה יותר מעובדא דידן דהתם אנו רואים ומכירים שיש אמת בדבריה שהרי הוציאה להם מקלו ותרמילו אלו היה חי והלך לדרכו לא הי' מניחו כאן וגם קבר הראתה להם וראו בו קצת הוכחה ממש משום דבכתה אבל נדון דידן שהישראל שאל העדות מן הנכרי לא ראה שום הוכחה על המיתה ועל ההריגה רק לפי דברי הנכרי כיון דלא הכשירו חכמים עדות של נכרי מסיח לפי תומו רק בלא שאלה א"כ הדרינן לכלל דאורייתא דחשבינן כל עכו"ם פיהם שוא ועיקבא ורמיה כל דבריהן ואמרינן דכל ההוכחה והסימנים מענין הריגה בדה מלבו כדי להטעות או מחמת שחדים או כמה טצדקי ואיכא למימר דאפי' לר' אחא בירושלמי מודה בהא דלא מיקרי מסל"ת. ותו נמי דשאלה דידן גרוע משאלה דאיה חבירנו דהתם לא הזכירו המיתה כלל אלא ששאלוה היכן הוא והיא הסיחה המיתה לפי תומה אבל כאן שאל השואל בהדיא אחר מיתה וק"ל. אמנם נראה אחרי שהישיש מהר"ר טעבי"ל התיר זאת האשה קהעו"ץ ונשאת על פיו והרב הזה מורה הוראה היה כמה וכמה שנים ונסמך להוראה מן הגדולים הראשונים מהר"י אגר"א ומורי דודי מהרר"א ז"ל אומר אני דהך איתתא שרי למיתב תותי גברא דנסבה דהכי מסיק תלמודא פרק בתרא דיבמות דהא אמרינן נפל למים שאין להן סוף אשתו אסורה הני מילי לכתחילה אבל בדיעבד שפיר דמי וכתב בתשובת המיימוני הועתק מספר אביאסף דכל היכא דאין האשה מזידה לעבור על דברי חכמים שרינא ולא מנדין נמי לא להדה ולא לבעלה דנסבה כי ההוא עובדא דחסא דהתם לא התירה שום חכם אלא שטעתה בדיבורא דר"נ ואפ"ה שרי כ"ש נ"ד שהותרה על פי חכם כבר זמן מרובה קודם שבא מהר"ר פרץ ואסרה דכה"ג לא מקרי כלל מזידה. וא"ת שאני עובדא דחסא דהתם הוי מסל"ת דהתם דנפל למים שאין להן סוף ומפרשים התוס' והחבורים דרובן אין נמלטין אלא חשו חכמים למיעוט משום חומרא דאשת איש ובמרדכי בשילהי יבמות כתב דאפי' מיעוט שאינו מצוי הוא ואיכא למימר דמש"ה. אמרי רבנן דדיעבד שפיר דמי כיון דמדאורייתא שריא אזלינן בתר רובא כה"ג אבל נדון דידן אי לא חשבינן הך סהדותא דהא נכרי עדותו כשירה בעדות אשה א"כ מוקמינן איתתא אחזקת אשת איש ואסור מדאורייתא ואפי' בדיעבד תצא מ"מ דהכי נמי איכא להתיר כיון דנפיק קלא דלא פסיק שרבי יצחק הנזכר למעלה מת ונהרג או טבעוהו ובעל שם היה וישנו לו קרובים הרבה בכמה מדינות וזה כמה שנים שנשתקע שמו ואבד זכרו ובעונותינו הרבים עכשיו בגלותינו אנו מפוזרים ומפורדים מעט בבל מקום ואלו היה חי ברחוק מאתים או שלש מאות פרסה היה נודע ונשמע לנו. וכה"ג מיקרי רובא דשכיחי טובא אע"פ שאינו בא אלא מכח סתמא הוי כמו סתם סופרי דדייני מגמר גמירי ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דאינהו נמי מכח סתמא קאתי. ובמרדכי שילהי יבמות שהבאתי לעיל מדמי להו להדדי מים שאין סוף והני רובים וכה"ג קאמר תלמודא צורבא מדרבנן קלא אית ליה אם איתא דהוה סליק כו' ומוכח מהתם בתשובה במרדכי פ' בתרא דאזלינן בתר אומדנא דדעתיה ואע"ג דמסיק תלמודא לא שנא צורבא מרבנן ול"ש איניש דעלמא היינו לכתחילה כדמסיק דיעבד אין לכתחילה לא משום דלכתחילה אין לנו לחלק בגזירות חכמים כדמסיק נמי בתשובה דלעיל דאין לבדות חלוקים מלבנו אבל דיעבד שפיר דמי למיזל בתר אומדנא דמוכח טובא כי הך. ונראין הדברים בזמנינו אפי' אדם בינוני אם איתא דחי הוא עדיין הוה ליה קלא זה כמה שנים טפי וטפי מקלא צורבא מדרבנן בזמן חכמי התלמוד שהיו ישראל עם רב בכמה וכמה מקומות ותו דאיכא למימר דמים שאין להן סוף ליכא חזקה דאשה דייקא ומנסבא כדפסיק רבינו חננאל ועד אחד לא מהימני דהתם משום דאמרי בדדמי וכל היכא דאמרי בדדמי לא דייקא ומנסבא כדאיתא להדיא בתלמודא אבל בנ"ד דייקא ומנסבא והך מרע לחזקת אשת איש ושרינן לה למיכל אפי' בתרומה דאורייתא מהאי טעמא כדאיתא פרק האשה שלום. ועוד דחש הדבר קצת לגרועי האי סהדותא דנכרי מטעם ששאלוהו ממים שאין להם סוף ורבי אחא בירושלמי לא קפיד אשאלה ומ"מ בתלמוד דידן מתיר אפילו מתכוין להעיד ובמים שאין להם סוף ליכא מאן דשרי מכל הלין נראה דכיון דאינסיבא הך איתתא קהעו"ץ על פי חכם לא תצא ושריא למיתב תותי גברא: